היום (14.9.2006) הוא יום פרישתו של הנשיא אהרן ברק מכס השיפוט, זוהי גזירת המחוקק. בהתאם למסורת התכנסנו לישיבת פרידה כדי להביע הוקרה ותודה לענק המשפט אהרן ברק, לגדול שבשופטי ישראל, לנערץ בשופטים בקרב הקהילה הבינלאומית כולה.
פסיקתו של בית המשפט העליון ותרומתו לפיתוח המשפט בישראל נבנתה נדבך על גבי נדבך מאז קום המדינה. שופטי ישראל העבירו את לפיד השפיטה מדור לדור; מסורת השפיטה הינה יצירה מתמשכת, וכל שופט שנטל בה חלק הוסיף חוליה ליצירה שיפוטית מפוארת. דור הראשונים הוא שהניח את המסד לבניין שנבנה במשך שנים והנחיל לנו את עקרונות השיטה המנחים אותנו עד היום הזה.
ראשוני השופטים של בית המשפט העליון הביאו עמם מסורת משפטית שמקורותיה היו נטועים בתרבות האירופאית, התרבות שקדמה לזעזוע של מלחמת העולם השנייה ולשואה שפקדה את העם היהודי. השיטה המשפטית שנוצרה כאן צמחה מתוך המשפט המקובל האנגלי, מהערכים הדמוקרטיים שביקש דור המייסדים להנחיל למדינה הצעירה, ומערכי הציונות שבזכותם ומכוחם הוקמה מדינת ישראל.
על גבי מסד זה נבנה במשך השנים המשפט הישראלי המקורי, פרי יצירתו של בית משפט מקצועי, עצמאי ובלתי תלוי, שעשה את דרכו בהליך של הינתקות מהמורשת האנגלית, ובפיתוחה של יצירה שיפוטית ישראלית מקורית על-רקע של חקיקה ישראלית חדשה; כך התפתחה ההלכה הפסוקה המבטאת את פרשנותו של בית המשפט העליון לחקיקה, ואת היצירה המקורית של משפט מקובל נוסח ישראל.
במרכזם של השינויים שהתחוללו במשפט הישראלי בעשורים האחרונים עומד - אהרן ברק - השופט שתרומתו המכרעת לשינוי שעבר המשפט בישראל אין לה שיעור. תרומה שבאה לידי ביטוי באלפי פסקי הדין, ובכתיבה אקדמית בהיקף שאין לה אח ורע בעולם המשפט.
למעלה משנות דור, 28 שנים, כיהן אהרן ברק בבית המשפט העליון, מתוכן כיהן כנשיאו 11 שנים. אהרן פתח בפני המשפט בישראל אופקים חדשים, העניק לנו פרספקטיבת עומק ומבט רוחב; המשפט בתום כהונתו שונה בכל היבט מהמשפט שהיה לפני עידן ברק. השיח המשפטי שלנו השתנה, השפה המשפטית, העקרונות המשפטיים שהתגבשו לנורמות כלליות, תורת הפרשנות, עילות הביקורת השיפוטית, כל אלה עברו שינויים מפליגים.
מושגי השסתום - הסבירות, המידתיות, תום הלב, ערכי היסוד של השיטה, תורת האיזונים בין ערכים מתנגשים, הפרשנות התכליתית - אלה ועוד היו לנכסי צאן ברזל של שיטת המשפט שלנו, כאילו היו עִמנו מאז ימי בראשית. ועיקר העיקרים, במרכז העשייה השיפוטית עומדים כיום הערכים החוקתיים וזכויות היסוד של האדם שאהרן ברק העמידם בראש סדר היום השיפוטי. הדור הצעיר של האקדמיה, השופטים ועורכי הדין אינם מודעים כלל לכך שהם חיים ונושמים מושגים וערכים שלא הכרנו קודם לעידן ברק.
נהוג בבית משפט זה כי בטקס הפרידה עומדים מברכיו של השופט הפורש על תרומתו השיפוטית, תוך ציון פסקי הדין המרכזיים שכתב, מהם ניתן ללמוד על השקפתו השיפוטית ועל עיקרי תרומתו ליצירה השיפוטית. לא כאחד השופטים אהרן ברק! אין אפשרות במעמד זה להתייחס באופן פרטני ליצירתו ולתרומתו השיפוטית והמשפטית; הכל - תומכים ומבקרים - מאוחדים בדעה כי אהרן הוא גאון המשפט.
