דוד האן היה צריך לעמוד במרכז הבמה. מי שהיה פעם כונס הנכסים הרשמי ומפרק
רשות השידור לא הוזמן לטקס פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. במקומו קיבלה את הפרס על מפעל חיים בילי סגל גזיליוס, מנהלת ארכיון "כאן", שניהלה את ארכיון "רשות השידור" במשך 23 שנים והובילה את פרויקט הדיגיטציה של הארכיון.
כל זה נכתב כמובן בציניות. אני מכיר הרבה שנים את בילי סגל, ואין ראויה ממנה לפרס. בילי הפכה את הטיפול ושימור הארכיון למפעל חיים, וחומרים היסטוריים רבים שרדו בזכות טיפולה המסור בסרטי ארכיון ששיני הזמן לא פסחו גם עליו.
איך קשור לעניין דוד האן, מי שהיה כונס הנכסים הרשמי? הוא לא קשור, אבל הוא ניצל את מעמדו כדי לנסוע לארצות הברית יחד עם
יונה ויזנטל, שהיה באותה עת המנהל המיוחד של רשות השידור, כדי לבדוק איך מעבירים את סרטיית הטלוויזיה לדיגיטציה.
מה מבין האן בשימור סרטים או בדיגיטציה? כלום. ואיך הוא מסתדר עם דיגיטציה? הוא לא מסתדר, אבל אם אפשר לזכות בנסיעת כיף לארצות הברית על חשבון הקופה הציבורית, אין סיכוי שהאן הנהנתן יפסיד אותה.
תרשו לי לחסוך את השאלה המתבקשת האם בילי סגל, שבקיאה ומבינה בשימור ובשיקום סרטים נלוותה לצמד המומחים שנסע לארצות הברית על חשבון משלם המיסים? ברור שלא. כי לא היה צורך בכך. כששני מומחים בינלאומיים בשימור סרטים ויזנטל והאן, נוסעים לנסיעה מקצועית, אין שום צורך בסגל שלא יכולה כנראה לתרום הרבה.
אבל צמד המומחים לשימור ולדיגיטציה טרח להתייעץ טלפונית עם בילי סגל. מה שסגל מבינה בניהול ארכיון ובשימור סרטים צמד המומחים לא יספיק ללמוד לעולם.
המעניין שהשניים נסעו לארצות הברית ללא שום עבודת מטה, ורק כשהגיעו לארצות הברית הם חשו בחסרונה של בילי סגל. אז הם התקשרו לארץ כדי לשמוע את דעתה המקצועית, ולקבל ממנה הנחיות מקצועיות כיצד לנהוג.
מה הולידה נסיעתם שהסתכמה בעשרות אלפי דולרים מכספי משלם המיסים? לא ברור. אם היינו מדינה מתוקנת הנסיעה המיותרת של השניים הייתה נחקרת ביסודיות, ובמידת הצורך השניים היו נדרשים להחזיר את הכסף לקופה הציבורית.
אבל זה לא הסיפור היחיד על דוד האן, שהיה המפרק השנוא ביותר על עובדיו במשרדי כונס הנכסים הרשמי. בלהיטותם לפגוע בממונה עליהם טרחו הכפופים לו להדליף בקביעות חומרים ממשרדו במטרה להכשיל אותו. לכך היו שותפים גם עובדים שהאן חשב כי הם נמנים על מקורביו.
האן, שתבע מהכפופים לו להקפיד להקדים לשמו את התואר פרופסור, עורר כלפיו לא מעט איבה אבל גם לא מעט פרצי צחוק, שנבעו מרדיפת כבוד אובססיבית. הוא מצא עצמו בסיום תפקידו ללא תפקיד ציבורי חדש, כשהסיפורים על התנהלותו והתנהגותו היהירה, הגיעו למקומות שבהם ביקש למצוא לעצמו תפקידים חדשים.
