לפני כ-27 חודשים פתחה הרשות הפלשתינית במתקפת טרור על מדינת ישראל. מאז, אנחנו מצויים במערכה קשה כנגד תרבות דמים ורצח, ששמה לה למטרה לפגוע ביהודים וישראלים באשר הם. מתקפת הטרור הזו לא היתה מקרית; היא תוכננה והוכנה בקפידה על-ידי יושב ראש הרשות הפלשתינית, אשר פרש - בטעות - את רגישותה של החברה הישראלית לחיי אדם כדרך לאלץ אותנו, בסופו של יום, להיכנע לטרור ולהסכים בכפייה לויתורים מדיניים נוספים. ויתורים ללא תמורה.
השנתיים האחרונות היוו מבחן קשה וכואב לחוסנה הלאומי של ישראל. שפלותם של הטרוריסטים ואכזריותם נועדו לפגוע, בראש ובראשונה, בתחושת צדקת הדרך של העם היושב בציון. אין זה המקום לבחון מה הוביל את יושב ראש הרשות להטיל ספק בעוצמות הנפש ובנחישות המלוות את אזרחי ישראל, אולם ברור כי הטרור לא ניצח ולא ינצח את ישראל. הם ניסו לשבור את רוחנו וכשלו. הכישלון הזה מוליד ביקורת חריפה בקרב הפלשתינים על ערפאת ועל דרך הטרור והמאבק האלים נגד ישראל בה הוא נקט ועדיין נוקט.
בעולם של היום נמצא רב כובד משקלה של המנהיגות העולמית בארה"ב. מאז ימיה הראשונים של המדינה, היווה הקשר עם ארה"ב נכס אסטרטגי רם מעלה. הממשלה בראשותי חיזקה את הקשר עם ארה"ב ויצרה מערכת יחסים מיוחדת, אינטימית וקרובה, עם הממשל ועם הקונגרס האמריקני. עומק היחסים, ההבנות לצרכיה של ישראל, ושיתוף הפעולה עם הנשיא ג'ורג' בוש וממשלתו הם חסרי תקדים. לישראל יש כיום בארה"ב ידידי אמת הדואגים באופן אמיתי וכן לביטחונה.
הבנות המדיניות אליהן הגענו עם ארה"ב וההבנה של הממשל האמריקני את צרכי הביטחון של ישראל, מאפשרות לנו חופש פעולה הנדרש במלחמה הבלתי פוסקת בטרור. למלחמה בטרור עלויות גדולות ונזקיה הכספיים קשים ביותר. אני מקווה ומאמין שבחודשים הקרובים נקבל סיוע כלכלי מיוחד, שיתמוך בישראל במערכה הכלכלית אותה אנו מנהלים.
ב-24 ביוני השנה, הציג הנשיא בוש את תוכניתו לפתרון אמיתי בינינו לבין הפלשתינים. תוכנית השלום שהוצגה בנאומו של הנשיא בוש היא תוכנית הגיונית, מפוכחת ובת ביצוע, היוצרת הזדמנות אמיתית להגיע להסדר. אנחנו קיבלנו עקרונית את תוכנית הנשיא בוש ואת המתווה שהוצג בה. ההסכמות אליהן הגענו עם האמריקנים מבוססות על לקחיהם של האמריקנים מתוכנית קלינטון-ברק ועל ניסיוני שלי, כמי שהשתתף ארוכות במערכה הביטחונית והמדינית בזירה הפלשתינית.
לאחר עבודה מאומצת, הבין הממשל האמריקני והסכים כי הדרך היחידה להגיע להסדר שלום אמיתי עם הפלשתינים היא התקדמות בשלבים, כאשר בשלב הראשון חייב להיות הפסקה מוחלטת של הטרור. נאום הנשיא ג'ורג' בוש היווה מכה למדיניות הטרור של ערפאת, והוא משמש הוכחה לכישלון ניסיונו להשגת הישגים מדיניים באמצעי הטרור ואלימות. רק לאחר הפסקת הטרור, ועל-כך מסכימים כיום רוב מנהיגי העולם, ניתן יהיה להתחיל לדון בהסדר שלום בין הצדדים.
