המושבה גבעת עדה השוכנת במורדות רמות מנשה, מזרחית לבנימינה, הוקמה ב-1903 כמושבה חקלאית ונקראת כידוע על שם אדלהייד (עדה) רוטשילד, אשתו של הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד. שנים רבות הייתה המושבה מבודדת, מוקפת בישובים ערבים וסבלה רבות מהתנכלויות חוזרות ונשנות מצד הכנופיות הערביות ובמיוחד בתקופת המאורעות, בשנות ה-20 וה-30.
רצח בנימין קרופיק
ב-1 במאי 1920, פרצו למושבה עשרות ערבים מזויינים לשדוד בהמות ורכוש ורצחו את תושב המושבה בנימין קרופיק. "בנימין המתין להם בביתו, בידיים ריקות מנשק אך ברצון נחוש להגן על הבית. כדור שנורה מבעד לדלת הנעולה פגע בחזהו והרגו במקום". בנימין, בנם של טוביה קרופיק מראשוני קבלני הבניין בארץ וחסיה, נולד, גדל והתחנך במושבה זכרון יעקב. בן 20 התחתן ועבר למושבה מראח (גבעת עדה), שם הקים משק ונטע פרדס. נודע כ"אבו-ימין", ושמו יצא לתהילה בכל הסביבה בגבורתו ובאומץ ליבו. בן 25 היה במותו, הניח אישה ושלושה ילדים. בנו יצחק קרופיק נמנה עם שלושת הצעירים שנחטפו בשדות גבעת עדה ביוני 1938 ונרצחו לאחר מכן.
יוסף אפרתי, אחיו של יצחק קרופיק, מספר כי היו תקופות ש"הערבים היו יורים על המושבה לילה לילה. אנשים עבדו ביום ושמרו בלילה" ואכן מעיון בארכיוני העיתונים אתה למד כי הערבים התנכלו למושבה גבעת עדה לעיתים קרובות.
אחד משיאי ההתנכלות הערבים למושבה המבודדת, התרחש ב-23 ביוני 1938 כאשר כנופיית ערבים חטפה 3 צעירים בני המושבה שעה שהוליכו באמצעות זוג פרדות עגלת חציר מהשדה לכיוון המושבה. השלושה הובלו לכפרי ג'נין שם נורו למות והושלכו לבור. גופותיהם התגלו כעבור שנתיים בסיוע מודיע.
סיפור החטיפה והרצח
סיפור חטיפת שלושת הצעירים מגבעת עדה התרחש כאמור ביוני 1938. הבריטים שולטים בארץ, התקופה היא תקופת המאורעות 1939-1936 המכונים מאורעות "המרד הערבי הגדול", התקפות הערבים על הישובים היהודיים ובכלל זה על גבעת עדה הן ענין שבשגרה. על אנשי גבעת עדה חל בשלב מסוים בעקבות ההתראות ומידע מודיעני, איסור לצאת מחוץ לישוב אל השדות ללא ליווי עם נשק.
ביום חמישי 23 ביוני 1938 בצהרי היום יצאו מגבעת עדה שלושה צעירים: יצחק קרופיק בן 19, דוד פרנק בן 21, שהיה עובד חוץ במשקי גבעת עדה ונילווה אליהם, ושכנם דוד אוורבוך, בן 14 לערך, כדי להעמיס עגלת חציר בשדה שמחוץ למושבה. סמוך לחורשת אלונים דרומית למושבה, במקום שבו נמצאת כיום שמורת אלוני יצחק, ארבו להם כששה ערבים מזוינים, כנראה מאנשי כנופית יוסוף אבו דורה. הם התנפלו על שלושת הצעירים היהודים, חטפו את השלושה ולקחו עימם גם את הסוסים שהובילו את העגלה והותירו את העגלה עמוסת החציר על אם הדרך.
באותו יום בשעות לפנות ערב רכבו על סוסים יצחק ליבוביץ' תושב גבעת עדה יחד עם פועל ערבי בשם סעיד. הם היו בדרכם חזרה לגבעת עדה לאחר ששהו במהלך היום בפרדס חנה. השניים הבחינו בעגלת החציר עומדת נטושה על אם הדרך ללא הסוסים כשצידה הקדמי מופנה לכיוון המושבה. הם דהרו לגבעת עדה והזעיקו את אנשי המושבה. הוחל בחיפושים אחר השלושה . בהמשך הערב הורחבו החיפושים והשתתפו בהם אנשי המשטרה הבריטית מלווים בגששים וכן עשרות נוטרים מיישובי השומרון ובני משפחה של החטופים ואף מטוס הועלה לאוויר.
בעזרת כלבי גישוש התגלו עקבותיהם של 5 אנשים ושתי פרידות שהובילו דרך יער גבעת עדה ל"מעיין אדמות כפר ערה". החיפושים נמשכו גם למחרת במשך כל יום יום שישי 24.6.38, ובשבת (25.6.38) עם אור הבוקר יצאו שוב כוחות צבא ומשטרה וכ-100 נוטרים לחפש אחר החטופים. 30 ערבים נעצרו לצרכי חקירה. מתח ודאגה שררו בישוב גבעת עדה כאשר שלושת הצעירים לא נמצאו והחיפושים העלו חרס. המושבה גבעת עדה הייתה אז קטנה, אחד הכיר את השני. החיפושים נמשכו תקופה ארוכה אולם ללא תוצאות.
