ידיעות אחרונות חוגג (יום ד', 6.2.19) על פני רוב העמוד הראשון שלו את הראיון שהוא מפרסם בסוף השבוע עם
בני גנץ. אכן, ראיון ראשון של המועמד שעד עכשיו בנה את כוחו מכך שלא אמר דבר. אכן, שיחה ראשונה עם מועמד שהנאום היחיד שלו עד כה היה רווי ססמאות שנועדו לכל האוזניים גם יחד. אבל זה ממש לא ראיון עיתונאי רציני.
שימו לב מי משוחח עם גנץ:
שלמה ארצי ו
חנוך דאום. הראשון מוזיקאי וזמר מהגדולים שידעה ישראל, השני בעל טור שנון ומוכשר. מה הם לא? הם לא עיתונאים, ודאי שלא כתבים פוליטיים. וזה מציב אותם בשתי נקודות תורפה משמעותיות ביותר: הם לא יודעים לשאול את שאלות ההמשך והם לא בקיאים בחומר.
השאלות החשובות ביותר בראיון עיתונאי אינן אלו שהעיתונאי מכין מראש, אלא אלו הנובעות מתשובותיו של המרואין. חשוב מאוד לשים לב לכל מילה שנאמרת, ועוד יותר מזה - למה שלא נאמר. חשוב מאוד לא לתת למרואין להסיט את הראיון למחוזות בהם הוא מעוניין, אלא ללחוץ עליו לענות על השאלות שנשאל - וגם לדעת לומר ולכתוב: שאלתי שלוש פעמים ולא ענית. חשוב מאוד לדעת כיצד לשאול את השאלות: בקיצור נמרץ, בלי להכניס לפיו של המרואין תשובות אפשריות. כל אלו הן מיומנויות שלא-מעט עיתונאים כושלים בהן, קל וחומר - מי שאיננו עיתונאי ומראיין מנוסה.
אי-אפשר לראיין כמו שצריך בלי בקיאות רבה בעובדות הרלוונטיות, ויש אף שידרשו בקיאות מלאה בהן. הרי איש אינו חושב שניתן לראיין את שר האוצר בלי להכיר את נתוני הגרעון והאבטלה, או את שר הביטחון בלי לדעת כמה מנהרות של חיזבאללה חשף צה"ל. בה במידה, אי-אפשר לראיין מועמד פוליטי בלי להיות בקיא בנבכי הפוליטיקה, בסוגיות המרכזיות, בתככים האישיים, בחשבונות הסיעתיים, בלקחי העבר ובהערכות לעתיד. לא לחינם יש בכל כלי תקשורת כתבים פוליטיים, לא לחינם אלו המובילים שבעיתונאים.
להיות עיתונאי - זה מקצוע. להיות כתב פוליטי - זו התמחות. כדי לראיין פוליטיקאי, צריך לדעת היטב עיתונות וצריך להכיר היטב את הפוליטיקה. ועם כל הכבוד, שלמה ארצי וחנוך דאום אינם כתבים פוליטיים, וממילא אין להם הכישורים הדרושים כדי לראיין פוליטיקאי כלשהו. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבני גנץ, שמעולם לא התמודד עם שאלה קשה כלשהי.
בראיון עיתונאי אמיתי, השאלות לגנץ צריכות להיות חדות וקצרות: מה הפתרון שלך לעזה? כיצד תטפל בגרעין האירני? מה תעשה בחזית הסורית? מהי עמדתך בנושא הגרעון התקציבי? האם אתה תומך במתווה הכותל? היכן אתה ניצב במחלוקת על סמכות בג"ץ? ואם הוא עונה שוב בססמאות כוללניות, המראיין חייב לומר: זו ססמה, אני מצפה לתשובה מעשית. ואם גנץ לא מספק תשובה כזאת, המראיין חייב לומר: לא ענית.
יש עוד נקודה חשובה. כאשר מדובר בראיון לעיתון כתוב, קיים חשש שמא המרואין קיבל את הראיון ויכול היה לתקן/לערוך/לצנזר. ראיון אמיתי ובעל משמעות הוא זה המתקיים בשידור חי באמצעי תקשורת אלקטרוני (רדיו, טלוויזיה, אינטרנט). אני לא יודע האם גנץ קיבל את הראיון לעיונו, אבל מותר לחשוד בכך לאור נאומו המתוכנת והמתוכנן בגני התערוכה.
אותו תכנות של גנץ מקשה לחשוב, שהבחירה בידיעות אחרונות ובמיוחד בארצי ובדאום היא מקרית. גנץ בחר בעיתון שהוא היריב התקשורתי המשמעותי ביותר של
בנימין נתניהו, גם אם נוני מוזס מצוי בבעיה: גנץ מתמודד על אותה משבצת של יקירו,
יאיר לפיד. גנץ ביקש/קיבל מראיינים נוחים ביותר. אולי הוא אפילו זכה לאפשרות להשפיע על הנוסח שפורסם. גנץ עשה עסקה מצוינת, בעוד ידיעות אחרונות הוכיח שוב שכאשר מדובר במאבק נגד נתניהו - העיתונות היא רק כלי והכללים המקצועיים הם חסרי חשיבות.