א. הסירו

"אתר האינטרנט של מקור ראשון צועד אחורנית, ובכל זאת קדימה", כך הודיע חגי סגל, עורך העיתון. "החלטנו לפי שעה להסיר ממנו את אפשרויות המשוב (טוקבק) כדי להרים בכך את תרומתנו הצנועה לטיהור האווירה הציבורית בישראל מגרגרי הפיח של השנאה והשיסוי. בלי טוקבקים נעים יותר לנשום פה".

המשוב - תגוביות (טוקבק) - יצר תקשורת פתוחה דו-סטרית בין הקוראים לכותבים, והעשיר לכאורה את השיח הציבורי. פתאום החלו להישמע גם דעות של אזרחים, שלא נזקקו עוד לתיווך של מדורי המכתבים בעיתונים. אלא שחגיגת הדמוקרטיה זוהמה בניבולי-פה, בהסתה, בחרפות וברפש.

"במקור ראשון קצנו בכך", כתב סגל. "לדעתנו, גם הציבור הרחב קץ, ואיבד עניין בטוקבקים. לכן עד להודעה חדשה, ודאי עד לבחירות, לא נאפשר למגיבנים מימין ומשמאל להפיץ שנאה תחת חסותנו הטכנולוגית, להעליל ולירות חצים מורעלים. כבדרך אגב אולי נסכל בכך מזימות התערבות בבחירות של גורמים זרים, שאחת מדרכי הפעולה החביבות עליהם היא שתילת טוקבקים ברשת. במדינת היהודים תשע"ט יש די והותר שנאה הדדית מתוצרת בית, אין צורך לייבא אותה".

ליואב יצחק, עורך אתר החדשות מחלקה ראשונה, שבו אני כותב, דעה אחרת: "לפני כעשר שנים קיבלנו החלטה: תגוביות (טוקבקים) יפורסמו עם כתובת ip של המגיב. זו הדרך, לדעתי: מצד אחד ליתן חופש ביטוי למגיבים; מצד שני להזהיר מנוולים: אם תפרסמו תגובית, שתחרוג ממגבלות החוק, דמכם בראשכם. הנפגעים יוכלו להגיע אליכם באמצעות, ולתבוע עלבונם".

אני מקווה, שעמדתו של סגל תשפר את התקשורת, למרות שאולי תפגע בנהירת המונים אל התקשורת הכתובה האלקטרונית. רק מעט תובנה נוספת לתקשורת באמצעות שפע התגוביות הפרועות. יתר על כן, בעצת ידיד נאמן, אני נמנע זה שנים מלהתכתש עם מגיבים, ומסכים עם סגל - למרות שבקצת יוזמה (כל גיק מחשבים עושה זאת בקלות...) איתרתי את משמיציי, אך מרוב גועל לא טיפלתי בהם.

ב. קיזוז

למרות הדיבורים הרמים והממושכים, טרם התחילה ממשלתנו לקזז מהכספים, שהיא מעבירה לרשות הטרור, את הכספים, שרש"פ משלמת כמענקים למחבלים ולמשפחותיהם, כמתחייב מחוק, שחקקה הכנסת.

שוב מבטיחים לכנס את הקבינט, כדי ליישם את החוק. קשה לי להאמין, למרות שראש הממשלה הבטיח, "הכספים יקוזזו, שאיש לא יטיל בכך ספק".

ג. מתה מזמן

חיים רמון טען בראיון בקול ישראל, שמפלגת העבודה מתה כבר לפני יותר מעשר שנים. יכול להיות שהוא טועה, אך מצבה של המפלגה בכי רע, ולא רק בגלל אי-מנהיגותו של אבי גבאי. ואיני צריך לראות סקרים כדי להיווכח בזה.

הבחירות המקדימות בעבודה יוכלו להיות נקודת מפנה, אם חברי העבודה יטהרו את רשימת מועמדי המפלגה לכנסת. אני כותב זאת בטרם נודעו תוצאות הבחירות הללו. מפלגות רבות הגיעו למשבר קיומי, ורק מעטות נחלצו ממנו - בזכות מנהיגות תקיפה, שצלחה את המשבר.

