הַמוטו של ריקה ברקוביץ בשיחותֶיה עם ילדים היה ברור ושובֶה לב: אַל תשכחו לכתוב בצורה מיוחדת, כתיבה ראשונית ומרגשת, כתיבה שהיא רק שלכם. ריקה ניסחה זאת במילים אֵלה: "לכתוב דבר יחיד ומיוחד שלא כתב עוד אף אחד".
זה היה עמוּד האֵש שלה. עם הדֶגֶל הזה היא דהֲרה קדימה, ושילהבה באהבה את ילדי ישראל. במשך שנים הֵריצה 'פלוגות' של ילדים לתחרויות בכל רחבי הארץ, ולמפעל האדיר שלה נרתמו אלפי ילדים, בתי ספר מכל רחבי הארץ, מפעל מבורך שנמשך למעלה מעשׂוֹר. המסד לתחרויות הכתיבה, כל התשתית של הַקשר עם משרד החינוך ובתי הספר נעשה תוך הסתייעות ב
בלפור חקק שהיה בצד היותו יושב-ראש-מפקח במשרד החינוך והתרבות.
ריקה ברקוביץ ייסדה לפני למעלה מעשור מפעל תחרויות כתיבה בבתי ספר יסודיים ולפני כמה שנים הצטרפה יהודית מליק שירן והחלה במפעל של תחרויות כתיבה לנערים בחטיבה העליונה - בתמונה עם הרצל ובלפור חקק שהיו יושבי ראש אגודת הסופרים בין השנים 2003 לשנת 2015.
את המפעל המקסים הזה ידעה להקים יד ביד עם אגודת הסופרים העברים, ואנו כשהיינו יושבי ראש במשך 12 שנה הושטנו לה יד אוהבת. ריקה שלנו חיכתה לאותן יצירות, שנכתבו בצורה בלתי אמצעית, לאותם סיפורים ושירים, שילדים כותבים בראייה ראשונית ומקורית, ברוח רעננה ומיוחדת.
במשך השנים שנשאנו בתפקיד יושבי ראש אגודת הסופרים העברים הענקנו לריקה את ברכת הדרך, סייענו בקשר עם בתי הספר ברחבי הארץ, בטיפוח סדנאות כתיבה לבחירת הילדים הזוכים. מבחינתנו זה היה צו השעה - להקים לנו דור של סופרי המחר.
כשהגענו לַפגישות עם ריקה ברקוביץ ברחבי הארץ, ידענו כמה אהבו הילדים את הסיפורים והשירים שכתבה. היא ביקשה שיבטאו את הקול הפנימי, את האמת שלהם, ומה פלא שהילדים הוקסמו מן הספר המחכים שכתבה, "הקול הפנימי". ריקה ביקשה שייטיבו לתאר את ההרגשות שלהם בגוונים שונים, בניואנסים שונים. הספר שלה "פרפרי הרגשות" כבש את לב הקוראים.
ריקה אהבה להציג עלילות שהיו על בסיס של משלים כדי להנחיל לילדים תובנות אנושיות באמצעות סיפורים על בעלי חיים. ספרי המשלים שלה אכן מציבים אותה כממשיכה למופת של קרילוב.
הנה דוגמה לשיר שכֹּה ריגש ילדים:
מַר עָנָן וּגְבֶרֶת רוּחַ/ מאת ריקה ברקוביץ
מַר עָנָן כָּבֵד נָפוּחַ, גֶּשֶׁם בְּכִרְסוֹ עֲצוּר
מְלֻוֶּה בִּגְבֶרֶת רוּחַ בָּא אֵלֵינוּ לְבִיקּוּר
וְהִנֵּה חוֹלְפִים הַשְּׁנַיִם עַל גַּגּוֹת וּרְעָפִים
זֶה מַקְדִּיר פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, זוֹ נוֹשֵׂאת עָלִים עָפִים
הַבָּרָק חִצָּיו שׁוֹלֵחַ, רָעַם בְּקוֹלוֹ מַכְרִיז
"הִזְדָּרֵז עָנָן פּוֹרֵחַ, גֶּשֶׁם מַיִם לְהַתִּיז"!
וְיוֹרְדוֹת טִיפּוֹת הַמַּיִם עַל שָׂדֶה, אִילָן וְגַן
"גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם מִשָּׁמַיִם" מְזַמְּרִים יַלְדֵי הַגַּן.
הילדים באמת אהבו את הראִייה המיוחדת הזו, שבָּה הרוח והגשם הפכו לְמַר ולגברת, והמחזֶה החי הזה שֶלקוח מן הטֶבע הסוער, שָבה את לב הילדים והנערים. הם ידעו, מה ריקה הנפלאה מבקשת מהם, הם קראו את מה שהיא כותבת. המפגשים של ריקה עם ילדי ישראל היו מפגשים של נשמות אוהבות. מן הגגות והרעפים אכן ראינו עלים עפים, ראינו נשמות של ילדים מתעופפות ומוקסמות.
