האם בדומה למערכות יחסים לא בוגרות בין גבר לאשה, מתנהלות להן מערכות היחסים בין נותני השירות בארץ לבין הלקוחות? האם הצרכנים אוהבים שמתעללים בהם? או שסתם כך הם נולדו להיות צרכנים פסיביים. האם המונופול ימשיך להיות תירוץ לכך שאנחנו נותנים לנותני השירות בארץ להתעלל בנו, כשהמומחים שבהם יודעים אף לגרום לצרכן את התחושה, שהוא לא בסדר שהוא מבקש?
בזק
ארבע שיחות טלפונים לא הספיקו להם כדי לדעת לתת לי את הפרטים הדרושים לי על-מנת שאוכל להזמין טכנאי של קו ADSL, שמיותר הרי לציין - כי הם ירוויחו מהשירות הזה יותר ממני.
אינטרנט זהב
מעל לשבועיים המתנתי לשיחת טלפון מטכנאי שיקבע מועד להתקנת שירות ADSL, רק כדי לגלות שאין להם את הפרטים הדרושים לשם כך, והם ממתינים, אלוהים יודע למה, כדי לחזור אלי, ולומר לי - את טועה, בעצם את צודקת.
עדיין אין קו ADSL.
orange
מרכז השירות שלהם מאד יפה, אבל מספיק לי לראות אותו פעם בחודש, ולא ארבע פעמים, כשאני מגיעה לשם על-מנת לטפל במכשיר ה"תקול", כשפתם, ומקבלת עוד אחד תקול, ועוד אחד, ועוד אחד, ממוחדש, ממוחזר - שפה שלימה, שהתרגום שאני מצאתי לה, היא: אנחנו מתיימרים לתת שירות.
הרופא במרפאת הרנטגן של מכבי ברמת גן, לא עונה על שאלות בטלפון, כך אומרת הפקידה. צריך לקבוע תור (פרט שולי - תור הוא לא פחות משלושה חודשים מהיום). למה? "ככה זה". חס וחלילה להביע דעה על שירות מסוג זה, כי הפקידה מעברו השני של הקו נפגעת, וטוענת כי אני "לא נחמדה".
אומרים שהישראלים חושבים שהכל מגיע להם, אבל בעצם, הם חושבים שמגיע להם -והם משלמים בשביל זה, והרבה, וכשהם לא מקבלים את זה הם דואגים שהכל יגיע להם. צודקים.
"זה לא שווה את הבריאות", יאמרו לי חבריי, אבל מה מסוכן יותר לבריאות: גלישה איטית (ממנה אני מתפרנסת) מורטת עצבים לעתים, או תפיסה איטית של נותני השירות? החלטה קשה.