ד. עומס

אלפי מיטות חסרות בבתי-החולים, ובעיקר, במחלקות הפנימיות. עוד בשנת 2011 כתב מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה דאז, כי תנאי האשפוז בישראל "פוגעים בכבודם ובפרטיותם של החולים, וקיים חשש שבכמה מקרים אף בבריאותם". זו מצוקה נמשכת שנים, שתחריף עקב ילודה, עקב הזדקנות האוכלוסייה ועקב הגדלת תוחלת החיים. התפוסה במחלקות עמדה אז על 96 אחוזים בממוצע, לעומת 85 אחוזים, שנחשבים לשיעור הרצוי, והגיעה לעתים ל-150 אחוזים ואף יותר. למרות זאת, משרד הבריאות מתכנן להוסיף רק כמה מאות מיטות למצאי הקיים.

את המחסור במיטות מעצים מחסור ברופאים ובסגל פארא-רפואי. חלקו נובע מכך, שאין מכשירים די רופאים, אחיות ועובדים במקצועות הבריאות בבתי-הספר לרפואה בארץ. למרות זאת, מתנגדות האוניברסיטאות להקמת פקולטה לרפואה נוספת, באוניברסיטת אריאל - כיוון שהפקולטה החדשה מאיימת על המונופולין שלהן. יתר על כן, משרד החמיר את הקריטוריונים לרישוי רופאים, שלמדו בחו"ל.

כשאין די בתי-חולים, אין מקומות להכשרת רופאים, ואין די רופאים מנוסים, שילמדו סטודנטים לרפואה ויכשירו אותם.

ה. ממלכתיות

בקוד האתי של צה"ל, שנוסח לפני כעשרים שנה, חסר הערך 'ממלכתיות'. תא"ל צביקה פייראייזן, קצין החינוך הראשי (קח"ר) בצה"ל, מסר בשיחה עם מזכ"לי תנועות הנוער, כי בקרוב יתוסף הערך הזה כערך האחד-עשר בערכי צה"ל. כך, נדחית למעשה טיוטה לקוד האתי, שחיברו תא"ל אבנר פז-צוק, אז הקח"ר, ומכון הרטמן, ועוררה ביקורת של חוגים בציונות הדתית, בטענה שטיוטתם מבקשת להטמיע מושגים שנויים במחלוקת אזרחית, כמו "מדינת כל אזרחיה", במסמך צבאי.

"תכלית צה"ל היא ניצחון ולא שינוי החברה הישראלית", אמר תא"ל פייראייזן למזכ"לי תנועות הנוער. לדבריו, "צה"ל אינו צבא של כור היתוך במובן של שינוי דעות וערכים".

דובר צה"ל הגיב על דברי הקח"ר, כי טרם התקבלו החלטות סופיות בנושא, שמצוי עדיין בעבודת מטה. "עבודה זו מצויה בתהליך ורחוקה מאוד מסיום", אמר הדובר.

ו. אל תתערבו

צרפת החזירה את שגרירה ברומא לאחר שלואיג'י די-מאיו, סגן-ראש ממשלת איטליה, נועד עם מנהיגי מחאת 'האפודים הצהובים', שמתסיסה את רחובות צרפת כבר כמה חודשים. בנוסף, הביעו מנהיגים איטלקיים תמיכה בתנועת 'האפודים הצהובים'.

המתיחות ביחסים איטליה-צרפת נובעת מכך, שבעיני הצרפתים, זו התערבות גסה בענייניהם הפנימיים, ובצדק. חבל שהצרפתים אינם מביטים במראה, ורואים את התנהגותם ביהודה ובשומרון.

המתיחות הנוכחית באה חודשים ספורים לפני הבחירות לאיחוד האירופי, שיהיו בחודש מאי. נראה, שהפוליטיקאים האיטלקיים רואים במתקפות על עמנואל מקרון, נשיא צרפת, שהנו תומך נלהב באיחוד, דרך לדרבן את המצביעים האיטלקיים לתמוך בעמדותיהם.