|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שקד. נכנעה לסטודנטים אלימים [צילום: ששון תירם]
|
|
על גבול ההסתה [צילום: מירי שמעונוביץ]
|
|
קוואנו. קרקס פוליטי ותקשורתי [צילום: AP]
|
"מהפכת 100 הימים" של שקד: העובדות ששרת המשפטים לא מציגה
|
|
|
המינוי הפוליטי של שופטי בית המשפט העליון בארה"ב הוא רק חלק אחד מתוך מערכת כוללת. אי-אפשר להעתיק את החלק המתאים לרצונות נקודתיים, ולהתעלם מהבעייתיות שלו ומן התוצאות בפועל ● שקד לא עשתה כמעט דבר כדי לטפל בשורש הבעיה של התערבות בג"ץ: המשפטיזציה האוכלת בכל חלקה ● ההתקפות של בנט ושקד על בית המשפט מיועדות לצרכים פוליטיים ויש בהן מרכיבים המאיימים על הדמוקרטיה
|
נכון שמוגזם לצפות מפוליטיקאים ליושר אינטלקטואלי, בפרט ערב בחירות. ובכל זאת חייבים לומר: איילת שקד הציגה (יום ב', 18.3.19) תמונה חלקית ואף מעוותת ב"מהפכת 100 הימים שלה" שלה למערכת המשפט – והתעלמה ממחדליה-שלה בארבע השנים האחרונות. הרעיון להעביר את מינוי שופטי העליון לידי הממשלה והכנסת, תוך שימוע פומבי למועמדים, מגיע הישר מארה"ב. נניח בצד את העובדה, שמדובר במבנה שלטוני בן 250 שנועד להתמודד עם הרודנות הבריטית ושנותר כמעט-מאובן מאז. נניח בצד את העובדה שהשימועים הללו הופכים יותר ויותר לקרקס פוליטי ותקשורתי, ושכל קשר בינם לבין העובדות וההגינות הוא מקרי (ע"ע ברט קוואנו, ראו בסרטון). נתמקד במה ששקד ודומיה מעלימים במכוון: מדובר בחלק אחד בלבד מתוך מערכת שלמה. שופטי בית המשפט העליון של ארה"ב מתמנים בידי הנשיא באישור ועדת המשפטים והמליאה בסנאט. בבית המשפט מכהנים תשעה שופטים, הממונים ללא מגבלה של אורך קדנציה או גיל פרישה, ולכן לעולם לא ניתן לדעת מתי יתפנה בו מושב. הוא עוסק בעניינים חוקתיים בלבד, ובוחר מדי שנה 80-70 תיקים בהם יעסוק. פרשנותו לחוקה היא המכרעת ואין אחריה כל ערעור, חקיקה סותרת או דיון נוסף, שכן כל השופטים דנים בכל תיק. בשיטה האמריקנית אין אפילו מרכיב אחד הזהה לשיטה שלנו. אצלנו מינוי השופטים הוא בידי ועדה המורכבת מארבעה פוליטיקאים, שלושה שופטי עליון ושני נציגים של לשכת עורכי הדין. המינוי הוא עד גיל 70 בלבד. בית המשפט העליון שלנו מטפל ב-10,000 תיקים בשנה – רובם ערעורים פליליים ואזרחיים. אין לנו חוקה אלא חוקי יסוד. העליון אינו יכול לבחור את התיקים בהם ידון (למעט בבקשות רשות ערעור בגלגול שלישי). במקרים מיוחדים ניתן לקיים בו דיון נוסף בהרכב מורחב. הכנסת כבר חוקקה חוקים ששינו פסיקה של העליון. יתרה מזאת: בית המשפט העליון האמריקני הוא רק חלק אחד ממערכת מורכבת של איזונים ובלמים, השונה לחלוטין מזו שלנו. בראש הממשל האמריקני עומד נשיא הנבחר בבחירות אישיות ובמגבלה של שתי קדנציות. הקונגרס מורכב משני בתים – האחד (הסנאט) שנבחר לשש שנים ובו שני נציגים מכל מדינה, והשני (בית הנבחרים) שנבחר לשנתיים ובו נציגים בהתאם לגודל המדינה. החקיקה של הנשיא מחייבת את אישור הקונגרס, הוא יכול להטיל וטו על חקיקת הקונגרס וזה יכול לבטלו ברוב של שני שלישים. שופטי העליון מתמנים כאמור בידי הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, אך פסקי דינם מחייבים רשויות אלו. שום דבר מזה אינו קיים אצלנו. כלומר: שקד מציעה להעתיק פרוסה אחת מתוך חלק אחד של מערכת כוללת. |
|
|
שופטים נגד הנשיאים שמינו אותם [ג'ון אלסוניק, AP]
|
|
|
|
| הנשיא דווייט אייזנהאואר אמר, שהטעויות הגדולות ביותר שלו היו מינוי השופטים ויליאם ברנן וארל וורן, משום שחשב שהם שמרנים והתברר שהם ליברליים. נשיאותו של ריצ'רד ניקסון קרסה בהחלטה פה אחד של תשעת שופטי העליון, שהורו לו למסור את קלטות ווטרגייט הידועות – כולל הנשיא (וורן ברגר) ושלושה שופטים (הארי בלקמן, ויליאם רנקוויסט ולואיס פאואל) שהוא מינה | |
|
|
|
לבוא ולקחת מרכיב אחד בלבד מן השיטה – את המינוי הפוליטי ולצידו השימוע הפומבי – זה כמו להגיד: שימו את גלגל הטרקטור באופנוע. וכמו שטרקטור אינו מתאים לניווט בפקקים עירוניים, אנחנו לא צריכים מינוי פוליטי – כי הרוב המכריע של עבודת בית המשפט העליון איננו חוקתי, אלא ערעורי ומינהלי. וזה, כאמור, מעבר לכך ששימוע הוא הדרך הטובה ביותר לבזות את המועמדים, השפיטה ובית המשפט; ואולי זו המטרה האמיתית של מי שמציעים אותו. חוץ מזה, מי שמסתכל על ארה"ב – כדאי שישים לב לכך ששופטי העליון שם מצביעים לעיתים נגד העמדות של הנשיא שמינה אותם ובניגוד לאלו שבהן אחזו לדעת הסנאטורים שאישרו אותם. הנשיא דווייט אייזנהאואר אמר, שהטעויות הגדולות ביותר שלו היו מינוי השופטים ויליאם ברנן וארל וורן, משום שחשב שהם שמרנים והתברר שהם ליברליים. נשיאותו של ריצ'רד ניקסון קרסה בהחלטה פה אחד של תשעת שופטי העליון, שהורו לו למסור את קלטות ווטרגייט הידועות – כולל הנשיא (וורן ברגר) ושלושה שופטים (הארי בלקמן, ויליאם רנקוויסט ולואיס פאואל) שהוא מינה. הנשיא הנוכחי, ג'ון רוברטס, הפך ללשון המאזניים בין שמרנים לליברלים למרות שנחשב בעת מינויו לשמרן; בחודש שעבר הוא הכריע בעד עיכוב חוק המקשה על הפלות בלואיזיאנה. מי שחושב שיקבל שופט כלבבו – צפוי להתבדות. עוד חייבים לשים לב לביקורת הנמתחת בארה"ב עצמה על שיטת המינויים הפוליטית – כולל בידי מי שמונו בשיטה זו עצמה. בחודש שעבר פרסמנו כאן ראיון עם ג'פרי כהן, שופט בית המשפט לערעורים בברוקלין, אשר קבע חד-משמעית: שיטת המינויים בישראל טובה יותר מאשר בארה"ב. ובשנה שעברה הבאנו את דבריו של פרופ' סטיבן וורמיל, מומחה לבית המשפט העליון האמריקני, הסבור שהמינויים פוליטיים מדי ולתקופה ארוכה מדי.
