עוד לפני הבחירות היו בינינו מי שהשתעשעו ברעיון "ההיסטורי" בדבר הקמת ממשלת אחדות לאומית (או "ליכוד לאומי"), בהינתן שהמדינה חלוקה לשתי קבוצות כמעט שוות מספרית, ולאור האתגרים שעל סדר-היום. נראה שרעיון האחדות הלאומית הוא הלך מחשבה שסיבותיו מגוונות, אבל מידת זיקתו למציאות מוטלת בספק.
ממשלת אחדות לאומית איננה באה לשנות את העובדה שהציבור כמעט תמיד חלוק בדעותיו ובדמוקרטיה שבה מתקיים חופש דיבור, עניין זה תמידי וגלוי לעין.
ממשלה כזו איננה באה לסרס את יכולתה של המדינה לתפקד ביעילות ולקדם פתרונות לבעיות שונות שמטרידות את הציבור. ליכוד לאומי חייב להתקיים חרף חילוקי דעות בציבור ומעל להם. ליכוד לאומי מהותי, הוא היסוד לסולידריות לאומית, שהיא הדבק המחבר קבוצות אוכלוסייה בעלות דעות שונות, לכלל קהילה גדולה שהמכנים המשותפים לכלל חבריה הופכים אותה לקבוצה בעלת אינטרסים משותפים חזקים בשאלות-יסוד של הקיום המשותף, חרף חילוקי-דעות בנושאים משניים; כך בנוי לאום.
ברור שהשקפות עולם שונות בהן מחזיקות קבוצות אוכלוסייה במדינה, מובילות את אותן קבוצות להציע או לתמוך בפתרונות שונים, לאותן בעיות עצמן. הבחירות באות להכריע בין הרעיונות, בקביעת סדר עדיפות ובבחירת האנשים שיובילו את הפתרון בו בחר רוב הציבור. לפיכך, כל מהלך שכוונתו למנוע או לסכל את ההכרעה הדמוקרטית בבחירות - פסול מיסודו.
לדעתי, מרבית התומכים בממשלת אחדות לאומית בנסיבות הקיימות, פועלים ממניעים של סיכול החלטת הרוב באמצעות שיתוק הרשות המבצעת, מול כל אפשרות להוציא לפועל תוכניות שאינן מקובלות על קבוצת המשנה החלשה יותר.
עוד לפני הבחירות היה ברור שגוש הימין חזק יותר אלקטורלית וכי אשרור עובדה זו בבחירות חדשות, יאפשר לו להוביל בביטחה ובהחלטיות את מדיניותו בסוגיות הכבדות ביותר השנויות כיום במחלוקת:
שאלת הקמתה או אי-הקמתה של מדינה פלשתינית באיו"ש, באמצעות חלוקת הארץ; יחסי דת ומדינה - יהודית או דמוקרטית, מה קודם למה וכיצד יוכרעו הדברים בחיי היום-יום. הפרדת הסמכויות ותחומי העיסוק של רשויות השלטון במדינה, במיוחד ההבדל בין חקיקה לשפיטה; ציונות בימינו מהי? מאחר שסוגיות אלה רודפות אותנו כבר 70 שנה, וטרם הוכרעו, הגיע הזמן להתקדם בהן לעבר עיצובה של דרך ברורה בכל אחת ואחת מהן, מה גם שקיים ביניהן קשר הדוק והחלטות יסוד בכל אחת מהן תשפענה על הלטות יסוד בזולתה. יהיה בוודאי מי שיטען שגם בעבר, במציאות של כמעט שוויון כוחות פוליטי בין שני מחנות בעלי אג'נדה שונה, הוקמה ממשלת אחדות לאומית ואילו כאשר לא הוקמה ממשלה כזו, למשל ממשלת רבין אחרי בחירות 1992, היו לדבר השלכות חמורות ביותר (רצח). אלה טיעונים שראוי לבחון את תקפותם.
ממשלות אחדות לאומית הוקמו בעבר בשני מקרים: איום צבאי או מדיני חיצוני (ממשלת האחדות הלאומית ערב מלחמת ששת הימים, 1967) ומשבר כלכלי פנימי (1984)
1. בשני המקרים נצבת מרבית העם בפני כוח חיצוני המבקש לכפות על המדינה דרך משלו. אין כאן שאלה של הכרעה פנימית אלא של גיבוש עמדה משותפת של רוב מכריע בציבור נגד ניסיון כפיה חיצוני, או איום השמדה חיצוני.
זהו כאמור מקרה קלאסי המצדיק איחוד כל הכוחות לשם הדיפת הכפייה, יהיה טיבעה אשר יהיה. מדינה ריבונית אינה יכולה לקבל תכתיבים המנוגדים לאינטרסים החיוניים שלה ולהיוותר ריבונית. בממשלת הליכוד של 1985, היה מדובר במשבר כלכלי חמור - אינפלציה שנתית של כ-450% - שאיימה למוטט את המשק כליל. גם כאן מדובר במבצע הצלה, כשהציבור מלכד כוחות לפרק זמן מוגדר מראש ומול מטרה משותפת לכול, אם לא ברמת העיקרון אזי ברמת ההסכמה שהמהלך הדחוף ביותר הוא שבירת מעגל האינפלציה.
מקרה רבין באופיו דומה באמת למציאות הנוכחית, לפחות בסוגיית חלוקת הארץ. ההבדל המהותי בין שני המקרים הוא שרבין כשביקש את אמון העם הציג אג'נדה הפוכה לזו אותה ביקש לבצע לאחר שהקים את ממשלתו. זו הייתה הונאה מכוונת של הציבור. "גניבת שלטון" היא פגיעה חמורה בתקינות הדמוקרטית ובלגיטימיות של התוצאות שהיא מחוללת. בבחירות הנוכחיות, בכל השאלות המרכזיות הנ"ל, ההבדלים בין עמדות גוש הימין לעמדות גוש השמאל (וערביי ישראל) ידועים, ברורים והוצגו בפומבי, לרבות על-ידי נתניהו עצמו.
עדיין איננו יודעים לפרטיה את תוכנית טראמפ, אולם אין בכך פגם עקרוני ברגעי החלטה אלה, משום שאם ינסה לכפות פתרון של חלוקת הארץ (וטראמפ אמר שלא יכפה פתרון), יעמוד הימין נגד פתרון זה מתוקף המנדט שקיבל זה עתה למדיניותו - התנגדות למדינה פלשתינית באיו"ש. אם יקבל פתרון אחר יהיה זה פתרון קרוב יותר לעמדה אותה הציג הימין לציבור במהלך מסע הבחירות ועליה נבחר.
הצורך לקבל הכרעות ולהתחיל ליישם פתרונות ומערכת השיקולים הנתונה לעיל, קובעים חד-משמעית
שאין יסוד כיום להקמת ממשלת אחדות לאומית. הכרעות פנימיות אינן איום חיצוני ואין לערב בהן גורמים חיצוניים. הן חייבות להתקבל בהליכים דמוקרטיים, וזאת עשתה מערכת הבחירות האחרונה, כשנתנה עדיפות לדרכו של גוש הימין. 