על אהרן ותורתו, תורת הפרשנות המקיפה שיצר, על תפיסת העולם השיפוטית ומדיניותו השיפוטית כפי שהיא משתקפת מפסיקתו ומכתיבתו הענפה, יכַּתבו עוד ספרים הרבה, יעַרכו סימפוזיונים וסמינרים באוניברסיטאות ובמכללות, ועשרות חכמי משפט בארץ ובעולם יעסקו בה. המחקרים על "תורת ברק" כבר יצאו לדרך, אך טרם בָּשלו, ויחלפו שנים עד שירדו המלומדים לעמקה. היום אבקש לומר דברים שעיקרם מההיבט האישי - על ברק המורה, ברק השופט ואיש תורת המשפט אשר זכיתי להיות תלמידתו, לעבוד במחיצתו, ולשבת לצידו על כס המשפט.
שנים רבות קודם לשבתו על כס השיפוט הבריק ברק בשמי המשפט בישראל. בטרם מלאו לו 40 שנה היה ברק איש אקדמיה, מרצה ודיקן הפקולטה למשפטים, חתן פרס ישראל והיועץ המשפטי לממשלה. לא ארחיב דברים על המסלול המרשים והמטאורי שעשה ברק עד הגיעו לכס השיפוט. צפיתי כמו אחרים בהשתאות אחר הדרך ואזכיר נקודות ציון אחדות.
הכרתי את אהרן לפני למעלה מ- 40 שנה בפקולטה למשפטים כאשר היה המדריך והמתרגל בתורת המשפט ואני אז תלמידת שנה א'. באותה שנה הציג את עבודת הדוקטורט שלו שנושאה היה "אחריות שילוחית בנזיקין". באותם ימים נהוג היה כי הדוקטורנט מגן על התיזה, ובמסדרונות הפקולטה למשפטים, הכל דיברו על הדוקטורנט הצעיר שהחל לתפוס את מקומו הבולט בעולם האקדמי. כמורה, שבה ברק את לבנו ביצירתיות, בחשיבתו המקורית ובמסע שהחל בו כבר אז, לחיפוש אחר שיטה מאחדת, חיפוש אחר עקרונות משותפים לשיטה כולה.
אהרן החל את דרכו כאיש המשפט הפרטי, תחום שלשיטתו הוא "הבסיס והמקור לכל חשיבה משפטית" ותחום זה היה ונשאר תחום מומחיותו המובהק. לימים, היה שותף בכיר בפיתוחו של המשפט הפרטי בפסיקתו הענפה ובכתיבתו האקדמית, ותרם תרומה מכרעת לעתיד המשפט הפרטי בישראל במפעל החקיקתי של הקודיפיקציה האזרחית. ואולם אהרן לא נותר מומחה רק בתחום המשפט הפרטי; עוד באותם ימים רחוקים בהיותו מורה בפקולטה למשפטים כמעט ולא היה תחום משפט שאהרן לא שלח בו יד. לימים, כשופט היה ברק למורה הדור בתחום המשפט הציבורי, ומומחה בינלאומי למשפט חוקתי.
אהרן הוא מורה בכל רמ"ח אבריו, גם היום. השליחות של הנחלת התורה, המחויבות לחינוך המשפטי של הדור הצעיר בוערים בעצמותיו. הוא מקיים שיחות עם משפטנים צעירים, עם סטודנטים, מתמחים מישראל וממדינות אחרות, ונהנה להקדיש להם מזמנו. מאות אנשי אקדמיה בארץ ומחוצה לה חבים לאהרן תודה על הכוונתו, עצתו והדרכתו לקראת המסלול האקדמי.
בשנת 1975 נתמנה אהרן ליועץ המשפטי לממשלה - איש אקדמיה, תלמיד חכם, צעיר בעל פני ילד, אשר טרם היה לו מגע עם העשייה הציבורית במציאות הישראלית. על-פי השמועה, קיוו הפוליטיקאים כי לאחר התקופה בה כיהן יועץ משפטי דומיננטי ומשפיע כמאיר שמגר, יגיע יועץ מוכשר, חתן פרס ישראל, שימשיך לעסוק ב"תורה" ולא יכביד ידו על הממשלה.
