|
|
יחס של אהבה [צילום: גילי יערי/פלאש 90]
|
|
|
|
|
סיפור ההגדה של פסח הוא סיפורם של גֵּרִים, שלחמו נגד שררה, שמאנה לאפשר להם לשמור על זהותם ומאווייהם כחברה וכעם. משמעות זו של ההגדה חובה עלינו לממש בחיינו בארץ הזו. עלינו לשקוד על כך שֶׁלַּגֵּר הַגַָּר בתוכנו תינתן האפשרות לשמור על זהותו, ועל נכסיו התרבותיים והלאומיים, בדיוק כמו שאנחנו ביקשנו לעצמנו. עלינו להימנע מלקטלג את הגֵר כבן, שאנחנו מדירים אותו.
סיפור ההגדה היום יישאר נכה, אם לא נעלה את הקריאה לראות את הפלשתיני כתושב-אזרח שווה זכויות כמוני. לא נתייחס לכ-40,000 פליטי הרעב מאפריקה, שגנבו גבולות, כפי שאנחנו ציפינו, שיתייחסו אל אבותינו שירדו מישראל לאפריקה לשבור שבר מפאת הרעב והיו גרים באפריקה כארבע מאות שנים.
בהגדה של פסח, אחרי שהילדים קראו את "מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה", אנו מגלים את המצות. המסובים לשולחן הסדר משיבים בקטע, הנפתח במלים המזכירות לנו עבר היסטורי: "עֲבָדִים הָיִינוּ בְּמִצְרַיִם" ומסיימים את הקטע בהבטחה לקיום המצווה: "מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם", ואף מוסיפים: "וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הָרֵי זֶה מְשֻׁבָּח".
למעשה אנו מזכירים לעצמנו בסדר הפסח, כי גרים היינו בארץ מצרים ותודעת הַגֵּר היא חלק מהמורשת ומהמסורת. ואני מבקש להוסיף את הַגֵּר הַגָּר אתנו לבן המסב אתנו לסדר הפסח. חשוב שנקרבו אלינו.
אני מצר על כך, שתודעת הגר האומרת לנו: "כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" לא פילסה לה דרך במעשה היום יומי החברתי והפוליטי של ממשלת ישראל, שמתכננת לגרש מהארץ בנים חורגים לאלוהים ולאדם, שנמלטו מאימת רעב ומלחמה. גנבו גבולות והגיעו למדינת ישראל.
ציווי הטקסט
ממשלה, שהחליטה לגרש את הַגֵּר הַגָּר אתנו כאן, מתנכרת לאברהם אבינו, כשהיה רעב כבד בארץ וירד לאפריקה (למצרים) לשבור שבר. כמוהו ירדו גם ניניו, בני נכדו יעקב. וכיום באותם נתיבי רעב פסעו ופוסעים אנשים, שכבד הרעב בארצם. סדר פסח הנאמן לציווי הטקסט של ההגדה, מחייב אותנו להשמיע בסדר פסח את הקול, שעד יעבור זעם הרעב בארצות מוצאם של הגרים נעניק להם כאן בית.
אנחנו איננו משוחחים עם שכנינו החיים בחברון באותה ענווה ויחס של כבוד לבני המקום, כפי ששוחח אברהם אבינו עם תושבי חברון. ספר בראשית פרק כ"ג פורס לפנינו את סיפור אברהם, המשדר ענווה צניעות והערכה לערכיו של האחר. לכן האחר, בן העיר חברון מתייחס לאברהם באותה מידה של כבוד. חשוב שנאמץ לחיינו היום את מה שאמר אברהם אבינו לאנשי חברון - "גֵּר וְתוֹשָׁב אֲנִי עִמָּכֶם".
לעומת הדיווח החם והאוהב של בראשית פרק כ"ג, התקשורת של היום מדווחת לנו שיח אלים ועוין של אדוני הארץ כלפי אנשי חברון ואל העם הפלשתיני החי בתוכנו. יחסינו אליהם כאל נתין זר, שמאז 1967 חי תחת כיבוש. מכאן גם השוני ביחסם של אנשי חברון כיום כלפינו.
עובדת היות עם ישראל גר במצרים מניעה את החוק המקראי לדרוש מאיתנו יחס של אהבה כלפי הַגֵּר הַגָּר בתוכנו: "וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם".
יחס החמלה לגר, שביקש החוק המקראי להנחיל לנו כחברה, נעדר מהמציאות היומיומית, בה הגר לא רק שלא הוזמן להיות שותף לטקס של סיפור החרות שלנו. וגם לא הוזמן לסעודת החג, אלא הוא גם לא הוזמן על ידינו כל השנה לזכות באותן זכויות שיש לנו כעם, שמצֻוֶּה לזכור, כי עבדים היינו וגרים היינו בארץ זרה שהתנכלה לאבותינו.
סדר הפסח מבקש מאיתנו לראות את הַגֵּר הַגָּר בתוכנו כחלק שווה זכויות בחברה הישראלית.
