שלמה ענתבי, סוכן ביטוח, תבע את עו"ד רפי כהן בבית המשפט לתביעות קטנות בקריות בסכום של 17,800 שקל. לדבריו, בחודש אוקטובר 2001, עו"ד כהן ייצג אותו בעסקה לרכישת דירה והתרשל כשלא דיווח עליה לרשויות המס.
לאחר שענתבי דיווח בעצמו, ובאיחור, על העסקה הוא חויב בקנסות גבוהים וביקש מבית המשפט לחייב את עו"ד כהן בסכום הקנסות בתוספת שכר טירחה ששולם בסך 12,450 שקל ופיצוי בגין עוגמת נפש. ענתבי התלונן נגד עו"ד כהן בלשכת עורכי הדין ובפסק דין של בית הדין המשמעתי נקבע: "במועדים הרלוונטיים לא היה המתלונן התובע לקוחו של הנתבע ואף לא ראה בנתבע עורך דין המייצג אותו... גם אם התובע הוא שיזם האיחור בדיווח הרי ברגע שהנתבע, שהוא עורך דין, נתן ידו לאיחור כזה בדיווח, הוא חרג מנורמות שיש לצפות שעורך דין יקפיד עליהם. היה על הנתבע להתריע בכתב בפני התובע כי קיימת חובת דיווח וכי אי דיווח במועד, יניב תוצאות להם יהיה אחראי התובע".
עו"ד כהן הורשע בבית הדין בעבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין וזוכה מעבירה של חוסר נאמנות ומסירות ללקוח.
בכתב ההגנה ביקש עו"ד כהן לדחות את התביעה וטען שלא ייצג את התובע והאיחור בדיווח נעשה במכוון ולבקשת התובע שהתלבט אם להציג את הדירה כמשרד. לדבריו, שכר הטרחה שולם על-ידי סוכנות הביטוח של התובע שלא שיתף עמו פעולה והכשיל אפשרות להקטין לאפס את הקנסות וסירב לשלם את קרן המס אותה היה חייב לשלם. עו"ד כהן הוסיף שהתובע הכפיש את שמו והוציא דיבתו רעה והסב לו נזקים. הוא ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.
בפסק דין שניתן לפני שבועיים קיבלה השופטת ישראלה קראי-גירון את התביעה בחלקה. לדבריה, לא הובאה ראשית ראיה שהתובע שילם סכום כלשהו לשלטונות המס בגין דיווח מאוחר והדבר עומד בעוכריו. נפסק שהנתבע לא ייצג את התובע אלא את הקבלן ופרט זה צוין בהסכם רכישת הדירה שנחתם בין התובע לקבלן והכספים שולמו בהתאם להסכם. באותו הסכם נקבע שהנתבע יטפל ברישום הבית כבית משותף ועל שם התובע שחתם על טופסי דיווח ריקים לרשויות המס. נפסק שהתובע לא הבהיר מתי חזר בו מרצונו לדווח על הרכישה כמשרד ואינו יכול לסתור את טענות הנתבע שהאיחור נבע מרצונו להשהות את הדיווח.
"הנתבע פעל בנסיבות העניין כעורך דין וככזה חב הוא חובות נאמנות וחובות זהירות לתובע שהוא צד ג' העתיד להיפגע מפעולות הנופלות מרמת התנהגות מצופה של עו"ד בנסיבות העניין. לטעמי יש ממש בקביעה כי גם אם לא היה הנתבע עורך דינו של התובע בעסקה, היה עליו לנקוט משנה זהירות בפעולותיו ולוודא כי התובע מבין משמעות בקשתו לעכב הדיווח לרשויות המס על העסקה.
גם אם ביקש התובע להשהות דיווח שכזה היה על הנתבע כבעל מקצוע מיומן, מאומן, זהיר וסביר לנקוט פעולות שימנעו השהייה שכזו או לפחות יבהירו לתובע משמעות השהייה. לא הוכח בפניי כי הנתבע עשה במועד פעולה כלשהי כמצופה מעורך דין מאומן ומיומן להבהיר לתובע משמעות מעשיו והשיהוי בדיווח לרשויות המס. בכך לטעמי התרשל התובע והפר חובותיו כבעל מקצוע כלפי התובע והתרשלות זו והפרת חובותיו גרמו לנזק ובשל כך, ורק בשל כך, זכאי התובע לפיצוי".
הנתבע חויב לשלם לתובע 5,000 שקל בתוספת 750 שקל הוצאות. "זכות בקשת רשות ערעור לביהמ"ש מחוזי בתוך 15 יום".