הנחה זו התבדתה עד מהרה. תקופת כהונתו של אהרן כיועץ משפטי לממשלה היתה קצרה יחסית, אך היתה זו תקופה מכוננת, חשובה ומכרעת בעיצובו של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. השוויון בפני החוק, האכיפה השוויונית והשלטת החוק בגופי השלטון היו לערכים המרכזיים המנחים את עבודת היועץ המשפטי והפועלים מטעמו. הרבה אגדות מהלכות על התבטאויותיו של אהרן אז, אחת מהן היא "מבחן בוזגלו".
אני לא שמעתי בזמן אמת אף אחד מהביטויים שיוחסו לו באותה תקופה, אבל המסר היה חד-משמעי - שוויון בפני החוק ועליונות המשפט. שמו של היועץ המבריק, כישוריו וסגולותיו נישאו למרחוק והגיעו עד לנשיא ארצות הברית דאז הנשיא קרטר, שפגש אותו בהיותו בקמפ דויד. הנשיא שבעת המשא-ומתן התפעל מכישוריו, שמר על הערצתו ויחסו החם לאהרן עד עצם היום הזה.
עוד בטרם היה לשופט, במהלך כהונתו כיועץ משפטי לממשלה, סבר אהרן שעל המדינה לעמוד בביקורת שיפוטית וכי אין לחסום את הביקורת בטענות פורמאליות כמו העדר זכות עמידה או אי-שפיטות. ואכן, בתשובות המדינה לצווי בית המשפט הגבוה לצדק נמנענו אנו, כפרקליטי המדינה מלטעון טענות פורמליסטיות, בהעמידנו את עצם פעילות הרשות לביקורתו של בית המשפט הגבוה לצדק. כבר אז החל התהליך שלימים כונה "המעבר מפורמליזם למהות".
הדיונים וההתייעצויות סביב שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה ברק דמוּ אז להליך של "סיעור מוחות"; נטלו בו חלק מי שהיו לאחר מכן מטובי חברינו לכס המשפט - המשנה ליועץ המשפטי דאז מישאל חשין ופרקליט המדינה דאז גבריאל בך ואחרים. בסיכומה של ישיבה לאחר שקֵיים הליך חשיבה והתייעצות פורה ומפרה, הסתגר ברק בחדרו וקיבל את ההכרעות הקשות ביותר בתחום אכיפת החוק; רִאשוניותן קבעה את מסלול האכיפה השוויונית עד עצם היום הזה.
את תרומתו המרכזית והמשמעותית למשפט בישראל תרם ברק בתקופת כהונתו כשופט בבית המשפט העליון. כאשר מדובר בציבור על עידן ברק בבית המשפט, מתכוונים רבים לתקופת נשיאותו, אך זוהי טעות בהערכת תפיסתו של ברק את תפקיד הנשיא ואת התפקיד השיפוטי בכללותו. ברק היה שופט משפיע בכל תקופת כהונתו בבית המשפט. על אף סמכותו המקצועית הבלתי מעורערת, ראה ברק את תפקיד הנשיא כראשון בין שווים. גורמים חיצוניים למערכת מציירים בדמיונם את תקופת נשיאותו של ברק כתקופה בה הִנחה את שופטי בית המשפט העליון ללכת בדרכו. ברק אכן השפיע והיה דומיננטי, אך לא מכוח המשרה הנשיאותית, אלא בשל הסמכות המקצועית שהקרין מיום שישב על כס המשפט.
מאז שנתו הראשונה בבית המשפט העליון היתה פסיקתו של ברק להלכה פורצת דרך; מאז 1978 ועד היום קבע ברק את הנורמות המשפטיות המרכזיות שבית משפט זה העניק לחברה בישראל, נורמות וערכים שיהיו עמנו לדורות. אזכיר רק לדוגמה את פסק הדין המרכזי שקבע את כללי איסור ניגוד העניינים במשפט הציבורי, הוא פסק הדין בעניין סִיעת הַלִיכוד בעיריית פתח-תקוה, שניתן עוד בשנתו הראשונה של ברק בבית המשפט, והיה מאז לבסיס של תורת ניגוד העניינים שכֹּה שגוּרה בפינו כיום.
