בחודשי המלחמה הראשונים ניסתה ה"הגנה" להפעיל את ״תוכנית זרזיר״
2 לחיסול ממוקד של מנהיגים ומפקדים ערביים בכירים.
3 ידין – שהושפע מספרו של לידל-הארט ״האסטראטגיה של הגישה העקיפה״ – סבר שחיסול מנהיגי האויב עשוי למוטט את רצון הלחימה שלו. לא מסגרות צבאיות גדולות ולא כספים רבים נדרשו לפעולות כאלה, אלא מיומנות מקצועית גבוהה של יחידות קטנות. מקצוענים מיומנים בתחום זה אכן היו ל"הגנה". באישורו של הרמטכ״ל, דורי, פקד ידין על משה דיין – האחראי על הביטחון השוטף – להכין תוכניות חיסול, ורשימת המועמדים לחיסול, ודיין התקשר לצורך זה עם אנשי הש״י ועם ״המסתערבים״
4 של הפלמ״ח.
בדיון המדיני-אסטרטגי של צמרת הביטחון (שבעה-עשר אישים בכירים בראשות בן-גוריון), שהתנהל ב-1 וב-2 בינואר 1948 עלתה על הפרק גם ״תוכנית זרזיר״, ונבחרה ועדה לעניין זה:
יגאל ידין, אליהו ששון, עזרא דנין, גד מכנס, דוד שאלתיאל, משה דיין ו
יצחק שדה. ביום השני של הדיון הזה הציע שדה תוכנית פעולה, וישראל גלילי ביקש לדון בשאלה ״אם לפגוע באישים בולטים, ובאיזה.״ והציע ״להכין רשימה של אישים אשר הפגיעה בהם היא בגדר של פקודת קבע.״ חברי הוועדה נתנו לגלילי את הרשימה. עשרים ושניים מנהיגים ומפקדים ערביים נדונו לחיסול. לרבות, רפיק תמימי ואבו-לבן, ממנהיגי יפו; חסן סלאמה, מפקד אזור המרכז; עבד אל קאדר אל-חוסייני, מפקד אזור ירושלים, וסגנו כמאל עריקאת; אמיל גורי מירושלים, חבר הוועד הערבי העליון; שייח׳ נימר אל-חטיב, וחסן שובלק, ממפקדי חיפה הערבית; צובחי חדירא מצפת, חבר הוועד הערבי העליון.
5 ארבעה ימים לאחר הדיון הזה קיבל מפקד ״המסתערבים״ של הפלמ״ח, דני אגמון, פקודה ממפקד הגדוד הרביעי, יוסף טבנקין: ״הוטל עליך לחסל, ללא אישור נוסף, את האישים כדלקמן (וכאן באה רשימת האישים הנ"ל)... יש לבצע את הפעולה הנ״ל תוך הסתייגויות כדלקמן: א. לא בקרבת ישובים יהודיים חלשים. ב. לא במקומות קדושים ובבתי-חולים. רצוי, עד כמה שאפשר, שביצוע הפעולה יישא אופי של פעולה ערבית. עליך למנות קצין לביצוע הפעולה הנ״ל, עליך למסור דו״ח שבועי על התקדמות הפעולה. החטיבות, הערים וטנא
6 יסייעו לך בכל אשר יידרש.״
7 תכנון והחלטות לחוד, וביצוע לחוד. ל"הגנה" לא הייתה יחידת מחסלים, וגם ניסיון בחיסול-אישי לא היה לה. מכל עשרים ושניים האישים שברשימה לא ״חוסל״ אפילו אחד. לדברי אגמון אמר לו טבנקין שמשה דיין יתאם את הפעולה בינו ובין הפיקוד העליון, ושעליו לדווח לדיין על פעולותיו פעם בשבוע. אגמון ודיין נפגשו פעמים אחדות בקפה ״שטורך"בתל אביב, ברחוב אלנבי, מול בית הוועד הפועל של ההסתדרות. ״הוא (דיין) לא גילה עניין בדברי ולא אמר מלה,״ סיפר אגמון. ״אחרי שלוש פגישות החלטתי שזה לא עסק, ולפגישה הרביעית לא באתי. יגאל אלון זימן אותי לבירור. וקיבלתי תלונה שהפסקתי לשתף פעולה. אמרתי לאלון. ׳הפגישות עם דיין אינן מצדיקות את המאמץ של נסיעה מחיפה לתל אביב וחזרה׳. ׳אינני מתעניין בהתרשמויות שלך וביחסך אליו׳, אמר אלון. ׳דיין מונה לנציג המטה הכללי למיבצע, ועליך לפעול בהתאם׳.״
