מסרים לא-מילוליים
המסרים הלא-מילוליים - שפת-גוף, קול וקשר עין - מהווים כ- 80% ממה שאנחנו זוכרים בכל אינטראקציה אנושית. לאהוד אולמרט יש את הנכס של הבעות פנים ערות והרבה רגש בעיניים. הוא יודע ליצור קשר עין עם הצופים למרות הקריאה מהדף והוא משתמש היטב בקולו. יש לו דיקציה מצוינת, פאוזות מעוררות רגש, והוא יודע מתי להרים את עוצמת קולו ומתי ללחוש. למשל במשפט: "אנו מבקשים שלום, רודפים שלום ומייחלים לו," הוא לוחש. ובמשפט הבא: "אין דבר שאנו דוחים ביתר שאת מלמנוע מאתנו לחיות בביטחון ובשלום," הוא מעצים את קולו. במילה: 'חללינו' היתה לו החלקה לשונית (לפסוס), דבר שבדרך כלל מעיד על קושי. אין פלא שהיה לו קשה להגות את המילה הזו.
הדבר העיקרי שחסר בנאום ראש הממשלה הוא שפת-גוף מתאימה. במהלך הנאום אולמרט אחז בפודיום כמו היו קרנות המזבח. תנוחת אחיזה זו מעידה על איפוק ושליטה במצב, אך אם אין כל תזוזה של הידיים האדם נראה קפוא ותקוע. הידיים הם אחד האיברים העיקריים בגוף שמביעים רגש. כל אדם משתמש בידיו כשהוא מדבר. אפילו כשאנחנו מדברים בטלפון ואף אחד לא עומד מולנו, אנחנו משתמשים בידיים. כל תנועה ביד מוסיפה מילה לטקסט וכך נוצר סאב-טקסט. הסאב-טקסט מכיל את המסרים שמעבר למילים, ושם טמונים האמת והרגש.
לקראת סוף הנאום אולמרט סוף סוף משתמש בידיים כדי להוציא את הכיפה מהכיס ולהתפלל. אי השימוש בידיים לאורך הנאום גרם לו לנוע עם פלג גופו העליון קדימה ואחורה בתנועה שמזכירה תפילה בבית הכנסת. הוא 'התפלל' בכל פעם שרצה להדגיש נושא משמעותי, וכמעט הכל היה עבורו משמעותי. אדם שלא משתמש בידיו מוצא את עצמו משתמש הרבה יותר בפנים ובפלג הגוף העליון. אם היה משתמש בטבעיות בידיים, תנועת התפילה היתה נפסקת. הפעם היחידה בה השתמש ביעילות בידיים היתה כשהלם פעמים ביד ימין על הפודיום ואמר: "...עד כאן! (פאוזה ארוכה) עד כאן!" כאן האמנתי לו.
מסרים מילוליים
אולמרט ויועציו השכילו לכתוב נאום מצוין עם הרבה מסרים ישומיים בעלי אופי חיובי: "יציבותה של לבנון חופשית רצויה לישראל", "נפעל במלוא העוצמה עד להחזרת החיילים החטופים." לעומת זאת, משפט בעל אופי שלילי כפול כמו: "ישראל אינה רוצה מלחמה אך לא תירתע ממנה." פחות טוב מ: "ישראל רוצה שלום אך לא תירתע ממלחמה."
ראש הממשלה שילב בנאומו הרבה אינטליגנציה רגשית: הוא השתמש פעמיים במילה 'אהבה', השכיל לשלב סיפורים נוגעים ללב על אזרחים שנהרגו כתוצאה מהטילים והתייחס באופן אישי מאוד לחטופים. גם הסיפור על רודולף ג'ולייאני, ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, עורר הרבה רגש. ג'ולייאני אמר לו אחרי פיגוע הטרור במגדלי התאומים: "אם הניו-יורקרים יעמדו בזה כמו הירושלמים - אנחנו ננצח את הטרור." האמנתי לו.
בשלבים מסוימים במהלך הנאום עדיף היה להוסיף לאינטליגנציה הרגשית נתונים מדויקים, כמו מספר הטילים שנורו על ישראל נכון לאותו רגע ומספר ההרוגים והפצועים כתוצאה מהם. כמו כל דבר בחיים, הכל שאלה של מינון.
ואי אפשר בלי מילה על נסראללה. האצבע (Index Finger) של נסראללה שכמעט בכל נאום שלו מכוונת מספר רב של פעמים לאללה אומרת: "תסתכלו עלי! אני מספר אחד! אני מדבר בשם הכוח העליון!" זוהי בדרך כלל בעיה של דיקטטור פחדן שסובל מבעיית אגו רצינית.
זה שנסראללה משתמש בידיים באופן דיקטטורי, לא אומר שראש הממשלה שלנו צריך לנהוג באופן הפוך ולא להשתמש בהן כלל. עדויות העבר, הטקסטים והיכולות הלא-מלוליות שמאפיינות את אהוד אולמרט, מוכיחים שעוד נזכה ממנו לנאומים כריזמטיים, משכנעים ומעוררי ביטחון, ובלבד שייתן ביטוי לאישיות ולאנושיות המפעמים בו.