על מהותה של עילת הסבירות במשפט המנהלי, ועל מתחם הסבירות בהפעלת שיקול הדעת של הרשות המנהלית, עמד ברק בפסיקתו משנת 1980 בפסק הדין של דפי זהב נגד רשות השידור. למותר להזכיר כי פסק דין זה שינה את עילות הביקורת השיפוטית בבית המשפט הגבוה לצדק, והיה ראשית הסימון של ברק כשופט אקטיביסט. בסופו של יום, העילה של חריגה ממתחם הסבירות היא אבן יסוד בביקורת השיפוטית.
תיקצַר היריעה מלתאר אף חלק קטן מפסקי הדין המשפיעים והחשובים שניתנו כבר באותה תקופה ראשונית - זכויותיו של עצור לשלמות הגוף ולכבוד האדם נקבעו בפרשת קטלן שנים רבות בטרם הוחק חוק יסוד" כבוד האדם וחירותו; הגדרת עוולת הרשלנות ורכיביה - חובת הזהירות המושגית וחובת הזהירות הקונקרטית בפרשת ועקנין; פיתוח עילות הביקורת להתערבותו של בית המשפט בהליכי הכנסת בהלכת שריד; החלת עיקרון השוויון על דיני המכרזים הפרטיים באמצעות חובת תום-הלב בפרשת בית יולס ועוד ועוד, והכל בפריצה נועזת מתחילת הדרך.
פסק הדין בפרשת בנק המזרחי הניח את היסוד לתפקידו החוקתי של בית המשפט העליון. מאז ועד היום לא ירד מסדר היום הציבורי הויכוח על "המהפכה החוקתית". הלכה למעשה התחוללה מהפכה אבולוציונית מאוזנת ומאופקת; התגבשה תפיסה חוקתית שמנחה את עבודת החקיקה של הכנסת ויורדת לשורש התפיסה השיפוטית, תפיסה שאין ממנה חזרה. הביקורת החוקתית על החקיקה נותרה מרוסנת מאד, ותכליתה היא הגנה על זכויות אדם ולא צבירת כוח בידי בית המשפט, כפי שיש הנוטים לומר.
אהרן מאמין בחוסנה של ישראל, בחיוניותה של מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי, ומאמין כי ישראל חזקה, היא ישראל המגנה על זכויות אדם גם בעיתות חירום ולחימה בטרור. בימי האינתיפאדה הקשים ובעיתות לחימה נתכנסנו בהנהגתו של אהרן כדי ליישם את העיקרון שגם מלחמה מתנהלת במסגרת החוק ולא מחוצה לו; קרוב לשלוש שנות שיפוט הקדיש אהרן לתיקים הדנים בתוואי גדר הביטחון, למעלה מ- 100 תיקים עליהם שקד ללא לאות; רכון על מפות ותצלומי אוויר למד, כמו שהוא יודע ללמוד, את תוואי הגדר לפרטיו. ספק אם יש כיום בקי ממנו בכל הזויות והשטחים של הגדר, סביבתה, הבתים הסמוכים, ואף הצמחייה והחקלאות שבאיזור. זאת משום שכאשר מדובר בזכויות אדם, אין עניין שהוא קל ערך בעיניו.
אהרן טבע את הנוסחה המביאה בחשבון את צרכי הביטחון של ישראל, את ההגנה על חיי הישראלים - בין אם יושבים הם באזור כדין ובין אם לאו, את כיבוד זכויות הקניין ומרקם החיים של התושבים הפלשתינים, ואת החובה לקיים את המידתיות כשאין מנוס מפגיעה בהם. הנוסחה שינתה כליל את התוואי שנקבע לגדר תוך שמירת האינטרס הביטחוני של המדינה. פסק-דינו של אהרן בפרשת אלפי מנשה הינו מלאכת מחשבת בה ניתנה תשובתה הראויה והמכובדת של מדינת ישראל לבית הדין הבינלאומי בהאג. בכלים שהעניק לנו המשפט הבינלאומי עצמו, ניתנה התשובה המשפטית והמוסרית של בית המשפט של ישראל.
