בשנת 2008, לאחר 400 שנות הכחשה, הסכימה הכנסייה הקתולית להודות כי גליליאו צדק. כדור-הארץ אכן סובב סביב השמש ולא להפך. בדומה לכך, השבוע (15.2.2019) הסכימה סוף-סוף כנסיית הסקרים להודות, לאחר שנה של הכחשה נמרצת, כי מפלגת "זהות" בראשות
משה פייגלין צפויה לעבור את אחוז החסימה.
בשבוע שעבר (11.2.2019) כתבתי באתר זה, כי לעניות דעתי צפוי פייגלין לעבור את אחוז החסימה. את דברי כתבתי חרף הצהרותיהם הפסקניות של עיתונאים, פרשנים וסוקרים על כך ש"זהות" לא מתקרבת אפילו תיאורטית לאחוז הבוחרים הדרוש בכדי להיכנס לכנסת. עד אתמול התייחסו כלי התקשורת ל"זהות" כאל קוריוז משעשע לכל היותר, מעין אתנחתה קומית בין ביבי לגנץ. זה מצחיק עד הרגע שבו זה מפסיק להיות מצחיק, ואז זה מתחיל לבלוע אותך.
לבל אחשד בפייגליניזם, האשמה חמורה ביותר בימים טרופים אלו, הרשו לי להבהיר: אינני מתכוון להצביע למשה פייגלין. אני לא בעד עלייה להר-הבית, ואני חושב שהרעיון לכבוש מחדש את עזה צריך להיות עסק לפסיכולוג. אני גם ממש, אבל ממש, לא בקטע של "עשב". אני כן בקטע של סיקור תקשורתי הוגן ומאוזן לכל המפלגות המתמודדות בבחירות, יהיה מצען אשר יהיה. לכן, שמחתי לראות שמכוני הסקרים ניאותו, לאחר מידה לא מבוטלת של התפתלות, להודות שפייגלין קיים. והקטע היותר מדהים? בתקשורת הסכימו לפרסם את זה.
בשלב זה כבר ברור ש"זהות" סבלה מתת-סיקור כרוני. לו ראשי מפלגות אחרות, "לגיטימיות" יותר, היו מתברכים בחלקיק מההתנהלות הסנסציונית של פייגלין, לא היינו חדלים מלשמוע עליהם.
התעלמות תקשורתית
בוא נגיד שמפלגה אחרת הייתה מצרפת לשורותיה את עידן מור, ואפילו משריינת מקום בחמישייה לאלתר-אגו המעושן שלו, "גדי וילצ'רסקי". כמה כותרות זה היה שווה? בוא נגיד שראש מפלגה אחרת (שאינו נתניהו) היה כותב ספר כחלק מהקמפיין שלו, וספרו היה הופך לרב מכר תוך שבוע, זה היה שווה סיקור? אני מכיר ח"כים שאם היית תופס אותם קוראים ספר, זה כבר היה חדשות.
את הקרדיט להתעצמותה חסרת התקדים של "זהות" חייב פייגלין לתקשורת. ההתעלמות התקשורתית המכוונת היא זו שנסכה בו נופך מחתרתי, רומנטי אפילו. כמו שמן קנביס משובח, ככל שזה אסור יותר, כך אנשים רוצים לשתות את זה, להריח את זה ואפילו להתמרח בזה יותר.
פייגלין ממליץ לבוחריו "שלא להתבסם" מהסקרים, והוא צודק. סקרים הם עסק בוגדני. אבל ניתן כבר לחגוג את העובדה שהתקשורת הסכימה לשחרר את הסקר.
בניסיונותיהם הנואשים להתעלם מהפייגלין, המפלצת הפוליטית הנוראה מכל, עברו מכוני הסקרים וכלי התקשורת תאריך תרפויטי ארוך וכואב בדרך להשלמה עם המציאות. הכחשה, כעס והתמקחות היו כולם שלבים הכרחיים בדרך להכרה בכך שיש ציבור די גדול של אנשים, אשר הולך לבחור במפלגה שמקדמת עישון קנביס לצד טרנספר לערבים.
אני לא מזלזל. אני יודע שזה היה קשה. לשמור בבטן זה הכי קשה. עכשיו, תנו חיבוק, תוציאו את זה. תוציאו את הכל. כן, כן. אתם תרגישו הרבה יותר טוב ברגע שתודו בזה. ישראל היא מדינה דמוקרטית, וגם לפייגלין, מה לעשות, מגיע סיקור הוגן.
