בעוד אירופה עסוקה במשבר הברקזיט הבלתי-מסתיים, מצויה איטליה במרחק של צעד קטן אחד בלבד מחדלות פרעון בממדים גלובליים – מזהיר אמבורז אוונס-פריצ'רד בדיילי טלגרף. החוב הלאומי שלה הגיע אשתקד ל-132.1% תוצר, יעלה בשנה הבאה ל-134.4% ויטפס ל-138.5% בשנת 2024. מחזיקי האג"ח של ממשלת איטליה יטלו את העניינים לידיהם הרבה לפני שזה יתרחש.

הגרעון התקציבי יעלה בשנה הבאה ל-3% מהתוצר, יטפס ל-3.7% ב-2022 ויגיע ל-4% באמצע העשור – תוך הפרה כרונית של הכללים האירופיים. וזה בהנחה שלא יהיה מיתון עולמי וששום דבר מהותי לא ישתבש בכלכלה האיטלקית. לורנצו קודוניו, שהיה הכלכלן הראשי של משרד האוצר האיטלקי, טוען שארצו כבר עברה את נקודת האל-חזור: בפסגת האיחוד האירופי בדצמבר שעבר נסללה הדרך להטלת מגבלות על איטליה מצד מלווים פרטיים, והובהר שהאיחוד לא ייחלץ לעזרתה אם לא ניתן יהיה לקבוע שהחוב שלה נמצא בהיקף סביר.

מי שרוצה לדעת מה עומד להתרחש, ממליץ אוונס-פריצ'רד, כדאי שיקרא את המאמר "משבר הבנקאות האיטלקי המתקרב" שפורסם בכתב העת International Economy. אם הנשיא עמנואל מקרון היה קורא אותו, ייתכן שהוא היה פחות אדיש לגבי תוצאות הברקזיט. אירופה כבר מצויה במיתון תעשייתי, אין לה מרווח טעות ואין לה הגנות מוניטריות. ניתוק קשרי המסחר והפיננסים בין בריטניה ליבשת, עלול להיות בדיוק המשבר שיממש את הסיכונים הללו, ובמיוחד עלול להפיל את איטליה לתהום.

המשבר של 2011 לימד, כי ברגע בו נסדק האמון – ניתקים הקשרים בין מדינות גוש האירו ואין מי שיעזור. הבנק המרכזי האירופי אינו רשאי לרכוש חוב איטלקי בלא אישורו של הבונדסטג הגרמני, ואילו מערכת הבנקאות הצרפתית קשורה בטבורה לזו האיטלקית: החשיפה לחובות האיטלקיים מהווה 47% מהונו של בנק
BNP Paribas
ו-29% מהונו של בנק קרדיט אגריקול; הקשרים הכוללים בין שתי המדינות מהווים 12% מהתוצר הצרפתי. חובותיהם של הבנקים האיטלקיים מסתכמים ב-360 מיליארד אירו – 10% מהחוב הלאומי. גם חברות הביטוח עלולות להילכד בסערה: הן הבעלים של 15% מהחוב בגוש האירו ו-25% מאג"ח הבנקים, והן שקועות עד צוואר בחובות המדורגים BBB.

למרות כל אלו, מקרון סבור משום מה שצרפת אינה ניצבת בפני סיכון של ממש אם בריטניה תפרוש ללא הסכם. "צרפת היא המדינה המוכנה בצורה הטובה ביותר", אמר לאחרונה. לדעת אוונס-פריצ'רד, ההסבר היחיד לכך הוא, שמקרון פשוט מתעלם מההשלכות המעצימות שיהיו לפרישה כזאת על הפיננסים והאמון במדינות שממילא קרובות למיתון.

מכל התעלומות האופפות את הברקזיט, התנהגותו של מקרון היא המוזרה ביותר. הוא ודאי חושש שגוש האירו לא יוכל לשרוד את הזעזוע הבא – שר האוצר שלו עצמו אומר זאת – אבל הוא דוחף את בריטניה לפי התהום. מקרון שם את כל ההימורים שלו על שיתוף הפעולה הצרפתי-גרמני – אבל הסדר הגרמני-צרפתי של אירופה חלף מזמן. לפני כמעט שנתיים הוא הימר על היחסים עם ברלין, ולא יצא מזה כלום.

אנגלה מרקל לא הסכימה לשום צורה של איחוד פיננסי ביבשת – ומדוע שתסכים, כמי שעומדת בראש המדינה שהיא המפרה הגדולה ביותר של "הסכם הייצוב" האירופי? יורשתה הצפויה, אנגרט קראמפ-קרנבאואר, צפויה לתת לו עוד פחות, לאחר שכבר הבהירה את התנגדותה לכל צורה של "מדינת-על אירופית" ומדברת על סגירת המוסדות האירופיים שבשטרסבורג ובראשם הפרלמנט האירופי.

מקרון רוצה להפוך את אירופה לכוח צבאי ממדרגה ראשונה, אך מתעמת עם המדינה היחידה שבאמת יש לה צבא ובאמת מוכנה להשתמש בו – בריטניה. הוא דוחף לאחדות אירופית, אך בני עמו ספקנים כלפי אירופה כמעט כמו הבריטים. מקרון מכפיל כעת את ההימור שלו – ועלול להפסיד הכל, מזהיר אוונס-פריצ'רד.