התנ"ך שלנו

המבול שמחה את כל האנושות התרחש בשנת אלף חמש מאות חמישים ושש שנה לבריאה, כלומר לפני יותר מארבעת אלפים שנה (שנת 2104 לפנה"ס). סיפור המבול המובא בתורה הקדושה, ידוע ומוזכר בעוד מאתיים ושבע עשרה מסורות ותרבויות קדומות בעולם. לוח כתב אכדי עתיק המספר על המבול, נקרא בעולם המחקר עלילות גלגמש, הוא הידוע שבכולם. על זאת ועוד, למדתי מפי הסופר זמיר כהן ומפי הספר החדש 'ארכיאולוגיה תנ"כית'.

מתוך בדיקת אלפי ממצאי מאובנים בכל רחבי העולם, מתקבלת תמונה ברורה של שואה עולמית אשר התרחשה בעת ובעונה אחת על פני כל שטח כדור-הארץ, ואשר גרמה להפחתה חד-פעמית בכמות הכללית של החי והצומח. שואה זו התרחשה לפני כ-5000 שנה - זמן המתאים למבול שבספר בראשית. מדענים גילו שהמבול חיבר את הים השחור אל הים התיכון.

העם העתיק בעולם שלאחר המבול, הוא העם השומרי. מקור שמו הוא בשמו של הראשון שבשליטיו, שם בנו של נח. ערש הציוויליזציה הוא אזור נהריים, בדיוק כפי שהתנ"ך מלמדנו. אותו אזור מכונה הסהר הפורה, בין נהרות הפרת והחידקל.

עשרים אלף לוחות אבלה שבסוריה, בשפה השומרית ובכתב היתדות, מעמידים את אישי התנ"ך ושמותיהם כמציאות היסטורית. אברהם, ישמעאל, ישראל ושמות אישי התנ"ך מככבים בלוחות.

להנצחת מגדל בבל, שלאחר המבול, נבנו לו חיקויים בצורת מגדלי ענק עתיקים המכונים בשפה העתיקה זיגוראת, זיקוראת או זכורה. הם פזורים באזור ממלכת בבל, בעירק של ימינו. בעיר בבל ניצב זיגוראת בשם אטמנאנקי, שפירושו בשפה השומרית: מגדל יסוד השמים והארץ.

ממלכת מארי הייתה קיימת לפני ארבעת אלפים שנה עד שחרבה על-ידי חמורבי, המלך הבבלי המפורסם, בשנת 1700 לפסה"נ. בעיר מארי, התגלה ארמון מלוכה מפואר, ובתוכו נמצאו 23,600 לוחות, בהם מופיעים תרח אבי אברהם, נחור, פלג, שרוג וגם העיר חרן בה גרה משפחת אברהם.

אברהם אבינו נולד בשנת א'תתקמ"ח לספירה היהודית, שהיא שנת 1812 לפסה"נ. כלומר, אברהם אבינו נולד וחי וגדל בתחום ממלכת מארי. בצעירותו חי אברהם וגדל בכותא. עד היום ידוע במרכז עירק יישוב עתיק בשם כותא, אשר המקומיים קוראים לו תל איברהים. סמוך אליו זורמת תעלת מים גדולה ושמה נהר הנביא איברהים. צמוד לכותא, היה ישוב קטן ששמו אור כשדים. עשר שנים נכלא אברהם אבינו, במצוות נמרוד, שלוש בכותא ושבע בקרדו. אמו של אברהם היא אמתלאי בת כרנבו. חרס עם המילה קרנבו נמצא קרוב לכותא, שבמרכז עירק. העיר חרן, בה התיישבו תרח ואברהם בצאתם מאור כשדים, נמצאת 448 ק"מ מצפון מזרח לדמשק.

הלוחות שנתגלו בעיר הקדומה אבלה, דרומית לחרן על ציר הדרך לארץ ישראל, שהייתה קיימת בימי אברהם אבינו, מספרים על אנשים קדושים המכונים בשם נביאיוטום, כלומר נביאים, כלומר אברהם ושרה אימנו, שעברו באזור, מעיר לעיר, ולימדו אמונה חדשה.

יוסף הצדיק, נקרא בפי המצרים אמחותפ, כפי שמספרת כתובת אבן עתיקה, בכתב חרטומים, ושמה "אסטלת הרעב", שהתגלתה באי סהל שעל הנילוס במצרים. כתובת האבן מתארת את פרעה ג'וסר, שבתקופתו היו שבע שנות בצורת ורעב, כאשר חכמתו ותושייתו של המשנה למלך ויועצו הבכיר, בשם אמחותפ, הביאו להצלת העם מחרפת הרעב. אותו אמחותפ, הוא ממציא הפירמידות בצורתן האופיינית המרשימה. מבנים שסביב הפירמידה שבנה אמחותפ עבור פרעה ג'וסר, הכילו מחסני ענק של תבואה.

המלך החדש אשר לא ידע את יוסף, הינו המלך פרעה יעחמס הראשון, אשר נלחם בשבטי ההיקסוס, שבאו מכנען וסוריה, כבשו בסערה את האזור והקימו מלכות לעצמם במצרים, גילו יחס סובלני ואוהד לבני ישראל, ושלטו בחלקים ממצרים, עד שנוצחו בידי פרעה החדש, אשר חשש לשלטונו, ולכן גם שיעבד את עם ישראל.

פפירוס מוזאון ברוקלין 35.1446, מופיעים שמות בני עמנו, אשר מוזכרים כעבדים, בשמותיהם כמו יששכר, אשר, מנחם וגם שפרה.

אבן אל עריש, מספרת על מכות מצרים וקריעת ים סוף, כמו גם פפירוס נפר-רחו המוכר יותר בשם פפירוס פטרבורג או ארמטיאז'. פפירוס איפוור מתאר בפרוטרוט את מכות מצרים, וכיצד עבר כל יקר ארץ מצרים לידי העבדים והשפחות, וכן מתאר את עמוד האש המוביל את העם היוצא לחרות. את שוויו של הזהב שלקחנו ממצרים מעריכים כשווה ערך ל 1,125,898,240 טון זהב. חלק מהתשלום על עבודת הפרך שבני ישראל עבדו אצל פרעה, במשך 280 שנה.

המסע של בני עמי, עם ישראל, במדבר, הותיר שרידי ישובים עתיקי יומין בצפון מדבר סיני ובדרומו, ובהרי הנגב הצחיחים. המאפיין הבולט של הישובים הם מבני אבן מעוגלים חסרי תקרה. הבדואים מכנים אותם נואמיס, ולפי המסורת שבידם, בני ישראל בנו אותם אחר צאתם ממצרים. בצידם נמצאו בלב המדבר אתרי קבורה המוניים. בני עמי היו נוודים למחצה בתקופת המדבר, וביישובים הזמניים שהקימו, לא נמצאו מקורות מים והם לא עיבדו את אדמת המדבר. היו לנו אז עדרי צאן גדולים. העיקרי שבמזוננו במדבר, היה המן, מזון מופלא מן השמים וגם שליו. זכינו לבאר ניסית. במקומות חניה קצרים, גרנו באהלים שנשאנו עימנו, אך כשראינו שהענן מתעכב ימים רבים, בנינו סוכות. לבניית קירות הסוכות השתמשנו באבנים המצויות במדבר, בנינו בטכניקה משוכללת שורת אבנים אחת, ורק לקירוי השתמשנו בענפי השיחים והאילנות שמצאנו. מבנים מיוחדים אלה עומדים על תילם ללא מלט או אמצעי חיבור כלשהו כבר אלפי שנים.