נושא חטיפת הצעירים מגיע לבית הנבחרים הבריטי
נושא פרשת חטיפת שלושת הצעירים מגבעת עדה הועלה ביוני 1938 בפגישה של
משה שרת, אז מנהל המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, ועם המזכיר הראשי של ממשלת המנדט ויליאם דניס באטרשיל בביתו. הנושא אף הועלה בבית הנבחרים הבריטי. הציר מאק גוואן ממפלגת הפועלים הבלתי תלויה הפנה שאילה לשר המושבות בה הוא נשאל האם יש בידו מידע על "חטיפת 3 הצעירים משדות גבעת עדה, והאם ידוע לו שמדובר בצעירים בני 13, 18, 19", והאם לא ראוי שהממשלה תבחן אפשרות" לצייד פועלים בשטחים מסוימים בנשק לשם הגנה על חייהם וחיי התלויים בהם".
אגב פרט מעניין שמוזכר בעיתון "הבוקר" (27.6.38): אל שלושת הצעירים היה אמור להצטרף בנסיעה לשדה אבינועם פסטר מגבעת עדה, בן 12, אלא שהוא ביקש מחבריו לחכות לו עד שיסיים את שיעוריו. אלה לא נענו לבקשתו ומיהרו לדרכם".
שבועיים לאחר החטיפה התפרסמה בעיתון הארץ ידיעה, ולפיה נחטפו הצעירים בידי כנופיה ערבית מאזור ג'נין ושניים מהם הוצאו להורג בירייה. כשנתיים לאחר החטיפה התבררה האמת: גופות כל שלושת החטופים, יצחק קרופיק, דוד אוורבוך וחבר ה"הגנה" דוד פרנק, נמצאו קבורות בבור בכפר ביר-זלפה שבנפת ג'נין. בדיקה שלאחר המוות העלתה שכל השלושה הומתו בירייה. מחקירה עולה כי שלושת החטופים היהודים הועברו מכפר קרע לכפר ערה, מערה הועברו לאום אל פאחם. הערכה היא כי שלושה שבועות לאחר שנחטפו. הוחלט להרגם. יש הסבורים כי השלושה הובאו לבור בעודם בחיים ונורו אחד אחרי השני בתוך או בסמוך לבור.
מציאת שלדי הגופות
בעקבות מידע של מודיע מכפר ערבי, יצאו לכפר ערבי ליד גנין ביום חמישי ב-28 במרס 1940 אפרים אוורבוך אביו של הצעיר החטוף דוד אוורבוך, גדליהו קרופיק קרוב משפחתו של אחד החטופים יצחק קרופיק וכן יצא עימם אדם בשם דב לייטנר. השלושה נסעו עם שני ערבים במונית ערבית דרך משמר העמק לכיוון הכפר זלעפה ליד ג'נין. הם הובאו לגבעה סלעית בה היה בור חצוב בצורה עגולה בקוטר כמטר ששימש כבאר-מקווה מים. הם החלו לחפור במרץ בבאר שהייתה מכוסה באבנים. בעומק של כמטר מצאו את הגולגולת הראשונה אחר כך נתגלה שלד של יד אדם וחלק של גופיה לבנה.
החל משעה 11 בבוקר ועד 4 אחר-הצהריים עבדו בחפירה. למקום כך מדווח בעיתונות, הוזעק בהמשך רופא ד"ר פלזנבאך שבא למקום ויחד עימו החלו להוציא את השלדים. הראשון היה שלדו של דוד פרנק הוא זוהה לפי גודל ראשו ושיניו כי היו לו שיני זהב וכעת חסרו בפיו, על שלד גופו נמצאו חגורתו ונעליו. אחר כך הוצא השלד של יצחק קרופיק שהיה מונח באמצע. נעליו היו נעליים חדשות שנעל ביום החטיפה בפעם הראשונה. "הנעליים היו שלמות על רגליו". על השלד של דוד אוורבוך הייתה חולצה כחולה, חגורת "צופה", נעלים שלמות עם חורים למטה". גולגולתו של יצחק קרופיק הייתה נקובה בשני כדורים והשניים האחרים היו נקובים כל אחד בכדור אחד.
השלדים נעטפו בסדינים והועברו במכונית לתחנת המשטרה בזכרון יעקב. לאחר בדיקת הגופות הממשלתית הובאו לבית הקברות בגבעת עדה שם נקברו בקבר אחים: מצד ימין דוד פרנק, מצד שמאל דוד אוורבוך ובאמצע יצחק קרופיק, כך הם נמצאו בבור בפאתי הכפר הערבי זלעפה שליד ג‘נין.
