פריצת האינטרנט לחיינו בעשור האחרון גרמה לשינויים רבים באורחות חיינו ובהתנהלותנו בתחומי החיים השונים. עם זאת, נראה כי האינטרנט נותר עדיין בגדר "אמצעי תקשורת נוסף", כלי לבידור ופנאי, מקסימום אמצעי לקניית מוצרים, צפייה בסרטוני וידאו מטופשים או ליצירת קשר עם מכרים רחוקים ואנשים חדשים. נראה כי דווקא במקום שבו אמור היה האינטרט להיות רלוונטי, חיינו האזרחיים והדמוקרטיים, הוא כמעט ולא אמר את דברו. שם התרחש הפספוס הגדול מכולם.
מלבד הקמת אתר הכנסת, ודואר אלקטרוני שנפתח לכל חבר כנסת, נראה שפה החל ותם הרומן בין הפוליטיקה הישראלית וחיינו האזרחיים לבין רשת האינטרנט. מדוע? קשה לומר. נראה שמדובר בפיספוס מתמשך, שבולט בכל פעם שאנו מגלים שימושים רבים ונוספים לרשת האינטרנט. האינטרנט, שצפו לו שיהיה כיכר העיר האלקטרונית, הפך במקרה הטוב להייד פארק צעקני חסר חשיבות וחסר משמעות פוליטית או חברתית. במקרה הרע הוא הופך למזבלה אלקטרונית של דעות והבלים.
הכנסת - שאמנם הקימה אתר רציני ומעודכן - לא השכילה ללכת צעד נוסף ביצירת קשר עם הבוחר. חדשות לבקרים אנו מתבשרים כי התקציב המיועד לכך מנוצל למטרות אחרות, שאין להן דבר וחצי דבר הנוגע לקשר כלשהו עם הבוחר. במקום שדיוני הכנסת ישלבו פורום וצ'אט פעילים, שיהיו נוכחים במליאה (כמו גם שידור דיוני המליאה והוועדות השונות בוועידות וידאו), אנו זוכים להביט באתר הכנסת כמו בנרות החנוכה - לראותם בלבד. כיכר העיר האלקטרונית דומה יותר כעת לכיכר מצופה זכוכית משוריינת שניתן להביט דרכה, אבל לא ניתן להשפיע על המתרחש בה. זוהי כיכר המיועדת (כמו בימים שלפני האינטרנט) רק לאותם ח"כים, עוזרים, לוביסטים ויועצים ומי לא. כולם מלבד העם שבשמו יושבים אותם אנשים על כס השלטון. העם יושב בציון נקודה סי או נקודה אי אל, אך קולו לא נשמע.
בחזוני, אני רואה אזרחים השבים לביתם בתום יום עבודה מפרך, מתיישבים בסמוך למחשב, נכנסים לפורום ועדת הכנסת הרלוונטית להם (או אפילו כזו המעניינת אותם), והופכים לשותפים פעילים בקבלת ההחלטות. בדיונים השונים יזכו חברי הכנסת לראות את הפנים והשמות שעליהם משפיעים מעשיהם - בזמן אמת. בדמות אותם פורומים, צ'אטים ושיחות וידאו, יציגו האזרחים אל מול המליאה וחבריה את המציאות כפי שהם רואים אותה, וחברי הכנסת יאלצו להתחשב בהם.
אין זה סוד כי בשנים האחרונות אנו מאמינים פחות ופחות לפוליטיקאים שלנו. אולי ניתן למצוא בחיבור הכנסת לאינטרנט, וביצירת דיון הפתוח ושקוף לכלל הציבור בנושאים שבהם עוסקת הכנסת, תחילתו של עידן חדש, שישיב את אמון הציבור בנבחריו. זהו מהלך שעשוי לרסן את התנהגותם, ויציב סטנדרטים חדשים להתנהלותם. ביום בו ידעו חברי הכנסת כי הם חייבים להקשיב לרחשי העם בזמן אמת - און ליין - וכי העם צופה בהם ובוחן אותם בכל רגע נתון, אולי אז יבינו את תפקידם וימלאו אותו באחריות גדולה יותר.
אותם פורומים וצ'אטים שאני רואה בחזוני יוכלו להשיב את הכוח השלטוני לעם. לא רק במילים, אלא גם במעשים ובהשתתפות פעילה בנטילת אחריות לגורלנו המשותף. ייתכן ואנשים רבים יעקמו את פרצופם אל מול רעיון זה. הם יכולים לחשוב כי מדובר בביזוי הכנסת, בפתחון פה לאנשים שאין להם מושג או יכולת להבין את דיוני הכנסת , לזילות הדיון במליאה ולדמגוגיה זולה שעשויה להתפתח בעקבות המצב שיווצר (הפוליטיקאים יצטרכו להיות יותר אנשי תקשורת מאשר מחוקקים). אולם טענתי היא שהמצב הזה עדיף על המצב שבו אנו שרויים כיום. מצב בו קול העם כמעט ואינו נשמע בזמן אמת בדיונים רלוונטיים. קיימת היום האפשרות הטכנולוגית להיות שותפים בדיונים אלו, להקשיב להם ואפילו להביע דעה. אבל לא עושים כן, והדיונים אינם נחשפים לציבור.
אני נוטה לראות בפספוס זה כפספוס מכוון. האמצעים הרי קיימים, לא מדובר בתקציבי ענק, ואני מאמין שעל פניו אין בעיה חוקית לעשות כן (ראה מקרה ערוץ הכנסת, המסקר את מליאת הכנסת בכל שעות פעילותה). נראה שמה שמונע מאותו פרויקט להתקיים הוא אותם אנשים שהדבר יכול להפוך את עבודתם לקשה יותר, משמעותית יותר ונתונה לפיקוח קפדני ולשקיפות מלאה - הפוליטיקאים. זו סיבה מספיק טובה לדעתי ליישם את התוכנית הזו, משום שאותם פוליטיקאים יעוללו וימשיכו לעולל מעשים שמבזים את המקום בו הם נמצאים.
אני חושב שלפני החלת חיבור הכנסת לרשת האינטרנט במלוא מובן המילה, ניתן לנסות את התוכנית הזאת - הפיכת בית הנבחרים למעין אסיפת עם מקוונת ענקית. בעיריות השונות, תושבי העיר יוכלו להשתתף (בעזרת פורום, צ'אט, ועדות וידאו, תוכנות מסרים מידיים וכו') בדיוני העיריה. הם יוכלו להעלות ליקויים שהם חשים שראוי לטפל בהם. הם גם יזכו לקבל מענה מיידי וישיר מראש העיר ומאותו פקיד או אדם האחראי לתחום שהם דורשים לטפל בו. חשוב לזכור שזוהי זכות דמוקרטית ראשונה במעלה להביע דעה ולהיות שותף פעיל בחיים הציבוריים. אני מאמין כי האינטרנט מסוגל וצריך לתת את האפשרות הזו. כי אם לא, מדובר במכשיר טמטום נוסף.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
