בדצמבר 1917 כובשים האנגלים, בפיקודו של גנרל אדמונד אלנבי, את הארץ מידי האימפריה העות'מנית, ששלטה כאן ארבע מאות שנים. בריטניה קיבלה את המנדט על ארץ ישראל ב-1920, כדי להכשיר את הארץ להקמת "בית לאומי יהודי" על-פי המתווה הרשום בהצהרת בלפור. כניסת הבריטים לארץ לוּותה באופוריה בקרב הקהילה היהודית בעולם, ובעיקר בירושלים. הופעת נציב עליון בארץ יצרה ציפיות כמעט משיחיות, כשהגיע לכאן נציב ראשון שהוא יהודי: סר הרברט סמואל. הוא מגדיל לעשות, בהגיעו ערב שבת ממקום משכנו באוגוסטה ויקטוריה להתאכסן במלון אמדורסקי בכיכר עומאר חטאב בשער יפו. בבוקר שבת, הוא יוצא אל בית כנסת "החורבה". שטיח אדום נפרש אז לאורך רחוב הפטריארכיה הארמנית. הנציב קורא בתום פרשת "ואתחנן" את ההפטרה "נחמו נחמו עמי". ציבור המתפללים התרגש עד דמעות לשמוע נציב בריטי יהודי עומד על תיבת התפילה ומתפלל בעברית.
המושל הצבאי הראשון של ירושלים היה רונלד סטורס. הבריטים חיברו את ארץ ישראל (פלשתינה א"י) לציביליזציה, ורונלד סטורס הקים מיד את "החברה למען ירושלים", כדי לשקם את השכונות, הרחובות והשווקים ולקיים בירושלים ציביליזציה מערבית. כך פרחו חיי התרבות: בתי קולנוע, בתי קפה, אירועים מוזיקליים, מועדוני שחמט ועוד.
מוזאון מגדל דויד היה חלק מחיי התרבות של אז, והוא יזם לאחרונה אירוע יוצא דופן: תערוכה "לונדון בירושלים", ובו-זמנית הצגה שמתרחשת בבר הידוע בירושלים "פינק" ששוחזר בתוך התערוכה. בבר מתרחשת הדרמה "בלילה ההוא", שכתבה וביימה מאיה בואנוס. לא רווח כל כך בעולם התיאטרלי המושג "מחזה תְלוי מקום", אך זהו בפירוש מחזה שניתן לבצע אותו רק בבר המשוחזר "פינק" בתוך התערוכה "לונדון בירושלים". המקום הפך כבר בימי סטורס ממבצר צבאי למעוז של תרבות. נערכו שם לא רק חפירות ארכיאולוגיות, אלא גם תערוכות וקונצרטים ואף מופעי אמנות. שם מתרחשת הדרמה של "בלילה ההוא": המלחין והמנהל המוזיקלי הוא דניאל פיין, והכוריאוגרפיה של שי קסל.
העיר שינתה את פניה, לא רק תרבותית. עם הזמן, התחדדו המאבקים הפנימיים בין החברה היהודית והמשטרה הבריטית. כניסת קצינים ושוטרים בריטים והתערותם בחיי הלילה של העיר (ברים, בתי קפה ומועדוני ריקודים) הובילה ליצירת קשרים רומנטיים בין נערות יהודיות ובין חיילים ושוטרים בריטיים. הציבור היהודי ראה בעוינות את הקשר בין נערות יהודיות עם קצינים בריטיים זרים. ככל שהבריטים הפכו להיות עוינים יותר והטילו גם "ספר לבן" על העלייה לארץ, המתח גבר. קמו אז המחתרות שנאבקו נגד הנוכחות הבריטית בארץ.
כותבת המחזה מאיה בואנוס רקמה עלילה המתרחשת בתוך הבר הידוע בירושלים "פינק", שנוסד על-ידי דייב רוטשילד. המלצרית סוזן מתאהבת בקצין ג'פרי מור. היא יהודיה ספרדיה משכונת "מקור ברוך" שחולמת לצאת מן הכוך אל העולם הגדול. כשהיא קובלת על יחס הבריטים ליישוב, הוא אומר: "למה לדבר על פוליטיקה, כשאפשר לדבר רומנטיקה"? הוריה כמובן אוסרים עליה את הקשר. האב אומר לה: "להיות עם אנגלי, זה לא אפשרי". החשש היה גם מחברי המחתרות שהענישו נערות אלה: גזזו את שער ראשן והוקיעו אותן בציבור כזונות. השניים רוקדים ברחבת הריקודים של הבר, והוא מבקש ממנה ללמדו שיעורים בעברית.
נרמזים בתוך הדרמה "ליל המשטרות" - פגיעה של תנועת המרי במשטרות הבריטיות, ו"ליל הגשרים" - פגיעה של הפלמ"ח בגשרים ברחבי הארץ. הבריטים עצרו אז את מנהיגי היישוב ב"שבת השחורה". מלצרית אחרת בבר בשם דבורה, אחיה פעל במחתרת והוצא להורג על-ידי השלטונות.
ההצגה משולבת בשירים וזה נותן את הארומה של התקופה: סוזן שרה רומנסות ספרדיות. דבורה שרה את שירי הלח"י, והיא מבצעת ביצוע מרגש של "חיילים אלמונים", שכתב מפקד הלח"י
יאיר שטרן הי"ד.
סוזן לא מקבלת מרות המשפחה והולכת עם הקצין ג'פרי, אביה קורע קריעה.
השחקנים הם: סיגל חמיידס, שחף יפהר, דניאל טלמור, צליל רובינשטיין ומיכל תמרי. עינת אשדות תרמה למחזה בליווי אמנותי.
הכול ממוקם בתוך תערוכה שבה מוצגים אבזרים מן התקופה: סלון ישן מימי המנדט, כולל רדיו מאותם ימים. אוצרות התערוכה: ליאת מרגלית וענבר דרור-לקס.