|
|
|
בג"ץ המתין עשר שנים [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]
|
|
|
|
| הבעיה של מי שמתנגד לכך איננה ההטיה הפוליטית אלא הכיוון שלה. לא היינו שומעים מהימין ציוץ אילו הפסיקות היו נראות לו, והשמאל לא היה יוצא בחירוף נפש להגנת העליון אם הפסיקות לא היו נראות לו. כך שהדיון כולו נגוע בצביעות | |
|
|
|
אז כיצד בכל זאת מונעים התערבות של בית המשפט העליון בנושאים פוליטיים? קודם כל, מכירים בכך שחייבת להיות ביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת. אחרת נקבל שרירות, התעמרות ורודנות. מי שיוצא נגד ההתערבות כאשר הוא בשלטון, מאוד ירצה אותה כאשר יהיה באופוזיציה – ולהפך. לכן, את הביקורת השיפוטית צריך לתחום לגבולות ההכרח, אבל אוי לנו – כחברה, כמדינה וכאזרחים – אם היא תימנע או תוגבל לזו שתשא חן בעיני השלטון.
לצד זאת מכירים בכך, שלשופטי העליון יש דעות פוליטיות שבאופן טבעי משפיעות על פסיקותיהם. הבעיה של מי שמתנגד לכך איננה ההטיה הפוליטית אלא הכיוון שלה. לא היינו שומעים מהימין ציוץ אילו הפסיקות היו נראות לו, והשמאל לא היה יוצא בחירוף נפש להגנת העליון אם הפסיקות לא היו נראות לו. כך שהדיון כולו נגוע בצביעות.
שנית, ממשלות ישראל לדורותיהן אוהבות לזרוק תפוחי אדמה לוהטים לחיקו של בג"ץ – ואז לבוא אליו בטענות על שהוא מצנן אותם או מכין מהם צ'יפס. הדוגמה הבולטת ביותר היא גיוס החרדים: בג"ץ עסק בעתירות במשך כעשור, נתן לממשלה ולכנסת עוד ועוד שהות לפתור את הבעיה, אך לבסוף נאלץ להכריע בה בעצמו משום שהפתרונות שלהן היו חלקיים ומקפחים. או בנושא מתווה הגז: בג"ץ אמר שהבעיה היא בנושא אחד ויחיד – כבילת שיקול דעתה של הכנסת לעשר שנים – והציע למדינה לתקן רק סעיף זה; היא סירבה, טענה שהמתווה הוא מקשה אחת, ולא הותירה לבית המשפט ברירה אלא לפסול את כולו. אז מי שיש לו טענות על התערבות בג"ץ, שיבדוק קודם את עצמו.
|
|
|
אווירה של הכל שפיט [צילום: הדס פרוש, פלאש 90]
|
|
|
|
| שקד לא העזה אפילו ליזום חוק שיגדיר סוף-סוף את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, אולי יפצל את תפקיד היועץ וראש התביעה, ובכך יחזיר חלק ממושכות השלטון למי שנבחרו להחזיק בהן. היא הסכימה לסירוס של נציבות הביקורת על הפרקליטות, הממשיכה להתנהג כאילו המדינה שייכת לה | |
|
|
|
שלישית, ההתערבויות הללו נובעות ביסודן מהמשפטיזציה האוכלת בכל חלקה טובה אצלנו. איש אינו זז בלי עורך דין צמוד וכל שטות מגיעה לבית המשפט. וכאן אנחנו נכנסים לאחריותה של שקד. היו לה ארבע שנים להתחיל לטפל בבעיה הזאת, שהיא מן החמורות ביותר בחיינו הציבוריים והאישיים – אך היא כמעט ולא עשתה דבר (למעט הטלת אגרות סמליות על בקשות לתביעות ייצוגיות). שקד יכלה לאכוף על בתי המשפט להטיל הוצאות, לקבוע חובת הוצאות לטובת אוצר המדינה בהליכי סרק, לחייב בערבויות גבוהות בהליכים כלכליים משמעותיים ועוד. היא לא עשתה זאת.
