תמלוגים על מוניטין - הוצאה מוכרת

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל (יום ה', 24.7.08) ערעור של סוכנות הנסיעות "אידיאל טורס" על סירובו של פקיד השומה ירושלים 1 להכיר בסכומים גדולים ששילמה בשנות המס 2002-2000 כתמלוגים לחברה האמריקנית "אידיאל טורס (ארה"ב)" כהוצאה מוכרת לצורכי מס הכנסה. השופטת מרים מזרחי חייבה את רשויות המס לשאת בהוצאות המשפט ולשלם לחברה הישראלית שכר טירחת עורך דין בסך 12,000 שקל.

מפסק הדין עולה כי "אידיאל טורס" היא חברה בע"מ שהוקמה ב-13.7.82. מנהליה הם האחים נחום ויהודה אלבוים. חברה זרה ששמה "קלסיק מרקטינג" היא בעלת 99.99% ממנה. בעל המניות בחברת "קלסיק מרקטינג" הוא נחמן אלבוים, אביהם של המנהלים. אלבוים האב הוא גם בעל "אידיאל טורס" בארה"ב. החברה האמריקנית קיימת זה כ-50 שנה, ומנהלת סוכנות נסיעות בארה"ב. "אידיאל טורס" מנהלת סוכנות נסיעות בישראל. עד לעת האחרונה היה לנחמן אלבוים שותף בחברה האמריקנית ושמו יוסקוביץ.

בעת הקמת החברה הישראלית, נחתם חוזה בין "קלסיק מרקטינג" לבין החברה האמריקנית, בו קיבלה "קלסיק מרקטינג" רשות להקמת סוכנות משנה בלעדית בישראל, ולשימוש בשמה של החברה האמריקנית, במוניטין שלה, ובשירותיה. תמורת זאת, התחייבה החברה הישראלית לשלם תמלוגים לפי ההכנסה השנתית: 3,000 דולר לחודש עד לגובה הכנסה של 144,000 דולר לשנה; על כל הכנסה נוספת עד 350,000$ - 33.33%, על הכנסה נוספת באותו היקף - 30%, ו-20% מכל הכנסה שמעבר לסכומים שצוינו.

החוזה הוארך פעמיים, ב-1990 וב-2001, ובכל פעם הופחת אחוז התשלומים מההכנסות. על-פי מידע שמסרו רשויות המס בארה"ב לפקיד השומה בירושלים - כל התמלוגים שנתקבלו מהחברה הישראלית שולמו על-ידי החברה האמריקנית ליוסקוביץ.

מוניטין בציבור החרדי

את תשלום התמלוגים הסבירה החברה הישראלית בכך שנהנתה מהמוניטין של החברה האמריקנית בציבור החרדי, וקיבלה ממנה סיוע להשגת אישורים להפעלתה כסוכנות נסיעות, בחדירה לשווקים שמרניים, כגון ישיבות וחצרות חסידים, ובפיתוח שווקים חדשים, כגון
נסיעות לאומן שבאוקראינה. השימוש בשמה של הסוכנות האמריקנית ובשירותיה, הפכו אותה לסוכנות הנסיעות בעלת המחזור הגדול ביותר בירושלים.

פקיד השומה טען כי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה מתיר בניכוי הוצאות שיצאו כולן בייצור ההכנס בשנת המס, ולשם כך בלבד. עוד טען פקיד השומה כי "אידיאל טורס" הישראלית לא הגישה ראיות מוצקות לצורך בתשלומי התמלוגים ולא הוכיחה את סבירות היקף ההוצאה. הוא הטעים כי מדובר בכ-8,977,562 שקל לשלוש שנות השומה, שהם יותר מרבע ממחזור ההכנסות של החברה. לדברי פקיד השומה, החברה לא הוכיחה שצמחה לה תועלת מהשימוש בשמה של החברה האמריקנית. לכן סבר כי אין מדובר בהוצאות שיצאו כולן בייצור ההכנסה. עוד טען כי החוזה המקורי וההארכות לא היו אלא חוזים למראית עין, כשמאחוריהם מסתתרת כוונה לשלם דיבידנד בעקיפין לבעלי המניות.

בפסק הדין שקיבל את הערעור ציינה השופטת כי ספרי החברה לא נפסלו, וכי
פקיד השומה גם לא טען שהחברה לא הוציאה את הכסף. טענתו העיקרית הייתה שמדובר בתשלומים שאין להם הצדקה עסקית, טענה שנשענה על הזמן שחלף מאז החלה החברה הישראלית לפעול בתמיכת החברה האמריקנית, כ-20 שנה, ועל העובדה שלא הובאו ראיות לשימוש כלשהו במוניטין של החברה האמריקנית או לשירותים שקיבלה החברה הישראלית ממנה - לא תיעוד מתאים, ולא חשבוניות מס וקבלות.