התוכנית האמריקנית מגדירה את עניינם של הצדדים על-פי שלבים. המעבר בין שלב לשלב לא יבוצע על-פי לוח זמנים שנקבע מראש, דבר שעלול היה לגרום ללחץ כבד על ישראל כל פעם כשקרב מועד סיומו של שלב כזה או אחר. ההתקדמות נקבעת על-פי מבחני הביצוע, ברגע שמומש שלב מסוים, רק אז ניתן היה להתקדם לשלב הבא.
על-יסוד הלקחים מהסכמי העבר, ברור לכל כי אין עוד מקום לצפות מישראל לויתור מדיני עד שישרור מצב יחסים מוכח של שקט ושינוי סדרי ממשל פלשתיני.
בהקשר הזה חשוב לזכור, כי ויתורים מדיניים שיעשו בעתיד, כמו הויתורים שנעשו בעבר, אינם בני חזור. גם המציאות הנוכחית, כשצה"ל פועל בחופשיות בתוך הערים הפלשתיניות, איננה שינוי של המצב המדיני כפי שהיה לפני שנתיים, ישראל לא תחזור לשלוט בשטחים מהם נסוגנו מתוקף הסכמים מדיניים. לכן, יצירתם של יחסי דו-קיום אמיתיים וכנים, צריכה שתהיה תנאי מוקדם לשלב בו ידונו הסדרים מדיניים.
העם היהודי הוא עם שוחר שלום. שאיפתה של ישראל היא לחיות בביטחון ודו-קיום כן ואמיתי המבוסס, בראש ובראשונה, על הכרה בזכותנו הטבעית וההיסטורית להתקיים כמדינה יהודית בארץ ישראל, תוך קיום יחסי שלום של ממש.
בניית דו-קיום אמיתי וכן, צריכה להיעשות בראש ובראשונה על-ידי החלפת המנהיגות הפלשתינית שכיזבה והכזיבה, במנהיגות שיכולה וחושב מכך, בכינון יחסי שלום אמת עם מדינת ישראל. לצערי, בישראל יש עדיין מעטים הסוברים כי ערפאת הוא רלוונטי, אולם הממשל האמריקני והעולם בעקבותיו, כבר קיבלו את עמדתנו הנחרצת כי לא ניתן יהיה להגיע להתקדמות לקראת הסדר, כאשר בראש הרשות הפלשתינית עומד ערפאת. האיש איננו ולא היה שותף לשלום. הוא אינו רוצה בשלום.
תהליך הבנייה מחדש של הממשלה הפלשתינית צריך להתחיל ברפורמות שלטוניות שיביאו בסופו של תהליך לממשל חדש, ישר ורוצה בשלום, תוך הרחקתו של ערפאת ממוקדי הכוח, ממקורות המימון ומתהליך קבלת החלטות ודחיקתו לתפקיד סמלי.
על-פי מתווה שהוצג על-ידי הנשיא בוש, יתמנה לרשות הפלשתינית מעין ראש ממשלה והוא יהווה את ראש הזרוע המבצעת ומקור הסמכות המנהלית. הממשלה הפלשתינית הארעית תנהל מערכת שלטונית יעילה יותר, תילחם בשחיתות הרווחת ברשות ותקפיד על כללי מנהל תקין. הממשלה הזו תוביל תהליך נרחב של רפורמות, תשגיח על קיומו של דו-קיום אמיתי וכן ותכין בחירות כלליות.
הבחירות ברשות הפלשתינית צריכות להיערך רק בסיום תהליך הרפורמות ולאחר שיוטמעו סדרי השלטון. השאיפה היא שהבחירות שתתקיימנה תהינה בחירות של אמת, חופשיות, משוחררות ודמוקרטיות.
