|
|
הצוות הרפואי [צילום: אתר בלינסון]
|
|
|
|
|
במקום ללכת לישון אחרי בוקר מטריד מאוד, שעבר עליי, הוזעקתי בצהריים, לשמחתי, למחלקת ההשתלות בבית-החולים בילינסון בפתח-תקווה, שבו נולדתי, בדיוק לפני שבעים שנה וחצי - מתנה אדירה ליום הולדתי. חמישה שבועות שהיתי במחלקה לרגל השתלת כליה בגופי; ואני אסיר-תודה לצוות על טיפול מסור ועל יחס מעולה.
למרות ניסיון לא נעים עם בילינסון, העדפתי להירשם למרכז ההשתלות של בית-החולים; ולא הצטערתי. מהמגע הראשון, לפני יותר משנה, זכיתי בשיתוף פעולה ובהתחשבות, שעזרו לי להתגבר על קשיים, שצצו על דרכי. עיקר הבעיות צצו כיוון שאני חבר בקופת-חולים מכבי, ובילינסון שייך לשירותי בריאות כללית. התיאום בין שתי הקופות מסובך, אך אפשרי. בבילינסון מוצבת נציגה של מכבי, שתפקידה לייישר הדורים; והיא עשתה זאת במהלך אשפוזי.
במחלקת ההשתלות יש, כמו בכל בית-חולים, הפרדה בין הצוות הרפואי בראשותו של ד"ר אביתר נשר לצוות הסיעודי. שמנוהל ביד רמה על-ידי מוחמד חדיג'ה, האח הראשי.
הגענו בצהריים, והמחלקה הייתה עמוסה. שיכנו אותי בחדר של מחלקה שכנה; ובינתיים המשיכו בתהליך הכנתי לניתוח. ממתינים, ומדי פעם מדווחים על התקדמות. כבר ערב, ועדיין ממתינים.
המחלקה מצויה בחדרים משופצים. עמיר, חברי, שעבר השתלה לפני כשמונה חודשים, אומר, שאז שכנה המחלקה ב'מעברה', והצוות מסכים עמו. לכאורה שוכנתי במלון רב-כוכבים. בתחילה הייינו שלושה - מועמד להשתלת כבד ושני מועמדים להשתלת כליה - בחדר, שהושאל ממחלקה סמוכה. אחרי ההשתלה עברתי לחדר מול תחנת האחיות, שכמו כל חדרי המחלקה מאכלס שניים. לא רווחה גדולה, אך תנאים נוחים. במחלקה מעדיפים שלא יהיו הרבה ביקורים, כיוון שהמושתלים עוברים טיפול נגד דחיית איברים. כתוצאה מכך המערכת החיסונית שלהם מוחלשת מאוד.
בקצה המחלקה פינת ישיבה ופינת קפה כוללת מקרר. לצערי, היא כוללת מכשיר טלוויזיה, שמציק בפטפטת אין-סופית וחסרת-פשר.
האוכל - הפתעה. לקראת ארוחת הצהריים אוספים מהמאושפזים בקשות, כמו במסעדה, בהתאם להנחיות התזונה של כל מושתל. בתפריט - קציצות בשר, צלי בקר, עוף, שניצל, דג ועוד. לכל אלה מצטרפים מרק ותוספות - פסטה, פּירֶה, ירקות מבושלים או מטוגנים. מקנחים בלפתן, או בג'לי. ארוחה משביעה. לארוחת הבוקר מקבלים לבן, גבינה, ביצה מבושלת, דייסה וריבה. לא ארוחת גורמה, אבל מזינה וטובה.
הניקיון מתוקתק, וכל בוקר מציעים לחולים כביסה נקייה, ורוחצים את החדרים.
בעיה קשה הנה החניה במתחם בית-החולים. לפעמים כל החניונים מלאים, וההמתנה למקום חניה ארוכה למדי. כעת בונים עוד חניון, אבל גם עוד מגדל אשפוז כמו בכל בית-חולים.
היום מתחיל בשעה מוקדמת בבדיקות מדדים - לחץ דם, חוֹם, סוכר ודם. אחר כך ממתינים לאוכל ועוסקים ברחצה ובסידורים אישיים. מדי פעם מגיע סניטר, שלוקח לבדיקות מחוץ למחלקה. בילינסון הנו קונגלומרט אדיר של מתקנים, ועוד בונים תוספות. לחדש, שאך זה בא, זה מבוך כמעט בלתי-אפשרי.
ובכל זאת, יש בעיה בתיאום בין המחלקה לבין מחלקות ומרפאות אחרות. יותר משבועיים המתנתי לבדיקת אורתופד, שהמליץ על בדיקת סי-טי לרגלי. משום-מה לא נמצא לי מקום בעומס של המחלקה לאורתופדיה עד שחרורי.
יום לאחר שחרורי מהמחלקה זומנתי למרפאת מושתלי כליה. רופא ואחות ראיינו אותי, והנחוני לגבי הוראות התנהגות בשלב החדש של חיי. כעת אני מבקר במרפאה פעמיים בשבוע, נשקל, ונבדק, והרופא מחליט על שינוי במינון התרופות, בהתאם לתפקוד הכליה. עם הזמן, ירוּוחו הביקורים במרפאה, ואחזור לפעילות מלאה חוץ מביקורות שגרתיות. זה הזמן לשיפוצים ולתיקונים. כליה הנה אבר יקר, ושומרים עליה היטב.
מאז יום הולדתי אושפזתי חמש פעמים בשלושה בתי-חולים. המסקנה: עדיף להיות בריא, אך אשפוז בבילינסון הוא חוויה נעימה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
