הכתובת על הקיר

מודעת ענק. תכלת וכחול. משתלשלת לאורכו של כותל נדיב גובה, מלבני צר. המודעה היא קול קורא. מגבוה. גובה זה סמכות. עד רחוב. רחוב זה הבריות. זה אלה ששומעים לקול גבוה. יש לגבוה ממד של ציווי, של ערך היורד ממשכן כל הערכים אל העם.

הצבעים כחול. שמים הם כחולים. כחול הוא טהור. אבל יש גוונים לכחול. יש גוןו תכלת. תכלת היא תוחלת. תכלת היא תקווה. תכלת היא נאמנות. "שקד תנצח על בג"ץ" בתכלת. ויש גון כחול נועז. עמוק. פלדה. אחראי. נחוש. גברי. "בנט ינצח את חמאס". בכחול. תכלת היא. כחול הוא.

מוקפד. הצבע הוא שפה. הוא ערכים במילון. תקווה וביטחון.

שום דבר אינו מקרי. מעצבי מוצר הפרסום הם אבני שיח עם תאי המוח הקולטים מסרים המעוררים תכנים, המפעילים לא רק את האינטלקט המדוד אלא גם את הרגש המתפשט.

ויש כמובן הקפדה יתרה על בחירת הטקסט. הוא קצר. מרוכז. חודר. נקרא מאליו. אין לוקסוס של בזבוז על מילה עודפת. כל אחת ואחת היא סיפור. אם אומרים 'את', בתכלת, משמי התקווה, מתכוונים ל"את". אם אומרים "על", הווה אומר "על", בעיזוז. "שקד תנצח על בג"ץ", לא 'את בג"ץ'. היא לא תיאבק בו. היא תשלוט בו. כמו מאסטרו על תזמורת. נערי ונערות המקהלה ישירו משפטים על-פי הפרטיטורה שהיא תציע להם. היא התקווה של ההרמוניה החדשה בין הריבון לין הכפופים לו. בתכלת.

אבל אשר לבנט, "בנט ינצח את חמאס". מלחמה. יכריע. חרב פלדה. היא על, הוא את. בין שתי המילים הזעירות האלה, מסתתרת המשנה כולה. העתיד הוא ורוד בכחול על שני גווניו, בתכלת - כי יש תקווה לאחרית בית המשפט הסר למשפט השר, העושה צדק על-פי שרביט השליט. העם. העתיד הוא ורוד בכחול. הבוטח. העמוק. הביטחון. תכלת המנצחת על. כחול המצביא המביס את. זה הציוות המרגיע של ההיא וההוא. זאת הכתובת על הקיר.