הטור של עידן
גילוי נאות. את הטור הפעם אני כותב מהמיטה. לא, אני לא חולה חלילה וגם לא סתם מתעצל. פשוט הגיעה השעה לתפוס תנומה, ובמקום לנצל את השעות שנותרו לי עד הבוקר להשלים את השינה החסרה, סחבתי את המחשב הנייד עד למיטה (עאללק סחבתי, כולה כמה גרמים מרחק של 6 שניות הליכה), והכל במיוחד בשביל הטור שניר כל כך רוצה (שמעת ניר? שלא תעיז להגיד שאני לא משקיע ב"זוגיות" בינינו).
במסגרת הזוגיות הפתוחה בחרתי לחלוק איתך מה שמתרחש אצלי במיטה, כן במיטה. אני כבר יודע מה אתה חושב, אז אני כבר מתרה בך מראש: "הלו, תרגיע!", בכל זאת זו המיטה שלי ואתה עדיין איש זר. ובכל זאת, במסגרת כיסוי הטפחיים אגלה לך טפח מהמתחולל מתחת לשמיכתי, בין אם תהיה זו שמיכת צמר ובין אם פוך. בימות החורף המקפיאים קר לי. כן גם מתחת לשמיכה. אבל רק במקום אחד - כפות הרגליים.
כל הגוף חם, ורק הן בשלהן - קפואות-קרח. האמן לי, כבר ניסיתי כמעט הכל (בהתחשב בעובדה שבזמן שינה אני מכבה תנור ולא משתמש בסדין חשמלי). ניסיתי לחכך אותן זו בזו, ניסיתי כמאמר הפתגם "מה לעשות? לעסות", ובעצת אלכס אנסקי עיסיתי אותן בידי (החמות), אבל הן בשלהן - חמש שניות אחרי העיסוי הן חוזרות לסורן-קורן.
אז מה אם אני רומס אתכן, זה התפקיד שלכן בתור כפות רגליים, שכחתן? אז דווקא לפני השינה אתן דורשות קצת יחס? תנו לישון. בכלל, עליכן לומר לי תודה על זה שאני לא הולך עליכן יותר מדי. אני רואה חברים שלי שכל הזמן מתרוצצים ממקום למקום, ותאמינו לי - מצבכן טוב. מה אתן אומרות? לא ראיתן? ברור שלא תראו - אתן בתוך נעליים. רוצות להיות קרות? אין בעיה, אבל לפחות תעשו את זה בקיץ. אפילו הכתף הקרה חמה אלי לפני השינה.
אז אם נפגעתן ממני וחשתן את עצמכן מקופחות מדריסה ברגל גסה, מהדם שמגיע אליכן אחרי שכולם כבר קיבלו, מחוסר האוורור או מאלף ואחת סיבות שגורמות לכן להיות חמות עלי, קבלו נא את התנצלותי, באמת לא התכוונתי, אני פשוט עסוק ולא מוצא יותר מדי פנאי אליכן. הנה! אפילו עכשיו, במקום לעסות אתכן אני עסוק בלכתוב איזה מדור דבילי שניר רוצה. הבנתן את זה? הוא דורך לכן על הכבוד ברגל גסה. זה הוא שאשם. ואם כבר יש מישהו שמגיעות לו כפות רגליים קפואות - זה ניר!
הטור של ניר
ראשית, הבהרה: זה לא מדור דבילי. אומנם חציו של המדור זוכה לאהדה חסרת-תקדים (רמז: אתם קוראים את החצי הזה כעת) וחציו השני של המדור זוכה לקיתונות של בוז (רמז: מדובר בחצי שקראתם מקודם ופיהקתם בעת הקריאה), אבל המדור ככללו לא דבילי. ניתן להשוות זאת לשיר עם בתים ממש בינוניים אבל פזמון מופלא ומרהיב, או לארוחה עם מנה ראשונה די תפלה אך עם מנה ראשית אלוהית, או לבחורה עם מעט קמטים אבל עם יופי מטמטם. כלומר, אותו מדור, אותו שיר, אותה ארוחה ואותה בחורה - לא יכולים להיות "דביליים". בהחלט עשויים להיות בהם אלמנטים "דביליים" (מי אמר הטור של עידן?!), אולי מעט פגמים פה ושם, אך האלמנט החיובי הוא כה מהותי וחזק בהם שהוא גורם לתמונה הכוללת להיראות נפלאה.
שנית, הבהרה נוספת: עידן, זה לא אני שרוצה שתכתוב את הטור הזה. אתה רוצה אותו בדיוק כמוני ואף יותר. הרי כבר כמה ימים אתה משגע אותי ומציק לי לגבי הטור הזה. "כתבתי את הטור שלי, עכשיו תורך!", אתה מטרטר לי בשכל. "נו, כבר כתבת? נו? נו?", אתה ממשיך בטרטוריך המזמזמים. אז הנה, עידן, עכשיו אני כותב את הטור. גם אני וגם אתה מקבלים משכורת מ-Nfc ושנינו מחויבים לכתוב את הטור הזה. אז אל תזרוק את כל הבוץ והרפש עליי. אתה כזה תמים וטהור והכי קל הרי זה להכפיש אותי: "ניר רוצה", "ניר דורש". הדף סובל הכול. אתה עיתונאי ויכול לכתוב מה שבא לך, אבל למה להוציא את דיבתי?! לאן זה עלול עוד להגיע? "ניר הטריד מינית"? "ניר גנב סקופ ליואב יצחק"? "ניר גנב כסף מהמגירה הקטנה מימין של יואב יצחק"?
וכעת, לאחר ההבהרות החשובות הללו, אוכל להתפנות בכיף לסוגיה החשובה שאותה העלית בטור שלך, הלא היא סוגית הקור ברגליים כשאתה ישן.
עידן, שים גרביים ועזוב אותי משטויות. לילה טוב.
