התפקדות והזדהות

מערכת הבחירות הולכת ומחריפה, כלומר המסרים הנשמעים מחריפים והולכים, והתחושה שלי כמצביע שאת קולו מבקשים היא, שיותר משמישהו מציע לי תוכניות ורעיונות להזדהוּת, מנסים להזהיר אותי מפני הצבעה למישהו אחר. אולי זה רק אני, אבל אצל רוב המפלגות לא הצלחתי למצוא מסרים חיוביים שארצה להזדהות איתם, ואדרבה, פה ושם ניתן לזהות מאמץ מכוון לערפול מסרים. מדובר באנשים חכמים בסה"כ ולכן ההנחה שלי היא שזה קורה מפני שהם לא באמת יודעים מה מעניין אותי. האם זה משום שהם פועלים תחת לחץ? אולי, אבל לפנינו עוד למעלה משלושים יום עד לסיום המערכת הזאת ואני תוהה לאיזה שפל עוד יתדרדרו המסרים של אלה המבקשים את קולי.

חודש אדר א' הסתיים ביום ה' וביום ו' נכנסנו לחודש אדר ב', שני חודשים רצופים של שמחה. שכן כידוע, משנכנס אדר מרבים בשמחה והשנה זה אומר שמחה כפולה, פעמיים אדר. ואמנם על פניו יש לנו סיבה טובה לשמוח, שני החודשים מוקדשים למערכת בחירות ("גורלית" כמו כמעט כל קודמותיה) והדמוקרטיה חוגגת. האמנם חגיגה? למי? מה בעצם מציעים לי, לאזרח שאת קולו מבקשים, בבחירות האלה או בבחירות בכלל? בחירה בין ימין ושמאל? מישהו יכול להאיר את עיני בחידוד ההבדלים המהותיים בין שני הצדדים? אני לא מדבר על הפן הייצוגי, על המועמדים השונים או על השפה שבה הם משתמשים, אני מדבר על הפן המהותי, על המשכיות עם ישראל.

כי להצביע בבחירות זה אומר להתפקד למחנה שעבורו אני מצביע, וזה אמור לבוא מתוך הזדהות עם אותו מחנה. אז עם מה או עם מי אני אמור להזדהות? נתעלם לרגע מהעובדה שמדובר במפלגות, מלשון פילוג שזה ההפך מאחדות ישראל ונניח שמדובר בתנועות רעיוניות, האם יש מפלגה שמתייחסת בכלל למהות, לייחוד של עם ישראל ולדרך הביטוי של ייחוד זה במדינה הקיימת בשטח ארץ ישראל? אם תמצאו, הגידו נא לי. תודה. בינתיים, מכל מה ששמעתי וקראתי עד עכשיו ההתרשמות שלי היא שכל מפלגה מתמקדת בפן מסוים של החיים כאן, מניפה דגל אחד שאותו בחרה בקפידה ודי מתעלמת מהתמונה הכוללת. ובכלל לא משנה מה הדגל הזה מייצג, זה עדיין פן אחד בלבד.


להתחבר לזהות שלנו


בשבת זו אנחנו קוראים את הפרשה האחרונה בספר שמות, פרשת פקודי (פרק לח): [כא] אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה: עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. לכל לראש הכל נעשה לפי הוראות המנהיג שהביא לעם את דבר ה'. בהמשך יש דוח מפורט של הכנסות והוצאות אבל גם התייחסות לאנשים שעשו את העבודה: [כב] וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה. [כג] וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן--חָרָשׁ וְחֹשֵׁב... אלה היו האמנים המובילים, אבל כל עם ישראל השתתף במלאכה, כל אחד כמיטב יכולתו ובהתאם לכישוריו (פרק לט): [לב] וַתֵּכֶל--כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ.


הגדרת המשימה הייתה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" וכל בני ישראל התגייסו לביצועה והיו שותפים בהגשמת המשימה לבנות לו יתברך מקדש פה בעולם הזה. הפרשה הזאת מזכירה לי חוויה מלפני שנים רבות, כיבוש ירושלים ודגל ישראל מתנופף בהר-הבית. דומה שכולם שמעו אז את פעמי המשיח והתעוררות רוחנית אדירה הורגשה אז בארץ. הרי כל יהודי חש קשר למקום שבו ממוקד הקשר שלנו עם הקב"ה. וזה נכון גם אם לא חושבים על הקשר הזה ביומיום, ראינו את זה אז בגלוי אצל כולם. אלא שלמנהיגים דאז היו מחשבות אחרות, כנראה פחדו מ"משיחיות" מהזדהות גלויה עם שורשינו העתיקים שנחשפו, וכדי להשיבם לתהום הנשייה החזירו לערבים את החזקה על הר הקודש.

ומאז ועד עתה נמשכת המגמה הזאת של התרחקות מהשורשים ר"ל. לענ"ד, במערכה הפוליטית המתנהלת כעת מגיע לשיאו (הזמני?) המאבק על עצם יהדותה של המדינה. בגדול זה נראה כאילו הימין (שם כללי) דבק בזהות הזאת בעוד השמאל מתנער ממנה, אבל הנסיון המצטבר לימד אותי שזו אשליה. כי ההבדלים בין הגושים הם שוליים, שכן הוויכוח ביניהם הוא לא על עצם ההתנערות אלא רק על קצב ההתקדמות לקראת התנערות סופית מהזהות שלנו. בחירות זה דבר רציני, הקב"ה העניק לנו בתורה את זכות הבחירה החופשית. והרי בכל רגע ובכל צעד אנחנו בוחרים מה יהיה טיבו של הקשר בינינו ובין בוראנו, וזה השיקול שאמור להנחות אותנו גם בבחירת הפתק שנשים בקלפי.