איוב קרא הוא המפסיד הגדול של הבחירות המקדימות בליכוד. מרגע שראש הממשלה הגיע למסקנה שיש כנראה בעיה במהימנות דבריו של קרא נגזר דינו. הוא מצא עצמו במקום לא ריאלי ברשימת הליכוד במקדימות וכמובן מחוץ לממשלה הבאה.

קרא הוא השר היחיד שלא הצליח להתברג למקום ריאלי ברשימת הליכוד הבאה. ספק אם בוחרי הליכוד יודעים שהשר הדרוזי שביקש את אמונם היה בעבר הכדורגלן הדרוזי הראשון, ששיחק בעונת 1967-1966 בליגה הלאומית בקבוצת בני יהודה כבלם וקשר אחורי.

קרא כנראה שחקן טוב יותר על מגרש הכדורגל מאשר על המגרש הפוליטי. בליכוד היו מי שטענו שקרא נשמע אומר דברים בגנותו של ראש הממשלה, וטענו שלפני המקדימות הגיעה ללשכת ראש הממשלה קלטת שבה נשמע קולו של קרא מתבטא נגד חוק הלאום.

גורמים שהציגו עצמם כקרובים לראש הממשלה טענו כי איוב קרא לא סיפק את הסחורה כשר התקשורת. לא ברור אם הוא היה ברשימות חיסול, או שבוחרי הליכוד מאסו בססמאות שפיזר, ולא מצאו אותו ראוי להמשיך לשבת ליד שולחן הממשלה.

חבר דרוזי, איש מוכר ומכובד, מאחד הכפרים הדרוזים בצפון, נענה לבקשתי לשמש פרשן פוליטי, ולהעריך מדוע לא צלח קרא את המקדימות בליכוד. לדבריו, השר התנהג ביהירות כלפי בני עדתו תוך שהוא חוזר ואומר יותר מפעם אחת, שהוא לא חייב לדרוזים את המנדט שניתן לו.

אם לא די בכך, הרי שהדרוזים מתקשים להתחבר לנציג ציבור מקרב בני עדתם שתומך בחוק הלאום. יש עוד עניין שלא נעלם מעניהם של המצביעים הדרוזים בליכוד. קרא היווה מחסום בפני מתמודדים דרוזים חדשים, משום שנסמך על קולות המצביעים היהודים, אבל נאלץ להתמודד במשבצת המיעוטים בליכוד למרות שלטענת הדרוזים הוא לא ייצג אותם.

המצביעים הדרוזים לא הצביעו ברובם עבור קרא. את הקולות שאיוב קרא קיבל במקדימות הוא הצליח לקושש בעיקר מקרב מצביעים יהודיים חברי ליכוד.
ראש הממשלה נתניהו הבין, אולי קצת באיחור, שאיוב קרא לא מסוגל לספק את הסחורה. מכאן המרחק היה קצר עד שקרא מצא עצמו במקום לא ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת הבאה, למרות שטרח להפגין נאמנות פוליטית לראש הממשלה.

ואי-אפשר לסיים בלי סיפור פוליטי, שמוכיח יותר מכל מהי נאמנות פוליטית אמתית. בני זוג מהצפון שנישאו לפני 12 שנים, שניהם בשנות הארבעים לחייהם, עומדים עכשיו בפני פירוק התא המשפחתי. הבעל זעם על החלטתה של אשתו להצביע לבני גנץ, בעוד שהוא תומך נלהב של בנימין נתניהו. הבעל שראה בכך לא פחות מבגידה הטיח ברעייתו: "אם את בוגדת בביבי את בוגדת כנראה גם בי". מה שנותר עכשיו הוא לשלוח את אורן חזן שיעשה בניהם שלום בית.

איתן כבל שהתחיל כעוזר ונושא כליו של פואד בן-אליעזר לחוץ מאוד. ויש לו סיבה טובה. הוא מבין עכשיו יותר מתמיד עד כמה טובים הסיכויים שהוא לא יכנס לכנסת הבאה. עבור העסקן הקטן שהתמחה בעיקר ברעש ובצלצולים זאת תהיה מכה קשה. כבל מתחיל להבין שגיל שישים אליו הוא מתקרב הוא גיל שקשה למצוא בו עבודה חדשה, בעיקר עבור מי שהוכיח את כישוריו בעיקר בתחום הדיבור והברבור.