אבל השופטת מזרחי כתבה כי נימוקי פקיד השומה אינם משכנעים. ראשית, מסקנתו בדבר אי-סבירות ההוצאות, לא התבססה על כל בחינה השוואתית של אחוז התמלוגים המקובל בעסק מסוג זה. נציגת פקיד השומה רק העידה במשפט כי התמלוגים בלתי סבירים מאחר שראתה שהחברה מעבירה לחו"ל משנת 1995 קרוב ל-20 מיליון ש"ח "ללא אסמכתאות וללא כל הוכחה של שירות שניתן או חשבוניות או אסמכתאות. מבחינתי אין שום היגיון שחברה תדרוש סכומים כל כך מהותיים מהמחזור שלה", כלשונה.

לדעת השופטת, האסמכתא העיקרית הייתה מונחת כל הזמן לפני פקיד השומה: העובדה ששם החברה הישראלית הוא כשם החברה בארה"ב. "תמוה מדוע התקשה פקיד השומה למצוא היגיון בעובדה שהחברה הישראלית חסרת הניסיון, שדרכה לשוק נפרצה באמצעות החברה האמריקנית ושהמשיכה לשאת כל השנים את שם החברה האמריקנית בעלת המוניטין, מצאה לנכון גם להפריש חלק מהכנסותיה למתן תמורה על כך כדי להבטיח אותה תמיכה. השיקול ששימש את פקיד השומה, כאמור לעיל, אינו מלמד על מומחיות והכרת הענף, אלא על התיימרות להסיק מסקנות על יסוד גובה הסכומים ששולמו בלבד, מבלי לשקול את רקע כלל הפעילות העסקית הרלוונטית ומבלי לנסות להבין את משמעותו", כתבה השופטת.

השופטת גם דחתה את קביעתו של פקיד השומה כי התרומה של החברה האמריקנית הייתה במתן שירותים, ולכן יש להגיש אסמכתאות למתן שירותים כאלה. "הדעת נותנת שדי בשימוש בשם החברה האמריקנית כדי לתת לחברה הישראלית יתרון עסקי ששילמה בעבורו בתמלוגים, וזאת מבלי לקבוע אם בשנים הרלוונטיות כבר לא נזקקה המערערת לשירותים נוספים", כתבה השופטת.

לא חשוב לאן הלך הכסף בארה"ב

עוד כתבה השופטת כי פקיד השומה מסרב למעשה להכיר בצורך לתת תמורה בעבור השימוש במוניטין של החברה האמריקנית. "אין ספק שמתן הרשות להשתמש במוניטין של החברה האמריקנית מצדיק תשלום הולם, ששמו המקובל הוא - תמלוגים", כתבה.

השופטת דחתה גם את טענות פקיד השומה בעניין העברת סכומי התמלוגים מהחברה האמריקנית לשותף יוסקוביץ, שלדעתו "תואמת יותר חלוקת דיבידנד מאשר קבלת הכנסות מתמלוגים". השופטת מזרחי כתבה שהעובדה שהשיקים הועברו ליוסקוביץ אינה חשובה כלל לצורך הכרעה בנושא ההוצאות המוכרות. מה שחשוב הוא שהכסף יצא מקופת החברה הישראלית והגיע לידי החברה האמריקנית. השאלה מה עשתה החברה האמריקנית בסכומים אלה אינה מעניינה של החברה הישראלית ואינה מלמדת על התנהלותה.

השופטת הסכימה כי לפקיד השומה יש סמכות לבחון את סבירות ההוצאות, אך הדגישה כי גם לסמכות זו יש גבולות ויש להפעילה בזהירות רבה. "משהוכיחה החברה הישראלית ששילמה תגמולים לחברה האמריקנית בעבור השימוש בשמה, מכח ההתקשרות החוזית שתרמה להצלחתה העסקית, אין סיבה לראות בסכומי הכסף, גם אם הם גבוהים, סכומים בלתי סבירים. חשיבות ההישענות על המוניטין של החברה האמריקנית הובהרה באמצעות עדי החברה הישראלית. הישענות זו הייתה, על-פי העדויות, גורם מכריע בהצלחתה. תשלום של כרבע מההכנסות במצב דברים זה, כשהחברה הישראלית נשארת רווחית, אינו בלתי סביר".