השאלות שהונחו לפתחו של בית המשפט בתקופת כהונתו של אהרן, הציבו בפנינו סוגיות קשות להכרעה, סוגיות המטילות על כתפיו של כל שופט אחריות כבדה. בהתאם לתפיסת התפקיד השיפוטי, מעולם לא נרתע אהרון מגודל המשימה. הוא נכון היה תמיד להתמודד ולהכריע בשאלות המשפטיות הקשות ביותר, כחלק מהשליחות השיפוטית. האקטיביזם המיוחס לאהרן, בין אם מתוך הערכה ובין אם בביקורת, מעוגן בהשקפה בדבר תפקידו של בית המשפט בחברה הישראלית כמגן הדמוקרטיה המהותית.
התורה והמשנה הסדורה היו הכלים השיפוטיים של אהרון אשר סייעו בידו לגשר בין המשפט למציאות. פסיקתו בסוגיות המורכבות ביותר שבאו בפני בית המשפט העליון, לה היינו שותפים, היתה מקור לאמון הרב שרוכש הציבור בישראל לבית המשפט, ומקור לגאוותנו בזירה המשפטית הבינלאומית. רק מי שאינו עוקב מקרוב אחר עבודתו של בית משפט זה יכול לטעון כי בית המשפט אינו זוכה לאמון הציבור. כל שכבות העם מתדפקות על דלתותיו של בית המשפט לבקש סעד - יהודים וערבים, דתיים, חרדים וחילוניים, גברים ונשים, אזרחים, תושבים וזרים. מי שמכיר את העתירות, מי שיושב מדי יום ביומו בבית המשפט יודע כי אין עוד גוף או מוסד במדינה הזוכה לאמון כה רב מהציבור.
לאהרן ידע משפטי עצום. הוא לא הפסיק מתלמודו אף פעם, עַקב אחר פסיקה וכתיבה אקדמית בשיטות המשפט השונות. הוא לא הפסיק להתפתח ולפתח את המשפט. אהרן הוא תיאורטיקן שהחשיבה האנליטית היא כלי העבודה הבסיסי שלו. נקודת המוצא שלו היא המשפט כהשקפת עולם, ממנה יצא לפיתוח יצירתו המקורית. אהרן לא קיבל בבחינת כזה ראה וקדש השקפה משפטית מקובלת, ולא צעד במסלול הבלעדיות של אחת התפיסות הקיימות. כתיאורטיקן מובהק, הוא פיתח תורת שיפוט סדורה משלו, תורה הניזונה ממקורות רבים אך יוצרת תיזה שלמה אחת, אותה יישם בעבודתו השיפוטית; החיבור בין התורה למעשה הם חלק מתפיסתו השיפוטית והמשפטית.
את כל שנותיו בשיפוט הקדיש אהרן לבנייתה של תורת השיפוט; השאלה מהו תפקידו של שופט בחברה דמוקרטית ובמיוחד בתנאיה של החברה בישראל העסיקה אותו כל שנות כהונתו; על שאלה זו נתן אהרן תשובה מלאה ומקיפה בדרכו השיפוטית ובספריו, שתורגמו לשפות רבות והיו לכלי עבודה חשוב של שופטים ברחבי תבל.
על תפיסתו של אהרן את התפקיד השיפוטי לא אכביר מילים. לפי תפיסתו, השפיטה היא השליחות האולטימטיבית שאדם נוטל על עצמו בחברה, ובחברה הישראלית החיה במציאות כה מורכבת על אחת כמה וכמה. בעיני אהרן, תפקידו של השופט לגשר על הפער בין המציאות לחיים, ולהגן על זכויות האדם ועל ערכיה החוקתיים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. וכמאמר הלל הזקן - זו התורה כולה על רגל אחת ואידך זיל גמור.
תורת השיפוט שיצר אהרן צומחת מראיה שיש בה מבט אל מעבר ליום יום, מבט אל מעבר לאופק - מבט על - המביא בגדרו את הערכים שהם בני קיימא ועומדים לדורות, הערכים המלווים אותנו כבני אדם, כבני העם היהודי, כשוחרי חרות האמונה והמחשבה, כבעלי מחויבות עמוקה להגן על כבוד האדם, כבודו של כל אדם שנברא בצלם.
