בהעדר אידיאולוגיה

נצחונו של ארגון החמאס בבחירות מבליט את מצבה העגום של החברה הישראלית. בניגוד לעמדה האידיאולוגית הברורה של החמאס, נותרנו חשופים כעלה נידף ללא עקרונות אידיאולוגיים מנחים.

בימים הראשונים אחרי המהפך ברשות הפלשתינית, ראשי המפלגות בישראל מנסים להפגין עמדות נוקשות. על-פי עמדות צודקות אלו אין לדבר עם ארגון שמטרתו מחיקתה של מדינת ישראל. אלא שראוי לברר באיזו מידה יכולות עמדות אלו להחזיק מעמד מול הצעת החמאס להפסקת נשק ארוכת טווח כתמורה לפינוי כל השטחים.

לעניות דעתי, העמדות הנוקשות של מנהיגינו הן עמדות פתיחה בלבד. עמדות אלו עלולות להסחף במהירות בשטף הפרגמטיות הרעיונית שהשתלטה עלינו. בתקופה אומללה זו בהיסטוריה של מדינת ישראל, שבה הפך הליכוד למרכז ושרון ואולמרט אימצו לחיקם את מצע השמאל, אפשר לקבוע בוודאות כמעט גמורה כי העמדות הנוקשות הללו לא יחזיקו מים.

לגמרי לא ברור מה הם העקרונות האידיאולוגיים של מפלגות הליכוד, העבודה או קדימה. הסכמה לפשרה כזאת או אחרת תמורת הסכם שלום איננה משקפת קו אידיאולוגי אלא פרגמטיות נזילה. עם פרגמטיות כזאת קשה לשלוח צעירים למלחמה ואי אפשר לנהל משא-ומתן, לא לשלום ולא להפסקת אש. לכאורה, דווקא אלו שמוכנים להחזיר הכל עד הקו הירוק תמורת הפסקת הלוחמה, הם בעלי עקרונות אידיאולוגיים.

אכן, מי שסובר שכל השטחים המשוחררים במלחמת ששת הימים אינם אלא קלפים למשא-ומתן, ושהפסקת המלחמה היא חזות הכל, לא יוכל להתחמק מהשאלה למה לא לנהל מגעים עם החמאס להפסקת אש. מדוע להמשיך להקיז את דם החיילים והאזרחים רק משום שהחמאס שואף להמשיך במאבק על כל מדינת ישראל. הרי בעקבות מלחמת השחרור, גם מדינות ערב לא הכירו במדינת ישראל ובכל זאת הגענו איתם להסכמי שביתת נשק.

על-פי עמדה זו, הפסקת אש לטווח ארוך תיהפך לחזות הכל, ופינוי ההתיישבות המפוארת ביהודה ושומרון הם רק הכסף הקטן שנשלם עבור השגת המטרה. גם פינוי ירושלים המזרחית, כולל הרובע היהודי ורחבת הכותל המערבי, אלו פרוטות.

על-פי עמדה זו, יונחו על שולחן הדיונים גם שכונות ירושלמיות גדולות כמו גילה ורמות. אם אלה לא יפונו או ייהרסו עד היסוד לא תהיה הפסקת אש, שהרי החמאס הוא ארגון אידיאולוגי שידרוש את האדמה הקדושה עד הגרגר האחרון.

כמובן, אחרי החזרת הגרגר האחרון מאדמת ארץ ישראל ששוחררה ב-1967 תשאל השאלה, מה התקדש בהסכמי שביתת הנשק שהושגו אחרי מלחמת השחרור. מה כל כך קדוש בקו הירוק? למה לא לתת עוד קצת מפה ומשם כדי להפסיק את הקזת הדם ואת ירי הטילים? והסוף מובן וידוע.

אם אלה כך, אז מה יאמרו חסרי העקרונות שבינינו כאשר ינסו לעמוד מול החמאס ללא עמוד שדרה אידיאולוגי. למה לא להפקיר אדמות? למה לא להרוס יישובים לטובת הפסקת אש? באיזה נימוק ישתמשו על-מנת שלא להפקיר את בקעת הירדן כגבולה המזרחי של מדינת ישראל?

בהעדר אידיאולוגיה לא יעזרו טיעונים על הרצון לקבוע גבולות באופן חד-צדדי. אין זו אידיאולוגיה. זהו תירוץ לבריחה מאחריות, לבריחה תחת אש. בריחה כזאת תביא, לא רק להרס ההתיישבות המפוארת ביהודה ושומרון, היא תוביל להרס החברה הישראלית.

היא תוביל לבריחות בלתי פוסקות, שיביאו בסופו של דבר גם להפקרת השכונות הירושלמיות הגדולות שנבנו על אדמות ששוחררו במלחמת ששת הימים. והסוף מי ישורנו.

מול האידיאולוגיה החמאסית הבלתי מתפשרת, הגיע הזמן לחזור ולבנות לעצמנו עמוד שדרה אידיאולוגי, שיציב חסמים ברורים נגד סחטנות ואיומים. הגיע הזמן לשוב ולהתקבץ סביב עמוד שדרה רעיוני, באמצעותו ניתן יהיה להצדיק את העמידה האיתנה על זכויותינו.

יש לשוב ולאמץ בחום את האידיאולוגיות הישראליות הפשוטות של ארץ ישראל לעם ישראל. אין מקום למדינה נוספת בין הירדן לבין הים. במרחב זה תהיה רק מדינה אחת היא מדינת ישראל היהודית.

יתכבדו נא ערביי ארץ ישראל בעלי השאיפות הלאומיות ויחפשו פתרון צודק לשאיפותיהם באחת מארצות ערב השכנות. רק באמצעות אידיאולוגיה ברורה משלנו, נוכל להסביר לחיילינו המצויינים מדוע איננו מסכימים להפסקת אש. רק בעזרת אידיאולוגיה כזאת נוכל למגר את החמאס ולסלק את האיום על קיומה של מדינת ישראל.