כמו עסקנים בינוניים אחרים, שמצטיינים בעיקר בלהאשים אחרים בכישלונם, גם לכבל יש כבר ארסנל מוכן של תגובות ליום שבו יצטרך להסביר את כישלונו הצורב. הנוסח שאני מהמר עליו הוא בסגנון "אכלו לי שתו לי". אין שום סיכוי שכבל יתייצב מול המצלמות ויגיד דברים בנוסח: מפלגת העבודה הקיאה אותי מתוכה לאחר ששבעה מכמות התככים, המניפולציות והמיאוס שאני מייצר.

אני מוכן להתערב שכבל יטען שהוא הופיע ברשימות חיסול, כי אין טענה טובה יותר, ויפנה אצבע מאשימה ליושב-ראש המפלגה אבי גבאי, שכבר הבין מזמן שכבל לא מהווה שום נכס עבור העבודה אלא הוא בעיקר נטל. אין כמעט יושב-ראש אחד בעבודה שכבל לא תקף, לא העליב, או לא ניסה להשפיל. לכבל יש תכונה שמזכירה לי את כוכב הסרט "סופרמן". בכל פעם שהוא בצרות אישיות, ונבעט על-ידי אחד מראשי המפלגה, הוא פושט מעליו את גלימת העסקן הקטן, עוטה על גופו את גלימת כוכב הסרט "סופרמן" ויוצא למסע הרואי להצלת מפלגת העבודה.

במילים אחרות, בכל פעם שאחד מיושבי-ראש המפלגה בועט בפרצופו של כבל או מתעלם ממנו, או מעז שלא להעניק לכבל את הכבוד, שכבל במרדף תמידי אחריו, כבל מגלה שמפלגת העבודה בסכנת התרסקות, וכמו "סופרמן" הוא נחלץ מיד להציל את המפלגה.

אסור לשכוח, לכבל היו דעות טובות על כל מי שכיהנו בראש מפלגת העבודה ולא רק על גבאי. על בוז'י הרצוג הוא אמר: "תחמן ורמאי. אין לו כוח אמיתי במפלגה", את דעתו על ח"כ שלי יחימוביץ' שכיהנה לפני הרצוג בתפקיד הוא תמצת במשפט: "מכלול של טעויות, כישלון מהדהד", גם על שמעון פרס הייתה לו דעה כשאמר על ראש הממשלה, שר הביטחון ונשיא המדינה לשעבר "הפסיק להנהיג אותנו".

לא הפסקתי לצחוק כשכבל, שיודע שסיכויו להשתלב ברשימה הבאה של מפלגת העבודה פחות מקלושים, הציע - לא תאמינו... - להעמיד את אהוד ברק, בראש מפלגת העבודה כדי להביא להצלתה. שכחתם מה אמר העסקן איתן כבל על אהוד ברק שהיה ראש הממשלה, שר הביטחון ויושב-ראש מפלגת העבודה? זה אותו אהוד ברק, שעכשיו כבל מבקש להחזיר להנהגת המפלגה כדי שיציל אותו.

כשאהוד ברק הודיע לכבל שהוא פותח בצעדים להדחתו מתפקידו בגלל "סירובו לקבל את החלטות ועידת המפלגה", הגיב על כך כבל ואמר: "זאת דרכו של היושב-ראש לאחד את השורות לאחר כישלונו המהדהד בבחירות", וגם הוסיף בציניות: "מי שאמור לתת את הדין על הכישלון עסוק בהדחות, בפלגנות ובתככנות". חשוב שנבין, זה לא אותו איתן כבל שהאשים את אהוד ברק בהאשמות חמורות, ועכשיו הוא מציע להחזיר את אותו אהוד ברק שעליו הוא התגולל להנהגת העבודה? זה לא יכול להיות אמיתי.

אצל איתן כבל, האופורטוניסט הידוע, הכל אמיתי בתנאי שהוא לא יפסיד את הכיסא. זאת נאמנות אמתית לתנועה, למפלגה, לערכי תנועת העבודה, ובעיקר לכיסא בכנסת שהניב לכבל סכום של יותר מארבעים אלף שקלים בחודש, שהוא משתכר כחבר כנסת. זה כולל תנאים סוציאליים, רכב צמוד, מזכירה והרבה הרבה כבוד, כמו שאיתן כבל כל כך אוהב. אז למה שהוא יוותר?

יוסף באו היה צייר ואומן ששרד את התופת הנאצית. בזכותו ניצלו יהודים רבים. צפיתי בו בהתרגשות בסרטה המצוין של הבמאית חדוה גלילי סמולינסקי "מעבר לדמעות". גלילי סמולינסקי, במאית מוכשרת שעבדה גם כבמאית בתוכנית "יומן" של הערוץ הראשון, בחרה להתמקד הפעם בקבוצה של אנשי המחנות שביטאו את התנגדותם למשטר הנאצי בהומור שחור, קריקטורה וסאטירה.

