זה מתחיל להיות יותר מדי, אפילו בקני המידה של גוגל. 2.7 מיליארד דולר בשנת 2017, עוד 5 מיליארד דולר בשנת 2018, והשבוע – עוד 1.7 מיליארד דולר. הקנסות שספגה מהאיחוד האירופי בשל הפגיעה בתחרות מסתכמים ב-9.4 מיליארד דולר – שליש מרווחיה לפני מס בשנת 2018.

אל תצפו לראות אפילו סנט אחד בקרוב, מצנן הארי דה-קטוויל את ההתלהבות במאמר בדיילי טלגרף. גוגל כבר מערערת על הקנס הראשון. ובכל מקרה, לארי פייג' וסרגיי ברין לא יהפכו לחסרי בית. אבל לא הכסף הוא העיקר, אלא הפוליטיקה. המשוואה היא: חברת היי-טק גדולה – רע; חברת היי-טק גדולה ואמריקנית – רע מאוד.

האם מדובר בפופוליזם פוליטי? מרגרט ווסטייגר, נציבת האיחוד האירופי לענייני תחרות שקנתה לה שם במאבקים נגד גוגל, אפל ואמזון, תעשה לכם "תנועה מזרחית מגונה" רק לשמע האפשרות – כותב דה-קטוויל. אלא שבפועל, יש לא מעט קווים דומים בין ההולנדית הליברלית לבין דונלד טראמפ. היא נצמדה לנושא אחד – התחרות הבלתי-הוגנת מצידם של זרים – וגילתה שהוא פופולרי. שנית, היא סימנה אליטה רבת עוצמה והבטיחה להילחם בה בשמנו, האזרחים הקטנים. ושלישית, יש לה בחירות לנצח בהן – לנשיאות האיחוד האירופי – והיא רוצה לעשות זאת כאאוטסיידרית.

האם אזרחי האיחוד צריכים לחגוג? טענתו של דה-קטוויל היא, שכאשר בוחנים את התמונה הכוללת – התשובה היא שלילית. נכון, מונופולים הם דבר רע – אבל הם קיימים תמיד ובכל מקום: בתרופות, ברכב, בבנקאות. הממסד הקיים חזק מאוד וחסמי הכניסה כמעט בלתי ניתנים למעבר. האם אלו מונופולים או שכך מתנהלים עסקים?

קשה להתווכח עם הפסיקה האחרונה של ווסטייגר בנושא גוגל. על פניו, גוגל מנסה למנוע תחרות. אבל בגדול – גוגל, אמזון ואפל הם יותר משני המצב הקיים מאשר המקבעים שלו. החברות הללו משתמשות במשאבים העצומים שלהן כדי לנער חברות ותיקות שאננות, בלתי יעילות ובלתי ניתנות להכנעה. תשאלו את האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית, שכעת נהנים מתחרות בתחומם ולא צריכים להסתמך על חסדיו של ולדימיר פוטין.

אין ספק שמרגרט ווסטייגר היא אישה מוכשרת מאוד. אבל היא חייבת לזכור את זה, מציע דה-קטוויל: כל מהלומה שהיא מנחיתה על ענקי ההיי-טק האמריקנים, מאפשרת לענקים אחרים – בסחר, בבידור, בתחבורה, בבריאות, בפיננסים ובכל ענף אחר – לנוח על זרי הדפנה. ואת המחיר של זה משלמים אנחנו, האזרחים הקטנים.