בהלווית השלושה השתתפו תושבי גבעת עדה, נציגי חדרה ומושבות השרון ונציגי מוסדות. בבית הכנסת בגבעת עדה אמר קדיש אפרים אוורבוך, אבי אחד הנרצחים דוד אוורבוך ואחרי תפילת "אל מלא רחמים" יצא מסע ההלוויה אל בית הקברות. ראשון המספידים היה יו"ר גבעת עדה אפרים פיין אחר כך הספידו הרב יקותיאל קושלבסקי מזכרון יעקב בשם יו"ר ועד המושבה זכרון יעקב נשא דברים אבא שכטר.
בעקבות חקירה ומידע נעצרו 8 ערבים כחשודים במעורבות בחטיפת ורצח שלושת החטופים מגבעת עדה. בינואר 1941 הם הובאו למשפט בפני שופט חוקר הד"ר א. אגרנט בזכרון יעקב. שבעה מהם מהכפר קרע שעל-יד גבעת עדה ו"הנאשם העיקרי נוואף סארבי שחרור מהכפר אל עוודין". אולם הדיונים היה מלא מפה לפה בערבים ויהודים. במשפט העידו יצחק ליבוביץ' והפועל הערבי סעיד על מציאת העגלה עמוסת החציר מדרום למושבה כשהיא ללא שלושת הצעירים וללא הסוסים.
עד שלישי היה אפרים אוורבך אביו של החטוף דוד אוורבוך. האב סיפר שביום החטיפה עבד בנו בגורן במשק קרופיק ובצהריים הגיע הביתה ואכל יחד איתו ארוחת צהריים ולאחריה יצא לשדה עם קרופיק ופרנק. אפרים, שמצא ראשון יחד עם אחרים את השלדים סיפר בעדותו שזיהה בוודאות את שלד גופת בנו, על-פי הנעליים - "נעלים שלמות עם חורים למטה". רגע מצמרר במהלך דיוני בית המשפט היה כאשר הוצגו בפני העד אפרים אוורבוך בגדי בנו שלבש ביום החטיפה והאב זיהה את בגדי בנו בוודאות. לא מצאתי אזכור בארכיונים מה קבע השופט החוקר בעניין העצורים החשודים. שופט חוקר בסמכותו אז לפסוק אם להמשיך במשפט כנגד החשודים ואם כן באילו אשמות או לקבוע שאין להעמיד החשודים לדין.
שלושת הצעירים הנרצחים
יצחק קרופיק - נולד בשנת 1919 בנם של דבורה ובנימין קרופיק. אביו בנימין שהיה מראשוני המקום, בעל משק ופרדס, נרצח במאי 1920 על-ידי כנופיה ערבית. יצחק למד בבית הספר היסודי בגבעת עדה, ואחר-כך בבית הספר החקלאי במקווה ישראל. בתום לימודיו חזר למושבה והתמסר לעבודה במשק המשפחה. בן 19 במותו.
דוד אוורבוך - בן רחל אלטע ואפרים נולד בשנת 1924 וגדל בגבעת עדה, אז מושבה צעירה מצפון לחדרה. וכך נכתב עליו באתר הנצחת חללי פעולות איבה: "היה ילד עליז ומלא חיים, שמגיל צעיר נתגלתה בו אהבה עזה לעבודה ולמשק. בכל הזדמנות ובכל שעה פנויה מלימודים אהב לעזור ככל יכולתו בעבודות החקלאיות השונות. דוד היה בן 14 שנים במותו.
דוד פרנק - נולד ב-1.19 בכפר טינגן שליד וירצבורג, בגרמניה. בנם של אדלהייד ומשה. לאחר עליית היטלר לשלטון נאלץ האב לברוח ולהגר לבלגיה. תוך זמן קצר הצטרפו אליו אשתו ובתו סופיה. עם כיבוש בלגיה הועברו האב ובתו לאושוויץ והומתו בתאי הגזים. האם, שמצאה מסתור בבריסל, התגלתה אף היא, הוצאה להורג והובאה לקבורה בבריסל. האח הבכור עלה לארץ-ישראל בשנת 1936 ודוד הצעיר ממנו עלה שנה אחריו 1937 בסרטיפיקט (רשיון עליה לארץ בתקופת המנדט) של "ברית חלוצים דתיים". בארץ הצטרף לקבוצת "אברהם" שליד כפר פינס וכן הצטרף לשורות ה"הגנה". בשל המשבר הכלכלי והאבטלה ששררה אז בארץ הגיעה פלוגת חברים מקבוצת "אברהם" לגבעת עדה, לעבוד במשקי האיכרים. דוד התקבל לעבודה במשקה של משפחת קרופיק וסייע בעבודות המשק וכאן במושבה מצא את מותו.
גלעד לזכרם בחורשת אלוני יצחק
ב-2011 קצת יותר מ-70 שנה לאחר שנרצחו הוצב גלעד - שלט הנצחה לזכר שלושת החטופים במקום בו נחטפו בשמורת האלונים שליד גבעת עדה. בטקס הסרת הלוט לשלט ההנצחה שנערך בינואר 2011 השתתפו המשפחות השכולות, נציגי המועצה המקומית, נציג צה"ל, ועוד.