באו, אחד מכוכבי הסרט, היה צייר, אנימטור, וקריקטוריסט, שצייר שלטים על שולחנו של הפושע הנאצי אמון גט, במחנה הריכוז פלאשוב. בכך הצליח באו להציל את חייו. לימים כשעלה לישראל הוא עבר לעבוד במוסד, שם הפגין את כישוריו בתחום הזיוף.

נזכרתי בבאו, משום שהשבוע נחשפתי לסרטון שרץ ברשתות החברתיות שבו מוצגים שטרות בערך של 200 שקלים שזויפו ביד אומן. הנאצים עסקו בזיוף כספים במלחמת העולם השנייה. הנריך הימלר, שהיה ראש האס-אס, ראש הגסטפו, ושר הפנים של הרייך הגרמני, הורה להדפיס 600 מיליון שטרלינג מזויפים, כדי לפגוע בכלכלה הבריטית. לצורך מבצע הזיוף הסודי הוקם מחנה ריכוז קטן שבו הועסקו 140 יהודים. במחנה הריכוז זויפו גם דולרים של ארצות הברית אם כי בכמות קטנה יותר.

כשמביטים בשטרות המזויפים של 200 שקלים, שנכנסו לאחרונה למחזור, אי-אפשר שלא להתפעל מרמת הזיוף הגבוהה. מומחים לזיוף שטרות ומטבעות עורכים אבחנה בין זיופים שנעשים על-ידי בודדים, לבין כאלה שנעשים על-ידי מדינות.

קוריאה הצפונית היא אחת המדינות שמתמחה בזיוף שטרות. היא עושה זאת בדרך מקצועית שרק בקושי רב ניתן להבחין בין השטר המקורי למזויף. למדינות יש אמצעים שאין לעבריינים או לזייפני כספים שעיסוקם בכך. לא לחינם זכו הדולרים שמזויפים בקוריאה הצפונית לתואר "סופר דולרים". איכות הזיוף המצוינת שלהם מעוררת קושי אצל אדם רגיל להבחין בין השטר המקורי למזויף. מומלץ לחפש את הטבעת המים שעל השטר. כך תדעו בוודאות האם השטר שאתם אוחזים מקורי או מזויף.

משה כחלון שר האוצר מנפח שרירים ולא נותן לייקר את החמאה שבפיקוח. המחלבות הגדולות מבקשות להראות לו בתגובה מה קורה כשהן מנפחות שרירים, וזאת אחת הסיבות שבגללה לא ניתן למצוא על המדפים חמאה מתוצרת מקומית של תנובה וטרה.

בעונת החורף הפרות מניבות יותר חלב, ולכן לא מחסור בחלב הוא זה שמונע מהמחלבות לייצר את כמות החמאה שנצרכת בישראל. תנובה טוענת כי מחירי החמאה שבפיקוח גורמים לה הפסדים, ולכן קיימת הערכה ששומן החלב שמיועד לייצור חמאה שמחיריה בפיקוח, מועבר ליצור מוצרים רווחים יותר עבור המחלבות.
בתנובה כמובן מכחישים שזו הסיבה. אבל מה שברור שאת מקומה של "חמאת תנובה" על המדפים תופסות חמאות שמיובאות על-ידי רשתות השיווק מפולין ומפינלנד באיכות ראויה, והן יקרות רק במעט מהחמאה מייצור מקומי.

מחירה של חבילת חמאה במשקל חצי קילוגרם שמיובאת מפינלנד הוא 28.80 שקל כאשר חבילת חמאה של 200 גרם של אותו יבואן נמכרת בעשרה שקלים בלבד.
השאלה היא למי יש יותר אוויר בשרירים? לשר משה כחלון, או לבעלי המחלבות הגדולות. כחלון, רוצה ובצדק להימנע מגל של עליות מחירים בעיקר לקראת הבחירות, מה גם שכשר חברתי הוא חייב לשמור על מחירי המוצרים שבפיקוח.
לא ברור מי יצא בסוף נשכר מהמהלך שר האוצר או המחלבות? מי שנשכח בקרב הזה הוא הצרכן, שיתכן שיתאהב בינתיים בטעמה של החמאה המיובאת ולא יחזור לקנות חמאה מתוצרת מקומית, בהיקף שקנה לפני יצירת המחסור המדומה.