רק בשנים האחרונות, בתוך המתח המתקיים בין צרכי ביטחון לזכויות אדם, חשף אהרן את שורשי תפיסתו באשר לזכויות האדם ולערכים ההומניטאריים. גישתו אינה רק חלק מתורת משפט - היא תורת חיים. סיפור חייו של אהרן הוא סיפורו של העם היהודי בשנים האפלות שידעה המאה העשרים; אהרן הוא הילד ששרד את הסלקציה ב"כיכר הדמוקרטיה" בקובנה, שאמו גוננה עליו במחבוא שסיפקו אנשים טובים, פשוטי עם, שנתנו מחסה תוך סיכון חיים לילד ולאמו. אהרן ששאב את הטוב שבאדם מתוך השפל העמוק ביותר, הביא עמו למדינה שקמה כאן את הניצוץ של הגניוס היהודי.
המיוחד באישיותו של אהרן הוא בכך שלא צלקות של מרירות הותירה בו התקופה החשוכה של ילדותו, שהיא התקופה המעצבת בחייו של אדם; המטען אותו נושא אהרן מאז אותם ימים הוא שתרם למזג הטוב שניחן בו, לסבלנות ולסובלנות הטבועים בו ובעיקר לכבוד שהוא רוחש לאדם באשר הוא אדם.
גם בחייו האישיים אהרן הוא יחיד ומיוחד. בהליכותיו אין שמץ של יוהרה. מי שבקרבתו ובסביבתו אינו רואה לפניו אדם שיודע כי מקומו בין גדולי עולם. יש בו צניעות וענווה, מזג טוב, כבוד לזולת. הוא הראשון להתייצב ליד מיטת חוליו של חבר, להציע עזרה, להשתתף בכל צער ואבל - ערכי החברות הם ערכים עליונים בעיניו.
אהרן ואליקה פתחו את דלתות ביתם בפני כל אדם קרוב כרחוק. אורחים זרים מחו"ל שלא תמיד ידעו מאין באו נתקבלו בביתם כבני בית. לבם רחב ופתוח, קולט ומחבק; בית לחברים, בית לַחבריהם של הילדים, ובית לכל מי שביקש עצה טובה. כל באי ביתם של אהרן ואליקה משך השנים אינם יכולים שלא להשתאות מהיחסים הנפלאים במשפחת ברק. אהרן היה בן מסור מאין כמוהו להוריו. את אביו סעד בחוליו עד ליומו האחרון, ושום עיסוק חשוב ככל שיהיה לא מנע ממנו להיות עמו ולסעוד אותו משך שנים ערב ערב. אליקה, אהבת חייו של אהרן, תמיד עמו והוא תמיד עמה בדאגה ובאהבה. הוא אבא חם, שהיה שותף לגידול ילדיו מיום היוולדם, ומתעניין בהם, בלימודיהם, חולק עמם את עולמם, תמיד דואג, וכיום לא פחות מכך הוא ואליקה הם הסבים הנפלאים של נכדיהם.
בידוע הוא שכשנותנים הורים שם לבנם היילוד, יש בכך הימור האם השם אומנם יתאים לאדם הבוגר. על אהרן אחי משה, הכהן הגדול נאמר במקורותינו כי "בשניים היה אהרן גדול ממשה ואף-על-פי כן היה חולק לו כבוד, בייחוד הצטיין אהרן כאוהב שלום ורודף שלום, וכן השתדל כל הימים לקרב את בני ישראל לתורה". דומה כי הדברים נאמרו על אהרן שלנו. איש השלום, שאינו נוטר טינה, מבקש ורודף שלום הן כאדם הן כשופט והן כמנהיג. שמו ידוע ומוכר ברחבי עולם המשפט, לא בשל היותו נשיא בית המשפט העליון; לא התואר כיבד את אהרן ברק אלא הוא המכבד את התואר. ואם נאמר במקורותינו כי גדול מרבַּן שמו, ודאי התכוונו חכמינו לאהרן ברק.