כאשר התעוררה לשכת עורכי הדין והקשתה את בחינות הרישוי, נכנעה שקד ללחצים פופוליסטיים של סטודנטים כושלים ואלימים, והביאה לכך שעוד מאות מהם יקבלו רישיון למרות שאינם ראויים לו. והיא לא עשתה דבר כדי להרחיק משורות המקצוע רבבות עורכי דין מסוכנים שכבר מצויים בו – למשל על-ידי הרחבה והחמרה של הדין המשמעתי, הטלת חובת השתלמויות או צמצום מספר התחומים בהם יכול לעסוק כל עורך דין. התוצאה היא אווירה של הכל שפיט, המתחילה בבתי המשפט לתביעות קטנות ומגיעה עד בית המשפט העליון.
שקד גם לא הצליחה לעשות דבר כדי להחליש את שלטון הפקידים והיועצים המשפטיים, המקבל רוח גבית מבתי המשפט בכלל ומבית המשפט העליון בפרט – וזוהי הבעיה הגדולה באמת, בה חייבים לטפל מן השורש. חוק היועצים המשפטיים נתקע וכמוהו חוק המינויים. שקד לא העזה אפילו ליזום חוק שיגדיר סוף-סוף את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, אולי יפצל את תפקיד היועץ וראש התביעה, ובכך יחזיר חלק ממושכות השלטון למי שנבחרו להחזיק בהן. היא הסכימה לסירוס של נציבות הביקורת על הפרקליטות, הממשיכה להתנהג כאילו המדינה שייכת לה. היא לא יזמה שינוי פשוט ומתחייב, ולפיו כל ועדת איתור תהיה חייבת להציע לשר שלושה מועמדים לכל תפקיד.
היו לשקד הישגים משמעותיים, במיוחד במינוי השופטים – לא רק לעליון אלא לערכאות הנמוכות יותר, שהן המלאי האנושי למינויים לעליון בעשורים הבאים. היא הכניסה את הרפורמה בסדר הדין האזרחי, שאם תעלה יפה – תשנה את פני הטיפול במאות אלפי תיקים בשנה. הכשלים שלה נבעו בחלקם מהמצב הפוליטי ובחלקם מוויתורים וטעויות מצידה; כאחד האנשים החכמים והמוכשרים ביותר בפוליטיקה שלנו, ניתן לצפות ממנה שתכיר בהם במקום להציע פתרונות שווא.
|
|
|
השתלטו על השיח [צילום: נועם רבקין-פנטון, פלאש 90]
|
|
|
|
| הטענות שעומדות בבסיס הקמפיין – כאילו בית המשפט מונע מצה"ל להביס את הטרור – הן שקר. העובדות הן, שבג"ץ אישר בשנה שעברה את נוהל הירי על מפגיני הגדר, הוא דוחה את הקולות העולים מתוכו לדון שוב בעיקרון של הריסת בתי מחבלים, ובתי המשפט מאשרים שוב ושוב את הסגר על הרצועה | |
|
|
|
ובכלל נדמה, ששקד ו נפתלי בנט חשו בימים האחרונים שהמתקפה על בית המשפט העליון – אחד הנושאים החביבים במיוחד על חלקים נרחבים בימין – נשמטת מידיהם ועוברת ל בצלאל סמוטריץ, מיכאל בן-ארי ואיתמר בן-גביר. זו כנראה הסיבה לקמפיין המתריס "שקד תנצח על בג"ץ, בנט ינצח את חמאס" שהשיקו אתמול (17.3.19). עצם הכנסת בג"ץ והחמאס למשפט אחד היא על גבול ההסתה, והטענות שעומדות בבסיס הקמפיין – כאילו בית המשפט מונע מצה"ל להביס את הטרור – הן שקר. העובדות הן, שבג"ץ אישר בשנה שעברה את נוהל הירי על מפגיני הגדר, הוא דוחה את הקולות העולים מתוכו לדון שוב בעיקרון של הריסת בתי מחבלים, ובתי המשפט מאשרים שוב ושוב את הסגר על הרצועה. את הטענות על "כבילת ידי הלוחמים" אנו שומעים מהפוליטיקאים ולא ממפקדי צה"ל. והבה נזכור, כי לא השופטים הם אלו המעניקים לאסירי חמאס תנאים של קייטנה, לא הם שאישרו להעביר לרצועה עשרות מיליוני דולרים ולא הם שעשו את עסקת גלעד שליט. יש עוד איום חמור בסיסמה הזאת: "שקד תנצח על בג"ץ". אני חושד שהסיסמה המקורית הייתה "שקד תנצח את בג"ץ", אבל מישהו החליט שזה כבר יהיה יותר מדי. אבל "לנצח על" פירושו להוביל – כמו לנצח על תזמורת. שר המשפטים אינו מוביל את בית המשפט, והשופטים אינם מנגנים לשרביטו. אם הסיסמה הזאת מבטאת רחשי לב סמויים של שקד ובנט – הרי שמדובר בסכנה אמיתית למשטר הדמוקרטי.