טנזניה לא מחכה לכם, וגם אין שום סיכוי שצריך להגיע לכם כסף משם. לכן אני מציע לכם לא לענות לשיחות טלפון שמגיעות אליכם מטנזניה או מיעדים אחרים לא מזוהים בחו"ל, אם אתם לא רוצים לשלם הרבה כסף.

העוקץ הטלפוני שהתחדש בימים האחרונים מטנזניה, ומעוד מדינות כולל צרפת, פועל על תכונת אנוש שמוטבעת בכולנו – סקרנות. אם אתם סקרנים לדעת ולא יכולים לעמוד בפיתוי מי התקשר אליכם תשלמו. אם אתם לא פראיירים ולא תשיבו לשיחה - הרווחתם.

כך פועלת השיטה: נוכלים בינלאומיים מזינים גם את מספר הנייד שלכם במחשב. אתם מקבלים שיחת טלפון ואחריה ניתוק. אם לא עמדתם בסקרנות וחזרתם בחיוג חוזר למספר שממנו הגיעה השיחה לא תזכו למענה. הנוכלים רוצים שתשמעו שקט על הקו, ותתעקשו לשמוע את המטלפן, כשהמונה דופק ואתם מתעקשים לשוחח עם מי שצלצל אליכם. כך תחויבו בעלות שיחה יקרה שממנה מרוויחים הנוכלים.

לא טנזניה, לא קונגו, וגם לא פריס לא מחכות לכם. כולם מחכים לכסף שלכם. אל תשיבו לשיחות לא מזוהות מחו"ל, ואל תחזרו למספר שממנו התקבלה השיחה.

במקום פרחים. צפיתי השבוע בחדשות 12 בנהג אמבולנס פרטי, שנקרא לאסוף מנמל התעופה בן-גוריון, קבוצה של עולים חדשים מחבר העמים, והחליט לשכן אותם בביתו הפרטי. נהג האמבולנס עשה זאת אחרי שגילה שלא ניתן לשכן את העולים בדירה שנשכרה עבורם. הוא פרס לכבודם בביתו את המזרנים שעליהם ישנים ילדיו, ואת הילדים צופף בחדר אחד.

הוא עשה זאת כדי שהעולים החולים שבחרו לחזור לישראל לקבלת טיפול רפואי, לאחר שירדו מהארץ, יוכלו להתגורר בביתו בתנאים אנושיים עד שיימצא להם פתרון.

אני רוצה להאמין ולקוות שמערכת חדשות 12 תחזור לבקר בביתו של נהג האמבולנס שגילה אנושיות יוצאת דופן, מעניין לגלות בתוך כמה ימים נרתמה המערכת הביורוקרטית של הביטוח הלאומי לפתור את הבעיה. מתי הועברו החולים לטיפול רפואי ומה עלה בגורלם.

נהג האמבולנס מזכיר ימים יפים ואנשים יפים שהיו כאן פעם. שום אמירה ושום מחמאה לא יצליחו לתאר את נדיבותו, אנושיותו ותרומתו של נהג האמבולנס הפרטי לחולים המסכנים. לו הייתי יודע את מספר הטלפון שלו, הייתי מבקש את רשותו של נהג האמבולנס הפרטי לפרסם כאן את המספר, בצד בקשה להסתייע בשירותיו בעת הצורך, כדי לספק לו כמה שיותר פרנסה.

משהו בקטנה. רובי המרשלג, כתב תאגיד השידור הציבורי בצפון, ציץ להנאת קוראיו בטוויטר, ציוץ שמעיד שהשמיים כבר מזמן לא הגבול. מה שתקראו אמיתי. לא נגענו.

"מפקד תחנת גולן במשטרה, סנ"צ עמוס שמעוני, ננזף לאחר שמכר בתחנה קובה שאשתו הכינה. המכירה התבצעה ללא דיווח על ההכנסות כנדרש, וללא קבלת אישור מהמשטרה. המשטרה: מדובר במפקד מקצועי מסור ומוערך. המקרה נבחן בערוצים המתאימים. נגד הקצין ננקטו צעד משמעתי ופיקודי".

מה שהמרשלג לא טרח לציין, האם אפשר היה לקנות קובה בתחנת גולן, גם באמצעות חיוג למספר 100 בצפון, או שהמכירה הייתה רק לשוטרי תחנת המשטרה. ומה הקשר בתגובת המשטרה בין היותו של סנ"צ שמעוני מפקד מקצועי מסור ומעורך, לבין דוכן הקובה שפתח בתחנת המשטרה.