מנהל קבוצת ה-IP של מרכז רשת האינטרנט הסינית, לי קאי, הודיע כי בתוך קצת יותר משנתיים לא ישארו עוד כתובות IPv4 למתחברים חדשים לאינטרנט בארצו. IP הוא פרוטקול התקשורת של האינטרנט, כאשר בגירסת IPv4 משמשות 4 הסיביות הראשונות לסימון גרסת הפרוטוקול שבו נעשה שימוש. כיום נפוץ בעולם השימוש בגרסת IPv4, אך עקב מצוקת כתובות מתחיל לחדור השימוש בגרסה IPv6.
על-פי ויקיפדיה, החידוש העיקרי בגרסת IPv6 הוא הגדלה משמעותית בכמות כתובות ה-IP האפשריות. כתובת IP ב-IPv4 בנויה מ-32 סיביות, המאפשרות באופן תאורטי 109×4.3 כתובות שונות.
באופן מעשי המספר קטן יותר, עקב שיטת חלוקת הכתובות, וכן בגלל שחלק מהכתובות שמורות למטרות שונות. מצב זה אינו מאפשר, למשל, מתן כתובת ייחודית לכל אחד מ-7 מיליארד האנשים החיים כיום על כדור הארץ, ובוודאי שלא מתן כתובת שונה לטלפון הסלולרי, למחשב בבית, למחשב הנייד ולמכשירים נוספים.
ב-IPv6 נעשה שימוש ב-128 סיביות, שמאפשרות עד 1038×3.4 כתובות שונות, כלומר - עבור כל אחד מ-7 מיליארד בני אדם החיים כיום, ניתן לחלק 1028×5 כתובות ייחודיות. ל-IPv6 תכונות נוספות שמשפרות אותו ביחס ל IPv4, לבד מהרחבת מרחב הכתובות:
• טווח הכתובת (address scope) מאפשר הגדרת כתובות המוכרות רק על פני קישור פיסי יחיד (link local), וכן כתובות גלובאליות. טווח נוסף, כתובות המוכרות באתר המקומי (site local) בוטל.
• סוג חדש של כתובת הנקרא anycast address. זוהי כתובת של קבוצה, אולם משלוח מנה אל הקבוצה ישלח אותה אל אחד מחברי הקבוצה, הקרוב ביותר.
• stateless address autoconfiguration - מנגנון המאפשר השמה אוטומטית של כתובת לתחנה ללא מצב ביניים. המנגנון מתבסס על כתובת החומרה של המחשב ועל קידומת המופצת לרשת המקומית על-ידי נתב, כדי לייצר כתובת יחידה (uniqe) למחשב.
• Extension Headers הוא מנגנון שבאמצעותו הועברו שדות של IPv4 שאינם נחוצים בכל מנה ליחידות שניתנות להוספה רק לפי הצורך. וכך, למרות הרחבה גדולה של הכתובת (32 בתים לשתי הכתובות במקום 8 בתים ב IPv4) ותוספת שדה חדש (flow label) גדל ראש המנה רק במעט (40 בתים ב IPv6 למול 20 בתים ב IPv4).
IPv6 פותחה בשעתה על-ידי סטיב דירינג וקרייג מאדג' במרכז המחקר זירוקס פארק, ואומצה כתקן על-ידי ה-IETF ב-1994. עד דצמבר 2005 השימוש העיקרי ב-IPv6 היה ברשתות פנימיות שאינן חשופות לאינטרנט.
