בימים אלה אנו חיים בין רצף הידיעות והדעות המופצות באינטרנט ובתקשורת המסורתית. כש"כל אחד יכול" יש ערב רב של דעות וידיעות, בליל של מידע בדוק ובדוק חלקית. אל מול הביטחון שמפגינים שדרים מעונבים, שחוזרים ומצטטים את הרשת האינטרנטית והסלולרית יש שאלות רבות שאינן נשאלות, שאלות בעלות משמעות שלא נבחנו מעולם.
סוגיית היועץ המשפטי ל
ממשלה "נטחנה" ו"נטחנת" עד דק, אך בכל זאת נשוב ונעיין בתפקידיו כפי שהם מוצגים באתר הרשמי של משרד המשפטים. היועץ המשפטי לממשלה עומד בראש התביעה הכללית, הוא מייצג את המדינה בערכאות משפטיות. נותן ייעוץ משפטי ולגופיה, ייעוץ גם בתחומי החקיקה. תפקיד נוסף שהקנה לו את הכינו "שומר סף" הוא "ייצוג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק: אחריות זו עולה במגוון של נושאים נוספים העולים מהוראות חקוקות ייחודיות. במסגרת זו, מוסמך היועץ המשפטי לממשלה על-פי דין להתייצב בכלל הערכאות השונות כאשר הדבר נדרש לשם שמירה על האינטרס הציבורי".
אינני מבקש במאמר זה לכרסם ולו במקצת מתפקידו וממעמדו של היועץ המשפטי לממשלה, אלא לתהות ולהבין את מהלכיו, על-פי מה שהוא מציג ולא אחרת.
נתחיל בהערה המקדמית של היועץ המשפטי לממשלה, בכתב החשדות: "החלטתי בעת הזו משמעה שאני שוקל להעמיד לדין את החשודים שעניינם יפורט להלן. פשוטו כמשמעו. טרם התקבלה החלטה סופית. ככל שהחשודים יחפצו בקיום הליך שימוע, הליך השימוע יתקיים בלב פתוח ובנפש חפצה. השני: החלטה זו אינה פורסת את מלא התמונה העובדתית העולה מתיקי החקירה, ואת מכלול הטעמים הניצבים בבסיס ההמלצות שבאו בפניי ובבסיס החלטותיי, מעבר לאשר יפורט בהחלטה זו, ובתקצירים של כתבי החשדות שהוחלט להביא לידיעת הציבור. השתדלתי ליתן את עיקרי הדברים במסגרת זו אולם לא ניתן להרחיב מעבר לכך מן הטעם שהרחבת התמונה העובדתית בעת הזו, מעבר למפורט, עלולה לפגום בהליך השימוע ובהליך הפלילי, ככל שיתנהל".
מילים פשוטות
ולכך נוסיף את ההחלטה בסוף המסמך המשתרע על 57 עמודים: "ראש הממשלה מר
בנימין נתניהו; אני שוקל להעמידו לדין פלילי בגין עבירות מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור במסגרת תיק 1000, בגין עבירת מרמה והפרת אמונים במסגרת תיק 2000 ובגין עבירת לקיחת שוחד ועבירות מרמה והפרת אמונים במסגרת תיק 4000. לפני שאקבל החלטה סופית ביחס לשאלת העמדתו לדין פלילי, יוזמן בא-כוחו לטעון נגד אפשרות העמדתו לדין פלילי במסגרת שימוע כמקובל, אם יחפוץ בכך".
עד כאן ציטוטים של סעיפים הקשורים לפרוצדורה המקובלת במסמכים כאלה. מכאן ואילך אתבונן בתהליך בעיניים לא משפטיות. אין בדעתי לערער ולו על פסיק במסמך זה. אני סמוך ובטוח שכל מילה בו נשקלה ויש לה סימוכין בממצאי החקירה של משטרת ישראל. אלא שכאן ובדיוק בנקודה זאת, אני' כיתר אזרחי ישראל' קיבלנו מסמך מפורט ובו עמדה אחת, כפי שהסבירו לנו נציגי הממשל, זהו כתב החשדות. המילים פשוטות. מערכת אכיפת החוק חושדת שראש הממשלה עבר עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. מערכת האכיפה פעלה כראוי, כנדרש ממנה בעקרון הפרדת הרשויות. אך עדיין מנקרת בי המחשבה האם זה נכון לפרסם את המסמך הזה שהוא "חשדות" בטרם משפט. אנחנו כחברה מרשים למערכת האכיפה לפרסם על כל אחד מאתנו מידע גם כשהוא ברמת "חשדות", זאת אומרת שמפעילים כאן את התפישה שכל אחד שנתפש על-ידי המערכת הוא "חשוד עד שתוכח אשמתו". מוזרה בעיני התפישה שמערכת אכיפת החוק יכולה לפרסם את פרטי החשדות גם בטרם נערך שימוע במקרים שבהם יש אפשרות כזאת.