במקביל ואולי לפני הרפורמות השלטוניות תקוים רפורמה ביטחונית שתורכב משלושה חלקים עיקריים:
1. פירוק כל גופי הביטחון (/טרור) הקיימים, שחלקם הגדול עוסק, הלכה למעשה בטרור. ארגונים אלו, הכפופים ישירות לערפאת, מושחתים מן היסוד ואחראים למותם של מאות ישראלים. במקום גופים אלה יוקמו שניים עד שלושה ארגונים חדשים שיורכבו מכוח משטרתי ושירותי ביטחון; לארגונים החדשים הללו יהיה פיקוד אחוד, שיהיה אחראי על פירוק המערכת הסבוכה הנוכחית של מליצות וכנופיות חמושות.
2. ימונה שר פנים בעל סמכויות שיהיה אחראי על איסוף הנשק הבלתי חוקי בשטחי הרשות ומסירתו לצד שלישי לשם הוצאתו משטחי הרשות והשמדתו, ועל והוצאתם של ארגוני הטרור אל מחוץ לחוק.
3. בנוסף, יחודש באופן מיידי שיתוף הפעולה של הרשות עם ישראל בנושאים הביטחוניים.
הרפורמה הביטחונית חייבת להיות מלווה במאמץ כן ואמיתי להפסקת הטרור, תוך שימוש בשרשרת הסיכול אותה התוו האמריקנים: הפעלת מודיעין, מעצר, חקירה, העמדה לדין וענישה.
עניין חשוב נוסף הוא התביעה הכלל-עולמית מן הרשות הפלשתינית לניהול מערכת כספית ישרה, יעילה, נקייה משחיתות ושקופה; ישנה חשיבות עליונה כי הרשות הפלשתינית תנהל את ענייניה הכספיים על-פי כללי מנהל תקין המחייבים בין היתר עריכת תקציב מפורט, שיפוקח על-ידי מערכת בקרה תקציבית. מערכת הבקרה התקציבית תדאג לאיזון בין הכנסות להוצאות, תקפיד כי השימוש בכספים יעשה אך ורק למטרות כלכליות ראויות אשר יוצאו לטובתו של העם הפלשתיני ולרווחתו; בקרה שכזו תמנע גם העברת כספים למימון ארגונים או אישים העוסקים בטרור.
הוצאת מערך הכספים מידי ערפאת ומינוי שר האוצר חזק ובעל סמכויות הינם נדבך חשוב בהפסקת מערכת הטרור אותה מפעילה הרשות. אנו מלאי תקווה כי שר האוצר החדש שמונה לרשות יפעיל גוף שיפקח ויטפל בכספי סיוע החוץ שמקבלת הרשות וידע לתעל את כספי הרשות לפרויקטים מוגדרים שיתרמו לעם הפלשתיני ושאינם נגועים בטרור ובשחיתות.
שלום ודו-קיום לא יוכלו להתקיים ללא רפורמה בתחומי החינוך, התקשורת וההסברה; מערך ההסתה הנורא שמפעילה הרשות כנגד ישראל חייב לבוא אל קצו באופן מיידי; לא יתכן שלום כאשר מערכת החינוך הפלשתינית מחנכת את הדור הצעיר לתרבות של שנאה, אלימות וטרור. היום יש הבנה הולכת וגוברת בעולם, שבלימת תופעת טרור המתאבדים מותנת בהפסקתם של ההסתה ומתן ההכשר הדתי לטרוריסטים על-ידי גורמים קיצוניים בעולם המוסלמי, בעידודן של כמה ממדינות ערב.
מערכת המשפט ואכיפת החוק הפלשתינית חייבת לעבור רפורמה של ממש; בשום מדינה מתוקנת לא נשמע כי שעה לאחר מעצר חשוד בגניבה, גזר דינו כבר מבוצע והוא נתלה למוות, כשמאידך המעורבים בטרור נכנסים אל הכלא בשיטת הדלת המסתובבת ויוצאים ממנו במהרה. ללא ענישה של ממש לאלו המבצעים פשעים כנגד מדינת ישראל, לא תושג התקדמות במתווה הנשיא בוש.
