הפרסי ממשיך לאיים

הטור של ניר

כשהייתי ילד קטן היה איזה ילד בגן שהציק לי. אמא שלי אמרה לי שאם אני אתעלם ממנו, הוא יפסיק. אמורים להיות לכך כל מיני הסברים פסיכולוגיים שילד בן ארבע לא ממש יכול להבין, אבל סמכתי על אמא שלי ועל חושיה וניסיונה. הגעתי לגן, מעודד מאסטרטגיית ההתעלמות החדשה, הנודניק ההוא הגיע והציק ואני - מתעלם. הוא - מציק, ואני - מתעלם. מציק, מתעלם, מציק, מתעלם, מציק, מתעלם. עד שלא יכולתי יותר והתחלתי ללכת איתו מכות. הוא היה חזק יותר כי ילדים מציקים תמיד חזקים יותר איכשהו, אבל הרגשתי טוב עם עצמי. שותת דם אומנם, אבל - היי - הוא הפסיק להציק!

מדוע אני מספר את הסיפור החביב הזה? משום שלראייתי, נשיא אירן, מחמוד אחמדינג'אד, הוא אותו ילד מציק ומעצבן, ואילו מדינת ישראל זו אני, הילד החמוד והתמים שלא פגע מעולם בזבוב. אחמדינג'אד, כך אני סבור, סובל מחוסר תשומת לב. אחרת איך ניתן להסביר את כל העניין הזה? מאז שהבחורצ'יק הזה נהיה נשיא אירן, לא עובר יום בלי שאנחנו זוכים לקבל את "נאומו היומי". אלוהים אדירים, אחמדינג'אד, אתה נשיא של מדינה ענקית - מאין יש לך זמן לנאום כל יום? מה עם המדינה שלך? תטפל בכבישים, בבתי החולים, בתיירות, בפוליטיקה פנימית, אבל די כבר עם הנאומים האלה.

אחמדינג'אד - או שמא אני יכול לקרוא לך מחמוד?! - הבט, עד עכשיו ישראל התעלמה ממך. לכן אתה ממשיך וממשיך להציק. יום יבוא והווריד של ישראל יתנפח ויתנפח, וכמו אותו ילד קטן ותמים וחמוד וטהור וזך אשר התפוצץ ודפק אגרוף לאותו ילד מציק, כך גם עלולה לעשות ישראל! אז מה אתה צריך את כל הכאב ראש הזה? לא כדאי להתעסק עם תיירות וחינוך במקום? למה אתה צריך עכשיו מלחמה עם ישראל?

תראה, מחמוד, אני בא אליך בטוב. אני לא מאיים. אני רק מנסה להגיד לך - רד מזה. עזוב. Let it go. עזוב אותך מהמילים המסובכות האלה: צנטריפוגות, העשרות אורניום וכו'. בטח בפרסית הן מילים מסובכות לפחות כמו בעברית ובאנגלית. אז תפסיק, אה? למה אתה צריך מלחמה איתנו עכשיו? עזוב. אמרתי פעם אחת ואני לא אגיד שוב. אין מלחמה, אוקי? מחמוד? הלו? סגרנו, נכון? אין מלחמה, נכון? זה סגור? מחמוד? נו, בחייך, אל תהיה כזה. לא כדאי לך להתעסק איתנו. היינו פעם הצבא הכי חזק במזרח התיכון. מחמוד? מחמודי? נו בבקשה, עזוב אותנו. אז מה אם הפסדנו לחיזבאללה?! אנחנו עדיין די חזקים... נראה לי... נו בחייך מחמוד, מה עשינו לך רע? מחמוד?! הלו?!

הטור של עידן

יהב זה אשכנזי, נכון? זהו ידעתי! הגעתי למסקנה שאתה פשוט לא סובל פרסים. עד שסוף סוף מגיע פרסי ושובר את כל הדעות הקדומות על תכונת הקמצנות של הפרסים ומוכיח נדיבות אתה חייב להיות נגדו?

קודם כל נתחיל מהשם: מוחמד מחמוד אחמדינג'אד. פרסי עם שם כזה ארוך ומלא נדיבות (19 אותיות!) לא תמצא אפילו במגילת אסתר. ארתחשסתא, אחשוורוש ושאר הפרסים לא מגיעים לקרסוליו של המנהיג הדגול.

ניר ידידי, אתה חושש ממלחמה עם אירן? האם אכן הבנתי את דבריך כראוי? ייתכן שאתה צודק, משום שפרסי שלא מתקמצן במילים גם לא מתקמצן בטילים, ובינינו - מה כבר יכול להיות? טיל אחד ועוד מדינה נמחקת. מאז המלחמה בלבנון משעמם כאן, אין אקשן, הכל רדום. אז הנה, אולי עוד מעט תהיה איזו מלחמת גוג ומגוג. נחכה עוד קצת, סבלנות. מה שלא הולך בנחת-רוח הולך בנחת-זרוע, העיקר שיהיה בנחת. ניתן לילד העמלקי המציק הזה להשמין ולגדול קצת. ולפני שיספיק להרים ראש, נהנה מהנדיבות שהוא מפגין, ורק אז נשחט אותו. עד שיגיע ההמן הבא.

וחוצמזה, יכולת למצוא קופירייטר טוב יותר ממנו? חלומו של כל עורך חדשות זה איזה אחמדי חמודי שיודע לנפק כותרות באופן סדרתי - קצר לעניין וממצה. וכל פעם אותו הדבר - "למחוק את ישראל מהמפה" ו"לא היתה שואה" - רק המילים שונות. יצירתי הבחור.

מה מפריע לך? שהוא מדבר על ישראל? שידבר. על מה מדברים אם לא על דברים חשובים. הקונטקסט כבר פחות משנה. תגיד תודה, ככה לפחות אנחנו מקבלים כותרות. האמת, זה אפילו די מחמיא - כמו טירון ששם על כתפיו "ארונות", עושה מאיתנו מעצמה. ללכת בלי להרגיש עם. אחמדי חמודי לא מקמץ בדיבורים. יש לך מנהיגים שחושבים כל הזמן איך לעשות לנו רע אבל לא מגלים - כמו הצנון מדמשק, אבל עד שסוף סוף יש מישהו שבא ושם את הדברים דוגרי על השולחן אתה משתיק אותו?! תן לו לדבר, הוא רק עושה לנו פרסומת.