כל פרידה מלווה בכאב, כמו המוות - סופי ואינו ניתן לחזרה.
ניתוק קשר מאהוב, פולחת את הלב והנשמה ואינה נותנת מנוח לתקופה. גם אם היו שם יחסי שנאה-אהבה, גם אם הגיעו מים עד נפש, גם אם ההתאמה הייתה בלתי ניתנת לגישור.
ונוראה ממנה, היא הפרידה החד-צדדית, זו שאינה בהסכמה, שהתקשורת ממנה והלאה. כך נעלם, נעלמה ולא הותירה פתח לשיחה סוגרת שתחתום את כל מה שהיה.
אחד הדברים הקשים להתמודדות פסיכולוגית, היא סיפור בלתי גמור:
Unfinished business, זה קורה ביחסים שבינו-לבינה, זה קורה במוות פתאומי, ללא כל הכנה מוקדמת, זה קיים בכל מערכת-יחסים אחרת. ומה שנותר, זה תחושה של אי סגירת-מעגל מושלם. צד אחד, נותר החזק והעוצמה בידו, צד שני חלש, וחסר יכולת לביטוי מלא. ולא משנה, איזה מן הצדדים, הביא את קץ היחסים.
כן, הכתובת היתה על הקיר, אלא שלא כולנו יודעים לקרוא ערבית.
עכשיו הגיעה הידיעה לכתובת פרטית ביותר של שלוש משפחות בישראל. והידיעה הגיעה משתי כתובות ברורות, של סיפורים בלתי-גמורים, של פרידה שלא בהסכמה.
ולא, אין כאן אצבע מאשימה, יש כאן תוכחה עצמית על עיוורון רגעי, על חוסר יכולת לעשות אנלוגיה נכונה, בין יחסי אנוש, ליחסים גלובאליים הרבה יותר. מכה על חטא!