הצדדים יתקדמו לשלב הבא במתווה הנשיא בוש כשתצמח מנהיגות פלשתינית חדשה, אחראית ונקיה משחיתות, הטרור יופסק, והשלטון הפלשתיני לא יניח לו להתחדש; ייבנה שיתוף פעולה אזרחי - כלכלי; תופסק ההסתה ויטופח החינוך לשלום; בד בבד תפעל ישראל להקלת הלחץ הצבאי, ליצירת רצף טריטוריאלי בין מרכזי האוכלוסין הפלשתינים ולהקלת חיי היום-יום.
בשלב השני של מתווה הנשיא בוש, תאפשר ישראל הקמתה של מדינה פלשתינית בגבולות שאינם סופיים, שיחפפו לשטחי A ו-B, למעט אזורי ביטחון חיוניים; אותה מדינה פלשתינית תהא מפורזת לחלוטין; יותר לה להחזיק משטרה וכוחות ביטחון פנים החמושים בנשק קל; ישראל תוסיף לשלוט בכל הכניסות והיציאות של המדינה הפלשתינית וכן תחלוש על מרחבה האווירי ולא יותר לה לכרות בריתות או הסכמים עם אויבי ישראל.
כפי שהתחייבתי בעבר, מתווה הנשיא בוש יובא לדיון ואישור של הממשלה שבכוונתי להקים לאחר הבחירות, ואני אפעל בכל כוחי שזו תהיה ממשלת אחדות רחבה ככל האפשר.
בשלב האחרון של מתווה הנשיא בוש ייפתח משא-ומתן לקביעת מעמדה הסופי של המדינה הפלשתינית בו ישקעו גבולות הקבע. כפי שהדגשתי, לא נתקדם משלב לשלב עד שישרור מצב יחסים מוכח של שקט, שינוי סדרי ממשל פלשתיני ודו-קיום הולך ומתחזק.
כולנו רוצים שלום. אין אצלנו תחרות מי רוצה שלום יותר. אנחנו גם יודעים כי כניסה למשא-ומתן מדיני שיוביל לשלום היא הדרך האמיתית להביא להאצת הצמיחה ולשיגשוג כלכלי. אמרתי בעבר, ואני אומר זאת גם היום: ישראל תהיה מוכנה לויתורים כואבים למען שלום אמיתי, אולם הממשלה בראשותי לא תתפתה להאמין למקסמי שווא והבטחות סרק, אשר יסכנו את ביטחונה של מדינת ישראל.
דרכי הרעיונית והמדינית מוכרת לכם היטב מהתפקידים הרבים אותם זכיתי למלא בעשרות שנים של שירות ציבורי. הכרעות אלו אינן דבר קל עבורי ולא אכחיש כי הספקות, הלבטים והפחדים מקננים בי; אולם הגעתי למסקנה כי במציאות העכשווית - האזורית והבינלאומית, חייבת מדינת ישראל לפעול באומץ לקבלת המתווה המדיני אותו תיארתי. יש כאן סיכונים, אך גם סיכויים אדירים.
אני יודע כי יש רבים שיתקפו את המתווה המדיני שזה עתה פרטתי. בשנים האחרונות נמשכו רבים מאתנו להאמין כי פתרונות בזק יובילו לביטחון ולשלום המיוחלים, וכי הסיכסוך ארוך השנים בינינו לבין שכנינו יכול להיפתר ב'אבחת חרב'. אני מכיר את הקולות הללו, משני צדי המפה הפוליטית.
לצערי, אין כך הדבר. הדרכים הללו - נכשלו. פתרון הסיכסוך חייב לבוא בדרך הדרגתית ומבוקרת. עלינו להתנהל לאורך כל השלבים בזהירות ובנחישות, לגלות שיקול דעת ולהקפיד הקפדה יתרה על מילוי כל ההתחייבויות וכל ההסכמים, משני הצדדים.
נכון, זו לא דרך נוצצת שתביא לפתרונות קסם מיידיים, אבל אני בטוח שרק אם נתקדם כך, עקב בצד אגודל, נוכל להביא ביטחון לעם ישראל ולהגיע לשלום שכולנו כל-כך חפצים בו.
תודה רבה וחג שמח.
