"רֶבּ אריה". כך הוא מוכר וידוע, 50 שנה אחרי פטירתו. לא צריך לומר שום דבר מעבר לכך. לא הרב, לא המשגיח בישיבה, אפילו לא את שם משפחתו. כולם יודעים למי הכוונה: ר'
אריה לוין, אבי האסירים, הצדיק הירושלמי. היום (ט' ניסן תשע"ט, 14.4.19 למניינם) מלאו 50 שנה לפטירתו - מה שאומר שיש בינינו לא מעט אנשים שעודם זוכרים אותו. וגם מי שלא הכיר אישית את ר' אריה, שמע עליו אין-ספור סיפורים - בעיקר בזכות מפעלו האלמותי של הסופר שמחה רז.
מה פירוש "צדיק"? מילון אבן-שושן מסביר: "עושה צדק, ישר, תמים; ירא אלוהים, מקיים כל מצוות התורה". אברהם אבן-שושן נזקק לעשר שורות כדי לתת את ההסברים למובניה של מילה זו; אלמלא מדובר היה במילון, הוא יכול היה להסתפק בשלוש מילים: ר' אריה לוין.
ר' אריה נודע בציבור הרחב, וכך גם הונצח הן בכלא עכו והן בכלא ירושלים, כאבי האסירים: האדם אשר מדי שבת בשבתו, בשלג ובחמסין, פסע קילומטרים רבים כדי לבקר את האסירים היהודיים - פושעים ולוחמי מחתרת כאחד - בבית הסוהר שבמגרש הרוסים. לא רק שהוא לא קיבל מאומה, אלא שגם הוציא מכספו הדל למענם, נטל סיכונים כאשר העביר פריסות שלום ואף נעצר כאשר הפר את העוצר בחזרתו הביתה.
ר' אריה היה הרבה יותר מכך. סיפוריו של רז מלמדים, זעיר פה זעיר שם, שהוא היה איש מעלה בתורת הנסתר. כך למשל הסיפור המטלטל על זיהוי גופות 13 מבין ל"ה הלוחמים שנפלו בדרכם לגוש-עציון, תוך שימוש בגורל הגר"א. כך למשל הסיפור כיצד ידע לזהות סַבָּל צנוע וקשה יום כצדיק נסתר. אין ספק שהיו לר' אריה צדדים שאדם מן השורה אינו יכול להגיע אליהם, ומותר לנחש שאפילו יובל אחרי פטירתו - לא הכל נחשף.
זה לא מה שהופך אדם לצדיק בקנה המידה של ר' אריה. ככלות הכל, תורת הסוד האמיתית - לא זו המתגלגלת בראש חוצות לכל מאן דבעי - היא נחלתם של בודדים. הצדיקות של ר' אריה באה לידי ביטוי במעשים של יום-יום, שלכאורה כל אחד יכול לזכות בהם: לא להיעלב מחרפות וגידופים, לשים לב לתלמיד מתייפח בישיבת "עץ חיים", לברוח מן הכבוד, לכתת רגליים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. נכון, זה לא קל, אבל לכאורה מדובר במעשים שגם אנחנו יכולים לעשות.
אבל רק לכאורה. כמה מאיתנו יהיו מוכנים להסתפק ב"לשכה" שכל-כולה כסא וסטנדר מתחת לגרם המדרגות של הישיבה? כמה מוכנים להתגורר בדירת שני חדרים ובה מיטת סוכנות וארון חורק? מי מוכן לשמוע את חרפתו ולא להשיב מנה אחת אפיים? האם אנחנו מסוגלים לראות ילד בוכה ולעזוב הכל כדי לסייע לו? וגם אם חלקנו מסוגלים לעשות משהו מכל אלו - למצוא את כולן באדם אחד, זה כמעט בלתי אפשרי וכמעט בלתי ייאמן.
ובכל זאת, ר' אריה היה בשר ודם. מעשיו נדמו להיות כפעולות מלאכי השרת, אך הן נעשו בידי אדם קטן קומה, ידוע חולי, עני ואביון. לא ניתנה התורה למלאכי השרת, ולא בשמים היא. "אני לא חושב שר' אריה הוא אחד מ-ל"ו צדיקים, כי אין עוד 35 כמותו", אמר אחד ממעריציו הרבים. איננו נדרשים להיות ר' אריה ולמד-ווניקים יש רק 36. אנחנו כן יכולים וצריכים וחייבים לאמץ לנו תכונה אחת, קבלה טובה אחת, הרגל אחד.
צריך עשרות, מאות, אולי אלפי אנשים כדי ליצור ר' אריה אחד. אם כל אחד מאיתנו יתרום את חלקו, העולם של כולנו יהיה טוב יותר. ואז, ממקומו בגן העדן (ר' אריה ודאי הסכים רק בקושי רב להתיישב בשורה האחרונה), ר' אריה ישלח לנו את חיוכו הטוב, ילטף את ידינו, ויאמר: אתם רואים? לא עשיתי שום דבר מיוחד.
