אני כותב כאן באתר News1. לעיתים אני כותב טור דעה, לעיתים אני מגיב, בטורי הדעות אני "חותם" בשמי המלא/ תמונה אינני מפרסם כי ברחוב אני מעדיף להיות אנונימי/ כאשר אני מגיב, אני משתמש בראשי תיבות שמי. גם מתוך עצלנות וגם במטרה ששמי לא יקפוץ לעיני הקורא האקראי (ומי שמכיר אותי מזהה אותי כמובן גם מראשי התיבות).
זהות מזויפת?
אז האם כאשר אני מגיב תחת השם ה"אנונימי" ה.א. האם אני זהות מזויפת? האם "מגיב ותיק" אשר את תגובותיו רואים כאן באתר הוא זהות מזויפת? האם "שלמה המגיב" אשר אף מגיב כאן באתר הוא זהות מזויפת? ועוד רבים וטובים מימין ומשמאל המשתמשים ב"שם עט" ולא מגיבים בשמם ובזהותם המלאה.
אז בואו ואספר לכם. השאלה של הזדהות ברשת עלתה בפני בתי המשפט כמה פעמים, פעמים בהם התבקש בית במשפט להסיר את ה"מעטה" סביב אותם "שמות עט" במקרים בהם ביקש אדם לחשוף את המסתתר מאחורי השם על-מנת לתבוע את דיבתו.
את הזיהוי יכולים לבצע ספקי השרות, על בסיס נתונים הנמסרים להם בעת ההרשמה לשרות, וספקים כמובן מסרבים לגלות מי עומד מאחורי השמות הסתומים, על-מנת לשמור על פרטיות הלקוחות שלהם, ואז, לעיתים, הדבר מובא בפני בית המשפט.
רמי מור נגד ברק – הזכות לאנונימיות ברשת היא זכות יסוד
המקרה המובהק היה בעניין רמי מור נגד ברק אי.טי.סי. (בית המשפט העליון). שופט הרוב קבע כי "במישור הכללי-חוקתי, כאשר אדם מבקש לשמור על האנונימיות שלו בהקשר של פרסום התבטאות מסוימת, עומדות לו שתי זכויות יסוד חשובות: הזכות לחופש ביטוי והזכות לפרטיות. אכן, האפשרות להתבטא באופן אנונימי היא חלק מ
חופש הביטוי. בית המשפט העליון בארצות-הברית עמד על-כך לא פעם, ובאחת הפרשות אף הטעים כי האבות המייסדים פרסמו את מנשריהם הקוראים לעצמאות, ואת השקפותיהם באשר לדמותה של האומה המתהווה, באופן אנונימי (ראוMcIntyre v. Ohio Elections Commission, 514U.S. 334 (1995. השופט Clarence Thomas ציין באותו מקרה כי..."
בואו נשים לב תחילה לניסוחים. כאשר אתה רוצה לתקוף את תופעת האנונימיות ברשת אתה תאמר: "זהות מזויפת", מינוח מאוד שלילי עם קונוטציה פלילית/ וכאשר בית המשפט מדבר על התופעה הזו כחלק מזכויות היסוד הוא קורא לה: "לשמור על האנונימיות"' ואף משווה אותה לאנונימיות של מנשרי העצמאות של ארה"ב.
מסכת הצביעות
אז בואו נסיר בראש ובראשונה את מסכת הצביעות. אנונימיות ברשת היא חלק אינטגרלי ולגיטימי מאופן ההתבטאות ברשת/ בית המשפט מכיר בה כחלק מהזכות לחופש ביטוי. ובואו לא נהפוך כל מגיב אנונימי, בין אם דבריו נעימים לנו ובין אם הם צורמים את אוזנינו, לפושע פלילי, וכל מי שמנסה לעשות כן הוא כזבן וצבוע.
ומעברו השני של המתרס – התנהגות בבחירות
אך זהו רק צד אחד של המתרס. מצדו השני עומדים חוקי הבחירות, והחלטות של יו"ר ועדת הבחירות השופטים
אליקים רובינשטיין סלים ג'ובראן ו
חנן מלצר. האחרון שבהם הרחיב לפני כחודש את חובת השקיפות ואיסור האנונימיות למידה רבה משמעותית מאשר בעבר היינו "אף על פרסומים באינטרנט, לרבות ברשתות החברתיות ומנועי החיפוש, וייושמו גם ביחס לכל פרסום מטעם מפלגה, או רשימת מועמדים המתמודדות בבחירות, או על גורם אחר כלשהו הפועל מטעמן בתשלום, או על-פי תיאום עמן".
ומתוך האסור אנו למדים על המותר. ברשת יש ציבור ענק של מגיבים, ימנים, שמאלים, דתיים, חילונים, המגיבים באנונימיות. אין מדובר בציבור מזויף, או פיקטיבי, אין מדובר בציבור עבריין, הציבור הזה מייצר גלים ברשת. בכל פעם שהמועמד שלו מנצח יש גל לכיוון אחד, בכל פעם שמועמד אחר מנצח יש גל לכיוון אחר, כל מי מייחס לגלים האלה תכונות של ארגון ומימון על-ידי מפלגות/רשימות שלא באמצעות ראיות ברזל, הוא אינטרסנט צבוע.
ולסיכום
אז "מגיב ותיק", "שלמה המגיב" וכל אותם רבבות אחרים המגיבים כאן באתר ובאתרים אחרים: אנא הירגעו. איש לא ידפוק על דלתותיכם בחצות הלילה בגלל מכתב ששלח
יאיר לפיד ליועץ המשפטי לממשלה, מבלי שצירף לו שמץ של ראיה מלבד אותה כתבת שער בידיעות אחרונות.
אם אינכם מפלגות, אינכם רשימות, אינכם ממונים על-ידיהן ואין לכם כל קשר ארגוני עמן, אתם יכולים לתמוך ולהתנגד כאוות נפשכם, באנונימיות מלאה. הוציאו את האמת האישית שלכם בלי כחל וסרק אך השתדלו לשמור על תרבות דיון, ולו בגלל שבלעדיה אתם יורים לעצמכם ברגל, והעיקר, המשיכו לישון בשקט.
