|
|
ד"ר טלי לטוביצקי [צילום: יוטיוב]
|
|
|
|
|
אני כואב את לכתה של ד"ר טליה לטוביצקי. בת 43 הייתה טלי במותה, הותירה אחריה בת זוג. לשתיהן שתי בנות, בת אחת נולדה לפני כשבועיים. היא לימדה במחלקה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון ובבית הספר לאומנות "מנשר" בתל אביב. ד"ר טלי לטוביצקי הייתה משוררת אהובה על קוראי שירה רבים. הלכה מאתנו אחרי מאבק של כשמונה שנים עם מחלת הסרטן.
אני אוהב את ספר שיריה "נַסִּי מִלִּים כְּלָלִיּוֹת יוֹתֵר" בהוצאת "קשב לשירה", שיצא לאור לפני כתשע שנים. ספר הפורס בפנינו את הכאב המייסר של האהבה הנכזבת אבל עם נוכחות רבה של אור.
אבקש להיפרד מטלי בהבאת שיר אחד מספרה, שיר ללא שם, שיר אהבה וגעגועים, הנותן ביטוי לייסורי פרידה שהם חסרי מענה.
שיר, בו הזמן והרגש רוצים להמשיך לחוות את חוויות האהבה. הקורא חש בגעגועים מיוסרים וכנועים, אבל הם תמיד רוויי תשוקה, כשלמרבה הכאב, הם עולים על שרטון של חוסר אונים. זו שירה שהעצב חובק בחובו זוהר רך, המלטף ברכות רבה את הקורא לאורך כל הדרך שהוא עושה בספרה, זו שירת פרידה מאהבה וכמיהה להצתה מחודשת של להבת האהבה.
"לֹֹא נִזְהַרְתִּי וְחָלִיתִי בָּךְ כְּמוֹ בְּמַגֵּפָה
וְהִיא מְעַקֶּמֶת אֶת אֶצְבְּעוֹתַי
מִתַּחַת לַכָּרִית, הַגּוּף הַמְּעֻנֶּה
רוֹֹצָה לַחֲפוֹר לוֹ בּוֹר
וְהַמִּזְרָן לֹא נֶעֱתָר אֲבָל עוֹרֵג בְּלִי קוֹל
בְּהַשְׁלָמָה אֶת הַמְּלִיחוֹת הָרְטֻבָּה הָעֲקָרָה
שֶׁל הַדְּמָעוֹת כְּפִי שֶׁקָּלַט אֵי אָז, לִפְנֵי יְמֵי שְׁנוֹת אוֹר
אֶת זֵעֲתֵךְ וְאֶת רֵיחַ שְׁעָרֵך וְאֶת תַּאֲוָתֵךְ
כִּי הִשְׁתּוֹקַקְתְּ אֵלַי כְּדֵי
כָּךְ שֶׁהַפְּרֵידָה מִמֵּך אֵינָה
אֶלָּא טָעוּת
שֶׁיֵּשׁ לְהִתְעוֹרֵר מִמֶּנָּהּ מֵחָדָש כָּל רֶגַע
וּלְהַמְשִׁיךְ לִנְשׁוֹם".
יהי זכרה ברוך. המשוררת ד"ר טלי לטוביצקי תחסר למחנה של אנשי רוח שלא התקרנף, היוצא יום יום באומץ מול המבקשים להנציח במציאות חיינו את היותנו עם כובש, השולט על חייו של עם אחר. תחסר לנו ההתנסחות הרהוטה והאמיצה של המשוררת ד"ר טלי לטוביצקי נגד גלים עכורים של לאומנות. טלי תחסר למחנה של יהודים וערבים המסרבים להיות אויבים.
