היועץ המשפטי ל
ממשלה רואה עצמו כמועמד לשפיטה בבית המשפט העליון, פרקליט המדינה גם כן, נשיאת
מועצת העיתונות היא שופטת עליונה בדימוס.
אז בואו נעשה לעצמנו מבחן קטן ביסודות המשפט, אשר השלושה לעיל חייבים להיות בקיאים בהם:
חוק יסודות המשפט
חוק יסודות המשפט אומר: "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החרות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל".
- חקיקה
- הלכה פסוקה
- היקש
- עקרונות החרות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל
זה הסדר ואין-בלתו.
ובניגוד למרבית החוקים האחרים או אפילו כולם, זה הסעיף היחיד בחוק, רוצה לומה אדן מרכזי ובסיסי במשפט הישראלי אשר כל המתעלם ממנו שכח את יסודות המשפט, וחוטא ליסודות המשפט.
עיתונות טובה כטובת הנאה
לפני כשנה ואולי אף יותר עלתה בפני חוקרי המשטרה אשר לוו על-ידי פרקליטות מחוז ת"א השאלה האם ניתנה לראש הממשלה מתת המהווה מרכיב בסיסי וחיוני בעסקת שוחד. החוקרים והפרקליטים הגיעו למסקנה חיובית, והסיקו שטובת ההנאה, המתת, הייתה מסוג עיתונות טובה.
לא בחקיקה
ואילו היו זוכרים את יסודות המשפט, היו ודאי מנסים למצוא סעיף המגדיר דיווח עיתונאי טוב כמתת שוחד בחוק העונשין, ולא היו מוצאים, כי אין שם כדבר הזה.
לא בהלכה פסוקה
ואז היו צריכים ללכת לפסיקה ולמצוא שם דיווח עיתונאי טוב כטובת הנאה או כמתת שוחד, וגם זה לא נמצא, לא נמצא בארץ ויש הטוענים שלא נמצא גם בעולם.
כן בהיקש
ואז אם היו חושבים קצת על המונחים "טובת הנאה" "איש ציבור", וכמשפטנים עטורי שנים וניסיון, לא ייתכן שהיו מפספסים את "חוק שירות הציבור (מתנות)" המגדיר: "מתנה" – הקניית נכס שלא בתמורה, או מתן שירות או טובת הנאה אחרת שלא בתמורה.
ומכאן, בהיקש, שאם טובת הנאה תיחשב כמתת לעניין שוחד היא ודאי וודאי תיחשב כטובת הנאה לעניין חוק המתנות. יצוין ששני החוקים מתבססים על מונח ה"סל" טובת הנאה, שניהם עוסקים באנשי ציבור, ולכן הפרשנות של המונח "טובת הנאה" חייבת להיות זהה בשניהם.
ומהן ההשלכות האבסורדיות
עם פרסום סיכומי המשטרה, בידיעת הפרקליטים המלווים והיועץ המשפטי לממשלה בעניין ראש הממשלה, אשר מפרטים חשדות לדיווח עיתונאי טוב כטובת הנאה – מתת שוחד, קבעו בעצם המשטרה והפרקליטים המלווים:
1. אסור לאנשי ציבור לקבל דיווח עיתונאי טוב בישראל.
2. אסור לאנשי ציבור בישראל לגרום לדיווח עיתונאי רע שהיא תוצאה של "לכלוכים" של פוליטיקאי אחר (כי זו מתנה לפוליטיקאי האחר).
3. כשם שנתניהו היה מודע לכאורה למתת (אין כמובן חשד פלילי ללא מודעות) כל איש ציבור אחר שקיבל דיווח עיתונאי טוב או נתן השראה לדיווח עיתונאי רע ליריביו היה מודע לכך שהוא מקבל מתנה אסורה על-פי החוק (בין אם נתן הסכמתו לפרסום ובין אם לאו, כי לפחות בדיעבד הוא קיבל טובת הנאה).
4. כל איש ציבור שקיבל דיווח עיתונאי טוב בישראל או על-פי השראתו ניתן דיווח עיתונאי רע בישראל מאז חוקק חוק המתנות, הוא עבריין פלילי אשר על בית המשפט לחייבו בקנס של 3 פעמים שווי המתנה (כאשר השווי עצמו חייב להיות מבוסס על מכפלה משמעותית ממחיר מודעה מסחרית באותו היקף).
5. מכאן ולהבא חייבים כל אנשי הציבור בישראל לדווח על כל דיווח עיתונאי טוב שהם מקבלים ועל כל דיווח עיתונאי רע שהוא יוזמים ליריביהם, לשלם את שווין לאוצר המדינה (על-פי מכפלה משמעותית של מחיר מודעה מסחרית באותו היקף).
סוף החדשות
ככל שתתקבל הפרשנות ההזויה הזו אנו יכולים להכריז על סוף החדשות וסוף העיתונות. האם התחלקנו על השכל? האם תורת המשפט ההזויה של
אהרן ברק הורידה את כל מערכת המשפט והצדק מהפסים, עד שנשתכחו יסודות המשפט בישראל? וכמה זמן ייקח להם להתעשת? והאם להם ניתן לשבת על כס המשפט? ולא סתם כס המשפט, אלא כס המשפט העליון?