כך למשל, כשל האן ולא נבחר לתפקיד שבו חשק - נשיא אוניברסיטת בר-אילן. עבור האן זה היה כישלון אחד יותר מדי, לאחר שציפה גם להיבחר לשופט בבית המשפט העליון. גם ניסיונו להיבחר לתפקיד שופט בית משפט מחוזי לא צלח, ומועמדותו הוסרה ברגע האחרון כנראה כדי לחסוך ממנו ביזיון והשפלה נוספים.
גם לשכת עורכי הדין לא תמכה במינויו של האן לבית המשפט המחוזי והלשכה לא לבד.
תנועת "יושרה לישראל" (שלמען הגילוי הנאות אני נמנה על מייסדיה וחבר ההנהלה שלה) פנתה לוועדה לבחירת שופטים בדרישה למנוע את מינויו של האן כשופט מחוזי. עו"ד
איתן ארז. יושב-ראש התנועה, מפרק ונאמן שזוכה להערכה רבה בקרב גורמים מקצועיים, העביר לוועדה לבחירת שופטים תיק עמוס שכלל 230 עמודים ובו טענה מרכזית לפיה מדובר במינוי פוליטי פסול, של אדם נטול מזג שיפוטי שלוקה ביחסי אנוש בעיתיים.
בתיק מגובה במסמכים ובעובדות בדוקות שהעביר עו"ד איתן ארז, הוא כתב בין השאר: שופט חייב להיות נעים הליכות ובעל סבלנות. עובדיו של האן במשרד הכנ"ר העידו כי דרש מהם לכנותו פרופסור האן, לא טרח לברכם לשלום כשפגש אותם, ולא ענה לברכתם. כל התנהלותו הינה בבחינת "אני ואפסי עוד", קל לשער כיצד יתייחס אדם שכזה אם ימונה לשופט לעורכי דין ובעלי דין שיופיעו לפניו".
לא ברור מדוע האן לא נקרא למשל לחקירה פלילית בפרשת העסקת היחצ"ן
משה גל, על חשבון רשות השידור. דוח ביקורת של משרד המשפטים אישר שגל העניק שירותי דוברות להאן בחמישה עניינים שלא היו קשורים לפירוק רשות השידור, שעליהם קיבל 470 אלף שקל מקופת רשות השידור במשך שלוש שנים. אם תהיתם במה עסק הייעוץ שניתן להאן, הוא נועד להאדיר את שמו של האן, כדי שיוכל לקבל ביתר קלות את התפקיד הבא. ומי שילם עבור השירות המיוחד שניתן להאן שלא כדין? צריך לנחש או שזה מובן? הקופה הציבורית. האן לא נדרש מעולם להחזיר את הכסף לקופה הציבורית, כשם שלא נדרש להחזיר את הוצאות הנסיעה המיותרת לארצות הברית, על חשבון הקופה הציבורית לצורך העברת סרטיית רשות השידור לדיגיטציה.
האן, שהחשיבות העצמית שהוא מייחס לעצמו עוררה תמיד גיחוך, כמו גם ניסיונו להציג עצמו כאיש ישר דרך, הותיר אחריו מערכת יחסי אנוש עכורה, שמעידה בעיקר על אופיו והתנהלותו.
אבל מה שמדהים בסיפור הזה היא המחשבה שהיה מי שחשב שאפשר למנות את האן גם לבית המשפט לבית המשפט העליון. או לבית המשפט המחוזי, כאשר לא זכור שהמועמד עבד יום אחד לא כעורך דין, ובוודאי שלא כשופט.
שרת המשפטים
איילת שקד התגלתה כעסקנית פוליטית קטנה, שלא טרחה להביא לידיעת הציבור והוועדה לבחירת שופטים שמדובר במינוי פוליטי.
אביו של דוד האן, אריה האן, היה במשך שנים רבות מזכ"ל המפד"ל ומזכיר הכנסת. אמו יושבת-ראש תנועת הנשים "אמונה", ואחיו בועז שימש כעוזרו של השר
נפתלי בנט, מחיה המפד"ל החדשה. על זה כבר נאמר: כשיש קשרים לא צריך פרוטקציה, אבל צריך ניסיון, מזג שיפוטי ויחסי אנוש ראויים.