הימים האלה אינם ימים קלים למדינת ישראל; לא עת טובה היא לחילופי משמרות, ואפשר שאף פעם אין עת טובה להניח לאדם בשיא כושרו לפרוש. אהרון יכול היה להמשיך ולכהן כנשיא בית המשפט העליון, הוצע לו להאריך את תקופת כהונתו בחוק. אף אני בקשתי ממנו להמשיך בתפקיד והצעתי לו את עזרתי בהיבטים המייגעים הנלווים לכהונת הנשיא בעבודה היום יומית של בית המשפט, אך הוא עמד על דעתו כי הגיעה עת פרישה. כהונת הנשיא קשה היא. כשהעול על כתפיו של אהרון לא ראיתי שמחה בעיניו, רק דאגה ואחריות. יחד עם זאת, מאומה לא האפיל על חדוות יצירתו השיפוטית ועל תחושת השליחות שליוותה את עבודתו תמיד.
בשנים האחרונות נשבו רוחות רעות שהעכירו את האווירה סביב בית המשפט, ונשמעו קולות המבקשים לקעקע את מעמדו. מרביתם של קולות אלה באו מכיוונם של חוגים אשר עליונות החוק והמשפט נתפסת בעיניהם כסכנה, והם מעוניינים לפגוע בעוצמתו של בית המשפט ובעוצמתם של כל המופקדים על אכיפת החוק. התקשורת אשר לה תפקיד חשוב בהגנה על ערכי הדמוקרטיה הפכה את הטפל לעיקר, העדיפה רכילות על מהות, בפזילה לעבר תרבות ה"רייטינג". השאיפה להנמיך את קומתו של בית המשפט, והמגמה המתעלמת מתפקידו המרכזי כאחד משלוש הצלעות המהוות את זרועות הממשל במשטר הדמוקרטי שלנו, גרמה לבית המשפט ולאהרון כמי שעומד בראשו, עוול אישי ומוסדי.
ביקורת על בתי המשפט רצויה ויש לה חשיבות כאשר תרומתה קונסטרוקטיבית. מערכת בתי המשפט אינה נטולה חסרונות וליקויים. עליה לבחון את עצמה, לתקן ולשפר את הטעון שיפור. מתחייבת הערכות של בתי המשפט על-מנת להתמודד עם עומס המשימות במציאות המורכבת שבה אנו חיים ועם הפשיעה הגואה. יש לתת לבתי המשפט על כל ערכאותיהם כלים שיהיה בהם כדי לסייע להם למלא את תפקידם, לזרז הליכים ולהקל עליהם לשאת בעול הכבד המוטל על כתפיהם של השופטים. בשנים האחרונות ננקטו צעדים לשם ייעול המערכת ושיפורה.
לצד הנהגת מוסד נציבות קבילות השופטים כמוסד ביקורת, החל תהליך של הכנת הצעות חוק שיסייעו לייעול; נעשה ניסיון להנהגת אלטרנטיבות להליכים המשפטיים המקובלים וכן הושקע מאמץ בהכנת המערכת לעידן חדש של מחשוב. נמשיך לצעוד בדרך זו כדי לקדם את תפקודם של בתי המשפט באופן שייתן מענה לצרכיו המרובים של הציבור. המלאכה לקידומה של תכלית זו רבה. השיפור הארגוני והמנהלי בלבד לא ייתן מענה לתפקיד החשוב שממלאת המערכת המשפטית בישראל, הוא רק כלי העזר למימוש יעודה השיפוטי ותרומתה לחברה.
בימים אלה נתונה המדינה במשבר עקב מאורעות החודשים האחרונים. אנו חיים בתקופה של דאגה לביטחוננו, עצב בשל הקורבנות ששילמו בחייהם - חיילים ואזרחים. מצויים אנו גם בתקופה קשה עקב תופעות של שחיתות חברתית ומוסרית וכן בשל פערים חברתיים העלולים לכרסם בחוסנה של המדינה. אסור שכל אלה ירפו את ידינו ויפגעו באמונתנו כי ניתן להשפיע ולקיים כאן חברה טובה יותר.
בני דורי אשר נולדו והתחנכו בארץ בתקופה של שואה ותקומה, ואשר חוו את מלחמותיה של ישראל, התמודדו עם תקופות קשות ויכלו להן. אנו הדור שחווה גם את התפתחותה המדהימה של המדינה - בעוצמה ובחיִל, במדע ובתרבות. בנו הכוח להאמין ולהבטיח כי מדינת ישראל תשמור על עצמאותה, על בטחונה ועל דרכה המוסרית, שכן היא הברירה היחידה שיש לעם היהודי. איננו יכולים ואיננו רשאים להטיל ספק כי בכוחה של החברה הישראלית להתגבר על קשייה. לבית המשפט העליון תפקיד מרכזי בשימורה ובחיזוקה של חברה זו. חוסנה של החברה אינו תלוי רק בביטחונה הפיזי; עליונותה המוסרית והערכית היא שתבטיח גם את קיומה כחברה בעלת ערכים יהודיים ודמוקרטיים. בית משפט עצמאי הוא ערובה לשלומה ובטחונה של ישראל.