הגישה הרווחת במקומותינו מערערת את יסודות המוסר והאתיקה הציבורית ומזכירה מאוד את המעמדים הציבוריים שבהם נציג השלטון היה מציג את הנאשם בכיכר העיר ומתאר את העבירה ומבקש מההמון לאשר את גזר הדין.
לא אחת הסבירו לנו משפטנים שכל אדם הנאשם בדבר עבירה הוא "זכאי עד שתוכח אשמתו", משפט שמתיישב עם השכל הישר, אך מחייב את מערכת האכיפה שלא לפרסם ולו שבב מידע על החשדות, לעשות את העבודה בשקט ובשלווה תקשורתית ובית המשפט הוא זה היחיד שיחליט, "אשם" או "לא אשם".
להתמתים בסבלנות
נוח לי לדבר על כך בעת פרסום כתב החשדות כלפי ראש הממשלה, שבמעמדו הרם והנישא יכול לעמוד בלחץ המשפטי והכספי. השאלה שלי מה יעשה האזרח הפשוט כשנמצא מסיבה זו או אחרת במצב הזה. באותה נשימה נעלה תהיה האם אין כאן ניסיון של מערכת האכיפה, להציג את יכולותיה הבלתי מוגבלות בהעמידה ראש ממשלה לדין. האם אין כאן ניצול הזדמנות להדגים את היכולת על ידוען כזה או אחר.
אך נשוב אל הסוגיה העקרונית, על פיה היועץ המשפטי לממשלה כראש התביעה הכללית, יכול להיות השחקן היחיד שמציג את טיעוניו בתקשורת, מבלי להמתין בסבלנות להתמודדות מול הסנגוריה ובעיקר להחלטת צוות השופטים, שנבחרו, הוכשרו והוסמכו למשימות כאלה. האם התובע הוא גם השופט וגם חורץ הדין?
אני שב וחוזר שאני מדבר מעמדת חוקר בתחומי מדע והמדינה והתקשורת, יש כאן, בדוגמה זאת חומר למחשבה לכל אחד מאתנו, האם כך נרצה לחיות, כשלשוטר, לגורמי אכיפה נוספים, לפרקליטות המדינה וליועץ המשפטי לממשלה תהיה סמכות חד-צדדית לפרסם את חומר החקירה ולהסית את דעת הקהל ובדרך זו גם להשפיע על השופטים, ש"בתוך עמנו הם חיים"?
נכון, במקרה שלנו ראש הממשלה, תוקף בלי הרף את מערכת האכיפה, התקפות שאינן ראויות לנושא משרה כה בכיר. מעבר לכך חבל שהוא לא חשב על כך לפני כן כשמערכת האכיפה פרסמה כתבי חשדות כלפי נציגי ציבור. כשהיו אלה יריביו, הוא התקשה להסתיר את חיוכו, כעת כשהמערכת פועלת נגדו הוא כועס.
המטרה מקדשת את האמצעים
לסיכום, אפשר לומר שבתוך להט המלל שנשפך, פרשנויות, דעות ומעט עובדות, אנחנו כחברה חייבים לחשוב פעם נוספת על המשפטים בכיכר המרכזית. זה חומר שמושך צפייה והאזנה, מעורר את הרשתות החברתיות והופך את כל אחד מאתנו לשופט שאמור להכריע בגורל הנאשם. אלו משפטי שדה, רחוקים מעקרונות המוסר והאתיקה ובוודאי שאינם עונים על האמרה "כל אחד זכאי עד שתוכח אשמתו".
כל הנאמר עד כה אין בו התייחסות לעובדה שמרגע התחלת החקירה הממצאים מודלפים ללא הרף ופוגעים קשה בזכויות של הנאשם להתגונן כפי שמקובל בבתי המשפט. ואין כאן במאמר זה שמידע משמעותי על הנאשם מגיע מעדי מדינה שהם נאשמים בעצמם וכדי להציל את עורם המדינה מציעה להם להעיד כנד הנאשם המרכזי. אין גם במאמר זה התייחסות לסוגיה האם לפרסם את כתב החשדות לפני הבחירות. אין התייחסות, שכן כל המהלכים שנוקטות המערכות, האוכפת והמשפטית, אלה גם אלה מתאימים לאתיקה המוכרת במשפט העממי "המטרה מקדשת את כל האמצעים".
אני בוחר בשכל הישר, לחקור ולאכוף, כן ובוודאי, אך לעשות זאת, הרחק מהמצלמות עד להכרעת בית המשפט.
