- השנה ימלאו 500 שנה להולדתו של ליאונרדו דה-וינצ'י, ענק הרנסנס ומי שפרץ דרכים באמנות ובמדע גם יחד. מייסד מיקרוסופט, ביל גייטס, כתב עליו בגוף ראשון לשבועון טיים וכך מובאים כאן עיקרי הדברים.
כאשר אני חושב על הקשר בין אמנות לאופטימיות, אני חושב על ליאונרדו דה-וינצ'י. אני קורא עליו מזה עשרות שנים, ובשנת 1994 רכשתי את אחת המחברות שלו – קודקס לסטר – בה תיעד את מחשבותיו ושרטט את רעיונותיו.
הקשר בין אמנות הרנסנס לבין אופטימיות הוא החדשנות. אני אופטימי לגבי העתיד, משום שאני יודע שהתקדמות בידע האנושי שיפרה את חייהם של מיליארדים, ואני משוכנע שכך יהיה גם בעתיד. וכל מה שלמדתי על ליאונרדו מוביל אותי להאמין, שהוא היה אחד ההוגים החדשניים ביותר אי-פעם.
כיום עיקר פרסומו הוא בזכות ה"מונה ליזה", אבל ליאונרדו ראה את עצמו בראש ובראשונה כמהנדס. במכתב למושל מילאנו מתחילת שנות ה-80 של המאה ה-14, מנה ליאונרדו את כישוריו ההנדסיים לפני שהוסיף, כמעט כבדרך אגב, שהוא יכול גם לצייר. ליאונרדו היה למדן בלתי נלאה. הוא למד כל מה שראה: זרימת מים, התפזרות עשן, הדרך בה נקר משתמש בלשונו. היו לו תובנות מדעיות שהקדימו את זמנו, לעיתים במאות שנים.
חקירות מדעיות כאלו היו חיוניות לאמנות של ליאונרדו. הוא יכול היה להעניק למונה ליזה את חיוכה המסתורי, כי למד את כל השרירים המעורבים בחיוך. בציורו "הסעודה האחרונה" הוא יכול היה ליצור את הפרספקטיבה הנכונה משום שהשקיע אין-ספור שעות בהבנת הראייה למרחק. משום שלמד בצורה כה מעמיקה את סביבתו, יכול היה ליאונרדו להמציא שיטות שקידמו את האמנות ותיארו את העולם בצורה שאיש לא ראה לפני כן. במילים אחרות: הוא היה ממציא.
בעבודתי כיום אני זוכה לעמוד בקשר עם אנשים מבריקים שניחונו באותו שאר רוח. כאשר אני נפגש עם מדענים כדי לדון בהמצאה של חיסונים חדשים, למשל, אני רואה את אותה תשוקה ללמוד על העולם ולהפוך את הידע לפריצת דרך שתשפר את חיינו. וזה, יותר מכל דבר אחר, הוא שורש האופטימיות שלי.