הכתיבה של ריקה ברקוביץ אכן שָאֲבה מן הטבע, מן האדמה המחכּה לגשם, מנפש האדם הצמֵאה לרוח שתעיר שינויים ותקווה. כאשר כתבה וידעה - טוּ בִּשְׁבַט שֶׁלִי' לילדים על חג האילנות, קראה לשיר שלה 'חג לסַפר בו לַילדים על אהבתו של אילן שֶלה לַעצים ולַעבודת האדמה.
היה באמת אילן, ולא רק עץ. היא סיפרה באהבה על אילָן אהוב ואילן לבּה, שאכן נתן את כל הנשמה עבוּר העצים, אילן בעלָה, שעמל למען הפרדסים שלו, למען עצי הפרי. ריקה סיפרה כל זאת בכתיבה מענגת, מרתקת, שובָה לב. באותה רוח, הקסימה ריקה שלנו בכתיבתה על גינת עם אילן האהוב. היָרק, שטיפחה יחד.
באהבה רבה סיפרה על משפחתה היקרה, על האחים היקרים שלה, צבי ואברהם שאהבו לטעת עצי פרי, ובלב מלא חיים כתבה לנו ריקה:
"זכיתי לראות בכל יום מימי ילדוּתי את לבלובם ופריחתם של עצינו ואת תנובת פרותיהם ובהם: פֵּרוֹת ההדר, השסק, האפרסק, האפרסמון, פוחי העץ ושזיפים למיניהם, שעד היום זכורים לי שמות זניהם: סנטה תרוֹזָה, מריפוֹסָה, מטלי, ויקסוֹן, פירות על כל מבחר טעמיהם".
הפריחה והשורשים היו רק משָל לַשאיפה של ריקה לטַעַת בלב ילדי ישראל את המכוּונות להצמיח משהו חדש, וריקה תמיד הלהיבה את מיון, היצירתיות. הילדים בטיפוח הדִמיון, היצירתיות.
בקטע יפה שכתבה ריקה ברקוביץ סיפור-משל בשם "דמיון מֶלֶך ההמצאות".
בסיפור זה טסה ריקה עם הילדים מעלה מעלה. בכתיבתה שבתה כסופרת את כל הילדים. בסיפור מבריק זה היטיבה ריקה ברקוביץ, להמחיש לכל תרג מהם, עליהם רק ילד וילדה, כיצד הדמיון הוא חֵלק מתוכם, ענף שמשְׂתרג מהם, עליהם רק לפרוש כנפיים, כנפי רוח שיש בּהם. היא שידרה להם, שכוחות היצירה הם חלק מובנה, הם שלהם. לכל אחד מהם יש תו ייחודי משלו. אם רק יחפּצו בכך, יידעו למצוא את הקֶסֶם הזה:
"בכל איש ובכל ילד, יש קוסם, אשר הופך את מה שאֵין לְמָה שיש, ממציא דברים ומחדֵש. באחד הוא מתרוצץ ומתוכו הוא מתפרֵץ - ובתוכו של השני הוא סתם בטלן ויַשנוני. פעם שֵד שובב כל כך... ופעם ילד טוב, מלאך. במחשבות הוא מתגלגל, לפעמים קצת משתולל, מבלבֵּל, עושֶׂה שטויות, אצלו הכל יכול להיות....". מה הפלא שילדים הלכו שֶבִי אחרֶיה?
אלה רק דברי פתיחה רעננים ומקסימים, שהקפיצו את הילדים. מה פלא, שהקריאה של ריקה ברקוביץ להעיר את הדמיון כָּבשה לבבות, כבשה עולמות. סיפור קֶסֶם זה תורגם גם לשפות שונות, הופץ בתוספת דפי עבודה בפורטוגזית הן בברזיל, הן בפורטוגל. ילדים מרַחֲבי העולם אהבו את ריקה שלנו. לא הופתענו, שילדי ישראל הלכו אחרי הֶחָליל הקסוּם שלה, כמו הילדים באגדה, אשֶר נהֲרו אחרי החלילן מהמֶלין...
עיקר יצירותיה התמקדו בהעברת אמִתות חיים לילדים באמצעות מְשָלים, וכאן ריקה עשתה חיל, מצאה את הנתיב המופלא לעולמם של הילדים.
אחד מספריה המבוקשים ביותר היה "ספר המשָלים הראשון של ריקה" והספר המקסים לוּוה בציוריו של הקריקטוריסט האהוב זאב פרקש. הנה דוגמה לאחד המשלים:
"מעשה שהיה: תרנגול שסבל לילה ויום מאימת השועל, הצליח סוף-סוף לנעוץ ציפורניו בשועל הטורף שאיים על חייו". הילדים ודאי שמחו, שהרע הפסיד והטוב ניצח, וריקה המשיכה באותו משל: "ניצוד השועל והחל ליילל: "הצילו אותי! תרנגול משתולל"!
ולפי המשל היפה שלה, ניסה השועל ליצור דעת קהל בקֶרֶב החיות, שֶהנה התרנגול הוא התוקפן הוא זה שמתעלל בשועל מסכּן:
כל היער כולו מעכבר ועד ג'ירף, אפילו ממעל גם בני כנף קראו יחדיו בקולם הנחרץ: "תרנגול בבשועל מקורך אל תנעץ". ...ובכלל קרקרן כרבולי מפוחד, ממתי זה הפכת להיות הצייד"?! בעולם החיות שומרים על הכלל: הנטרף לא טורף, עזוב ת'שועל".
