כחול לבן הגיעו להישג נאה של כ-35 ח"כים. הם גם המיטו על עצמם תבוסה פרי ידם המחדלית כשהליכוד הגיע פחות או יותר למספר זהה. (אין עדיין תוצאה סופית). מול האשף הבינלאומי בתחבולות פוליטיות
בנימין נתניהו, הציגו מנהיגי כחול-לבן (כחל"ב) אוזלת יד גמורה.
והפעם זה היה כה קרוב. עם שלושה תיקים פליליים, ועם סיפור מדהים על פגישה ישראלית-גרמנית בנובמבר 2014 בעניין הצוללות בה מילא ביבי תפקיד מעורר חשדות מאין כמותו, ניצבו מנהיגי כחל"ב מהססים וחצי דוממים, ללא תכנון וללא מפה פוליטית. ושלא יאמרו לכם כי פעלו ככל יכולתם. אוי להם אם זו מלוא יכולתם.
לפני
בני גנץ ו
יאיר לפיד ומשה (בוגי) יעלון, התרוצצו אינספור הצעות מתוכננות, עם ליהוק דרמטי ראוי שיסביר לציבור מה שקשה להסביר, ונוסחאות שהלכו והחריפו באורח סיסטמטי ולא השאירו דבר לאלתור, והם פשוט התעלמו.
חכמה של חדר מדרגות
יש בישראל קבוצה דלילה של אנשים שיודעים להוליך מערכת בחירות כה סבוכה, ואפשר שחלק מהם לא רצו. לפי סדר הא"ב הם אייל ארד, אבי בניהו, משה קלוגהפט,
אלדד יניב, ואני מתנצל אם שכחתי אחד או שניים. איש מהם לא הוזעק, כי הבוסים של כחל"ב חשבו שהם יודעים יותר טוב, ואם יש להם עיתונאי זה או אחר הוא מבין מה לעשות, ובעיקר מפני שלא התעמתו עם ביבי כראוי - ראש מול ראש, סרקזם מול סרקזם, עלילה מול עלילה.
אני כותב זאת בקביעה ברורה שהדברים היו לפניהם משך שבועות בזמן אמת, ולא בחכמה שלאחר מעשה, מה שקרוי חכמה של חדר מדרגות.
הם פשוט לא רצו או לא הבינו, וחייבים את הכישלון בבלימת ביבי לעצמם בלבד. הרי תוך כדי מסע הבחירות נאמר להם בדימוי שמבטא הכל, שביבי מנהל נגדם משחק כדורגל אמריקני אלים והם משיבים לו בשחמט מתוחכם ועדין.
וכמעט כדבר הזה ניתן לומר גם על הטקטיקה של
נפתלי בנט ו
איילת שקד, גם אם החיילים יכניסו אותם ברגע האחרון ובדלת האחורית למשכן הכנסת. הדוגמית לכך - וזו רק דוגמית המשקפת את כל מהלכם - הייתה כאשר שקד ובנט לא הגיבו על דברי נאצה חמורים מאין-כמותם של
שרה נתניהו. זה לא העיקר. זה הסיפור הפיקנטי.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]