כל פרישה של שופט, ועל אחת כמה וכמה, פרישתו של אהרן ברק, מותירה חלל בבית המשפט. בשנים האחרונות פרשו רבים מחברינו השופטים והתקיים תהליך של חילופי דורות. מטבע הדברים, מעוררים חילופי המשמרות חשש באשר להמשך העשייה השיפוטית. הניסיון והמסורת לימדונו כי כל שופט הוא רק חוליה בשרשרת הדורות, והעוצמה היא של המוסד השיפוטי עצמו. בית המשפט כמוסד חזק משופטיו, וכל אחד מהשופטים הוא שלוחו במילוי התפקיד השיפוטי. כל אחד מאיתנו אינו פועל בחלל ריק; לכל שופט מחויבוּת עמוקה לערכי הדמוקרטיה ולערכיה היהודיים והאוניברסאליים של מדינת ישראל.
בדחילו ורחימו, מקבלת אני על עצמי היום הזה את תפקיד נשיאת בית המשפט העליון. לא רגש של שמחה מלווה אותי לתפקיד, אלא רגש של דאגה מפני כובד האחריות. אהרן, לא ניחנתי בכישרונותיך ובכישוריך, אך אין בקרבנו היום עוד אהרן ברק; באמתחתי מביאה אני ניסיון של עשרות שנים שהוקדשו לאכיפת החוק ולחיזוק מעמדו של המשפט, ואמונה בתפקיד המרכזי שיועד לבית המשפט במאבק לכינונה של חברה טובה וצודקת יותר.
רואה אני עצמי כממשיכת דרכם של הנשיאים, גדולי המשפט שקדמו לי בבית משפט זה. לא את כולם זכיתי להכיר אישית. בתקופתם של הנשיאים זמורה ואולשן טרם התוודעתי לעולם המשפט, אך זכיתי לטעון ולהופיע בבית משפט זה בפני הנשיאים אגרנט, זוסמן, לנדוי, כהן ושמגר. כולם היו מורי הדגולים במרוץ השליחים המתמשך על פני הדורות, ורואה אני את שליחותי בנשיאתו של הלפיד העובר מיד ליד; אני מאמינה באמונה שלמה כי עוצמתה של שרשרת הדורות רבה יותר מעוצמתו של כל אחד מיחידיה.
אהרן ברק העניק לתפקיד השיפוטי כלים ושיטה שיסייעו בידי ובידי חברי השופטים למלא את השליחות השיפוטית שהוטלה עלינו. נעשה הכל לביצורו של בית משפט עצמאי ומקצועי ברוח ערכי היסוד של שיטתנו; נעשה כל שבכוחנו השיפוטי לקיים בישראל חברה השואפת להגשמת הערכים של שמירת חוק, של הגנה על זכויות האדם וכבוד האדם ושל חתירה לשוויון ברוח ערכי היהדות והדמוקרטיה. וקוים בנו מאמר הנביא "ציון במשפט אפדה ושביה בצדקה".
אהרן, אתה סוגר היום עוד מעגל בחיי המשפט אך אינך מסיים את תפקידך ההיסטורי בחברה הישראלית. מעיין היצירה שלך שופע. תוכניות הכתיבה מרובות ועולם המשפט בישראל ומחוצה לה ממתין להמשך היצירה המשפטית. שוב הינך מחליף מסלול, צופה לעבר אופקים חדשים שיעמדו במבחן ההיסטוריה. קבל את איחולי הטובים ואיחוליהם של כל שופטי ישראל, להמשך היצירה הפורייה בבריאות טובה; אנו מוקירים לך תודה והוקרה ומאחלים שנים שקטות יותר ושנים יפות לך ולאליקה, ולכל משפחת ברק האהובה.