ריקה לבנות מציאות, שבּה מציגים לילדים כללי חיים ודרכי התנהגות וכמובן - תערובת מפתיעה שמשנה את הכול. מֵעבר לכל המציאות הצבעונית היה ביצירה שלה מפלס מקביל: ריקה ידעה לטפטף מסרים, שמשליכים על החברה האנושית:
"לפתע פתאום גם בַּלוּל הנאור נמצא לַשועל הטורף סנֵגור: "לא ולא! קרקרה פרגית מבוהלת, כזו אלימות אני לא מקבֶּלֶת! בלולֵנו הדמוקרטי יש מוּסר וּכללים... ואסור לתרנגולים לפגוע בשועלים..".
הדילֶמה הופכת בסיפור שובה הלב שלה לדילמה קיומית ומוסרית?: ושימו לב, גם התרנגול שנעץ מקוֹר בשוּעל המיתַמם, מתחיל לחשוב: פעמיים:
"אותו תרנגול בלבו מהרהר: לשחרר את השועל? או לא לשחרר? אך קשה לו מאוד להחליט בעצמו. מה אתם הייתם עושים במקומו?".
ריקה הצליחה ליצור מציאות מסעירה ומרתקת, וברגע המתאים פנתה לילדים, כדי שינסו להפנים את המסופּר וישמיעו את דעתם. המסופּר הפך בבת אחת להיות חֵלק מעולמם, ובצורה מבריקה.
ריקה ידעה לבקש מֵהם לשוט על-כנפי הדמיון, ובספרה "דמיון מלך המציאות" המחישה את רעיונותיה בצורה סיפורית מרתקת. ריקה פנתה לילדים להקשיב להֶמיית לבם, לחלומות שלהם - והספר שלה 'הגיע זמן לישון' כבש אותם.
מעבר לעלילות הסיפוריות היה גם מֶסֶר: את מוסַר ההשׂכֵּל שילבה ריקה בהֶמשך, והוכיחה מעל לכול, שבאֱמת לכתוב יצירה זה רגע של חסד, השראה קדושה, "דבר יחיד ומיוחד... שלא כתב עוד אף אחד". אלתרמן הגדיר זאת במילים 'פתאומית לעד'. כך רשמה ריקה בְּשולֵי המשל המקסים שלה:
למי שאֵינךָ, להַציג כתב יד של אַחר כְּשלך, "אתה יכול להעתיק, להתחזוֹת עד לָרגע שתִוָכַח, שאף אחד... ואפילו אתה עצמך כבר לא מאמין לך". הנה לכם דוגמה מובהקת ומוחשית, מדוע עלינו לחבֵּר יצירה, שאף אחד עוד לא כתב...
כמה היא נוטעת בילדים כוחות - ראו נא את מחרוזת ספרי הילדים שלה - לי הדמיון, לראות ביום ההולדת שלהם יום שנועד רק להם להלך בשבילי הדמיון - ויש לה אפילו ספר בשם כזה. החלומות החלומות הופכים להיות כלי יצירה, וקראו נא הדרך שלה להוביל את הילדים במחול הרגשות שלהם - "פרפרי הרגשות".
לשמוע את הקול הגנוז בהם, "הקול הפנימי"...ספרים שימשיכו למשוך את לב הילדים, את לב כולנו.
בשירים שכּתבה ניסתה ריקה להקסים את עצמה ואותנו בחידושים. ריקה ברקוביץ אהבה את מחוזות הדמיון, הטבע, נפלאות הבריאה, נפלאות היצירה.
בכתיבתה מלאת הצבע והדימויים ביקשה ריקה להבין את נפלְאות הטבע, את המחזוריוּת המיוחדת והמפעימה בחֶלקי הבּריאה. הילדים שקראו בספריה שמעו את הניגון הפנימי בעולם: מחזוריות שמשדֶרֶת לנו חיים קסומים והתחדשות. כך כתבה בשיר שלה 'גל האהבה':
שוב הגלגל מתגלגל, מסתובב וחוזר"
הזמן כדרכו לחלוף על פָּנַי ממַהר
בשדותיי הדָגן נאֱסף, נכלא בכרֵסי מַמגוּרות
איך הקַיץ הנה כבר חָלף, ואתה עוד מַצית מדוּרות
בכרמִי תם בְּציר ענבַיי, יִקבי את יינו משמֵר.."..
ריקה אכן אהבה את ריח הפרדסים, את שדות הדגן, את בציר הענבים, ואת כל זה תרגמה לאהבת היצירה. את האהבות האלה הקנתה לילדי ישראל. מפעל האהבה שלה לילדי ישראל היה הבציר הגדול מכולם, פרדס רפקתאות הצבעוני ביותר. מפעל תחרויות הכתיבה שלה יישאר חקוק ההלעד בפנתיאון הספרות העברית.
חלף חודש - וכולנו מתגעגעים. יהיה זכרה של ריקה היקרה לכולנו ברוך.
