|
|
|
|
|
|
| בספרו "פרידה מן הדרום", שיצא לאור ב-1949 נמצא את השורות הכואבות - "מִכָּאן אֵין כְּבִישׁ... קְרוּעוֹת וּגְזוּרוֹת בְּיָם קְסָדוֹת שֶׁשָּּמְטוּ כַּפּוֹת וּגְבָעוֹת וְעַל כָּל גִּבְעָה גֶּרְנִיקָה". | |
|
|
|
|
אינני שותף לכל המנשרים שהוציא אבא קובנר במלחמת העצמאות בתפקידו כקצין תרבות בחטיבת "גבעתי" בחזית הדרום. במיוחד אני מסתייג מדבריו הבוטים כלפי חברי קיבוץ ניצנים. לא פעם חטא אבא קובנר בעשיית דה-מוניות למצרי באשר הוא מצרי. לצערי, היו פעמים שהוא עלה על שרטון הפלקטיות עליו עלו גם קציני תרבות סוביטיים במלחמת העולם השנייה.
גם כשאני חולק על מספר התבטאויות בוטות של מי שהיה פרטיזן-משורר-לוחם בחזית המצרית, אני מבקש להביע את הערכתי לפליט השואה אבא קובנר, חבר קיבוץ עין החורש, אחד האנשים המזוהים ביותר עם פעולותיה של חטיבת "גבעתי", בפיקוד האלוף שמעון אבידן בשנת 1948.
הקצין אבא קובנר היה זה שניסח ב-12.7.48 את פקודת היום של החטיבה: "נשמות ששה מיליון - שלא זכו - קוראות אלינו מן האדמה נקמה גדולה באויב המצרי". הוא היה זה שהעז לשבור שתיקה, כשראה מעשים שלא הייתה הצדקה לעשותם בחזית הדרום. הוא נותן לכך ביטוי בשיר "גרניקה על כל גבעה".
אבא קובנר שהיה 6-5 שנים קודם לכן אחד מגיבורי המלחמה נגד הנאצים במרד בגטו וילנה, כותב את העדות הקשה והכואבת בשנת 1948 ב"גרניקה על כל גבעה" לנוכח מראה הכפר הערבי שנחרב כליל והפגיעה בתושביו. כפר שלא הייתה הצדקה להחריבו, לא הייתה הצדקה לגרש את כל תושביו מעבר לגבול.
השם "גרניקה" יש לו משמעות בזיכרון ההיסטורי של העם הספרדי. הפשיסטים של הגנראל פרנקו הרסו את הכפר הבסקי "גרניקה" בשנת 1937. חיילי פרנקו טבחו את תושבי הכפר גרניקה ומחקו אותו כליל מעל פני האדמה, כאילו לא היה שם כפר. מעטים נותרו לספר את סיפורה של "גרניקה".
שברו שתיקה
בספרו "פרידה מן הדרום", שיצא לאור ב-1949 נמצא את השורות הכואבות - "מִכָּאן אֵין כְּבִישׁ... קְרוּעוֹת וּגְזוּרוֹת בְּיָם קְסָדוֹת שֶׁשָּּמְטוּ כַּפּוֹת וּגְבָעוֹת וְעַל כָּל גִּבְעָה גֶּרְנִיקָה".
אבנר גבריהו, בנה של הצינות הדתית ב-2015, ואבא קובנר, מיוצאי התופת של גטו וילנה ולוחם בחטיבת "גבעתי" ב-1948, המשותף לשניהם אהבת הארץ הזו, אהבת העם, אהבת המסורת וההיסטוריה, אהבת השפה ומתוך אותה אהבה הם שברו שתיקה והצביעו על דברים שאסור היה לעשותם.
אבנר גבריהו - בן למשפחה ציונית דתית בירושלים, בה נושבת רוחו של פרופ' חיים גבריהו, מי שתרם רבות לחקר המקרא, ממשיך לשאת את ערכי משפחת התנ"ך וממשיך לשאת את לפיד המוסר ולשבור שתיקה, כשמעשה בלתי מוסרי נעשה על-ידי הצבא באזורי הכיבוש, בהם שהה כחייל בצבא הגנה לישראל.
אבא קובנר, בן למשפחה ציונית בווילנה, בה נשבה רוחה של כמיהה לבית לאומי יהודי בארץ ישראל, נשתל על-ידי משפחת התקומה להמשיך את לפיד המוסר ולשבור שתיקה, כשמעשה בלתי מוסרי באזורי הכיבוש, כמוהו נשתל אבנר בן גבריהו על-ידי משפחת התנ"ך. מצערת תופעת השיסוי נגד עבודת הקודש המוסרית שמבצעים חברי ארגון "שוברי שתיקה".