|
|
| תאריך:
|
18/03/2019
|
|
|
עודכן:
|
18/03/2019
|
|
איתמר לוין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יאיר ל
|
18/03/19 12:03
|
|
|
|
2
|
|
מגיב ותיק
|
18/03/19 12:05
|
|
|
|
3
|
|
השאלה המרכזית
|
18/03/19 12:43
|
|
|
|
4
|
|
שפרירית
|
18/03/19 13:49
|
|
|
|
5
|
|
שפרירית
|
18/03/19 13:56
|
|
|
|
6
|
|
כדאי להפנים
|
18/03/19 14:06
|
|
|
|
7
|
|
Gideon Amir
|
18/03/19 15:36
|
|
|
|
8
|
|
פנחס
|
18/03/19 15:46
|
|
|
|
9
|
|
פנחס
|
18/03/19 15:51
|
|
|
|
|
|
אלטע קאקער
|
19/03/19 04:13
|
|
|
|
|
|
באום
|
19/03/19 21:15
|
|
|
|
10
|
|
ע_הראל
|
18/03/19 19:14
|
|
תגידו, יכול להיות שכל המהומה סביב הבחירות מיותרת? שלא ממש משנה את מי נבחר בעוד חמישה שבועות, כי השלטון האמיתי מצוי במקומות אחרים לגמרי? שחברי הכנסת והשרים בכל מקרה יהיו כפופים לפקידיהם וליועציהם המשפטיים? משום שזהו הרושם הברור המתקבל משני פסקי דין שפרסם היום (יום 4.3.19) בג"ץ. ולצידו התפרסם עוד פסק דין, המגלה שיש מקרים שבהם אפילו חוות הדעת המקצועית עשויה להידחק - אם שופט חושב אחרת.
|
|
|
|
|
עמותה המפעילה בתל אביב בית ספר השיטה האנתרופוסופית לא תקבל מן העירייה מבנה לפעילותו והוא לא ייקלט במערכת החינוך הממלכתית. כך קובע (יום ד', 20.2.19) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג.
|
|
|
|
|
שופטי בית המשפט העליון אלכס שטיין, מני מזוז וניל הנדל חלוקים בשאלה עד כמה חייבת ועדת מכרזים לדבוק לחלוטין בתנאי המכרז. בדומה למחלוקת בין שטיין לעמיתיו בנוגע לפרשנות חוק (ראו קישור משמאל), גם הפעם זוהי מחלוקת בין מי שנחשבים לשופטים אקטיביסטים לבין מי שמוגדר כשופט שמרן.
|
|
|
|
|
מחלוקת בין שופטי בית המשפט העליון בנוגע לגביית היטל השבחה, חושפת (יום א', 1.1.19) חילוקי דעות עקרוניים בשאלת פרשנותו של חוק: האם יש להעדיף את המשמעות הלשונית או את זו התכליתית. במבט רחב יותר, זוהי מחלוקת בין שמרנות משפטית לבין סוג של אקטיביזם שיפוטי.
|
|
|
|
|
2019 עשויה להיות שנה היסטורית בבית המשפט העליון של ארה"ב, כאשר לשמרנים יש בו רוב – לראשונה מאז 1936. ומה שחשוב יותר: לראשונה מזה דורות רבים, רוב השופטים סבורים שיש לפרש את החוקה בהתאם למשמעותה המקורית – כותבים פרופ' ג'ון יו ועו"ד גיימס פיליפ באתר פוקס ניוז.
|
|
|
|
|