אגמון ופקודיו ניסו לפגוע במוחמד נימר אל-חטיב ובחסן שובלק בחיפה. הם פצעו את אל-חטיב, אך לא הרגו אותו. הם חטפו את בנו של שובלק, כד לדרוש כופר ולהרוג את האב, כשיבוא לשלם ולקבל את בנו. החוטפים הזמינו את הצעיר למסעדה וניסו להמם אותו, הוא התנגד. מהומה קמה במסעדה, וכך נודעה לחסן שובלק זהותם של חוטפי בנו. הוא פנה לעזרת עורך-הדין יעקב סולומון, ואגמון קיבל פקודה מגבוה, לשחרר את החטוף.
קצין -מודיעין בריטי, ג׳ון לינקלייטון, רצח כמה נהגים ערבים וסיפק ל"הגנה" את נשקם ודלק ממכוניותיהם. לינקלייטון התקשר עם אגמון, אך כשנודע למטכ״ל ה"הגנה" על הקשר הזה, פקד טבנקין על אגמון לנתקו. אגמון ופקודיו גם ניסו להרוג את אחד ממנהיגי העיר הערבית בית-שאן, אך שומרי ראשו הבחינו בהם, והם הסתלקו מהשטח בלי למלא את המשימה.
8 ״תוכנית זרזיר״ נחלה כישלון חרוץ. אחדים מעשרים ושניים הנידונים נהרגו אחר-כך בקרבות, לרבות חסן סלאמה ועבד אל-קאדר אל-חוסייני שנורה (במקרה) בקסטל, ואחר כך חוסל על-ידי סגן מפקד היחידה שם,
יעקב סלמן9. השפעת מותו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני (ב-8 באפריל) על ערביי ירושלים מעידה כי אכן היה היגיון ב״תוכנית זרזיר״. אילו נהרג כבר בינואר או בפברואר, אולי היו פנים אחרות למלחמה בגיזרת ירושלים.
בעיצומו של המשבר במלחמת הדרכים, בחודש מארס, חזר הפיקוד העליון אל התוכנית לבצע חיסולים ממוקדים במפקדי האויב. למיבצע זה ניתן השם ״צפנת״. ב-7 במארס פקד יגאל אלון על מולא כהן, מפקד הגדוד השלישי של הפלמ״ח, ״להשמיד מטות אויב, לקחת שבויים, תעודות ומסמכים"
10. אחרי שלושה ימים פקד עליו לפגוע במיפקדתו של אדיב שישאקלי, מפקד גדוד ״חיטין״ השני של ״צבא ההצלה״, בכפר דהריה שליד צפת. גורל מיבצע ״צפנת״ היה דומה לזה של ״זרזיר״, הוא נשאר בגדר תוכנית.
______________________
בשבוע הבא: אווירה קודרת בהנהלת הסוכנות אחרי אסון הל"ה; "תוכנית ש'" לתפיסת הנכסים הבריטים שיישארו בארץ לקראת סוף המנדט הבריטי; חשש שהבריטים מתכוונים לסייע לערבים; "תוכנית ד'" להשתלטות על כל השטחים שהוקצו למדינה היהודית הגנה על גבולותיה והגנה על ישובים מחוץ למדינה היהודית; הכרח להגדיל את קצב הגיוס; מלחמה בקווים פנימיים; תוכנית מבצעים נגד ערבים מחוץ לגבולות המדינה היהודית.
