בית המשפט גזר (יום ה', 21.5.09) שמונה שנות מאסר בפועל על ד"ר סוותלנה רוסו-לופו, רופאה מרדימה שהורשעה בהריגת ילדה בת 4 במהלך ניתוח עיניים, בשל כך שהיא נרדמה במהלך הניתוח. מדובר בפרשה שאירעה ביוני 2005 במהלך ניתוח לילדה נטע-לי בבית-חולים אסותא.

מהאישום עולה כי הרופאה המרדימה נרדמה במהלך הניתוח ולכן לא הורידה כנדרש את מינון גז ההרדמה. המינון הגבוה גרם למותה של הילדה המנותחת. מהאישום עלה עוד כי בטרם נרדמה, החלישה הרופאה את מכשיר המוניטור המחובר לילדה, ולכן לא הבחינה באותות המצוקה ששידר.

הירדמות מתוכננת

אחד העדים במשפט, הסניטר וואליד נאסר, העיד כי הרופאה התיישבה על כיסא, הניחה סדין על כתפיה, רגליה היו על דרגש וספר היה מונח על בית החזה. תיאור דומה עלה מעדות האחות שגילתה כי המוניטור מהבהב, והובילה לניסיונות של הרגע האחרון להציל את הילדה. לטענת האחות, ד"ר רוסו-לופו נראתה "ישובה בתנוחה שהיא מנמנמת, ישבה על כיסא עם הראש מוטה לצד והרגליים מקופלות. במהלך הניתוח לא קמה מהכיסא".

בהחלטה להרשיעה בהריגת הילדה, כתב השופט צבי גורפינקל כי מהתיאורים עולה, שאין המדובר במצב של הירדמות פתע, אלא בהירדמות מתוכננת. הוא כתב כי הפחתת עוצמת המוניטור, השתקת המכשיר, ההתעלמות ממסך המוניטור והליכה לישון בזמן הניתוח, מצביעים על "אדישות מצד הרופאה ולמרבה הצער גם על קלות דעת תוך נטילת סיכון ומודעות לאפשרות של גרימת מוות".

אצל ילדים צריך ריכוז גדול יותר

כאמור על הרופאה שיוצגה על-ידי עו"ד וייס, נגזרו שמונה שנות מאסר. בהחלטה כתב השופט כי למרות מודעות הרופאה לעייפותה עוד מאירועים קודמים, היא לא נקטה כל צעד למנוע זאת למרות ש"ניתוח ילדים מצריך ריכוז גדול יותר, והאחריות על הרופאים מוגברת כיוון שהסיכון הנשקף לילד בניתוח גדול יותר מזה הנשקף למבוגר". הוא הוסף כי "לבד מהרשלנות שבאי הקטנת המינון של הגז המוזרם לגוף הילדה, ביצעה הרופאה מעשים פוזיטיביים אסורים, כאשר השתיקה את האלרם, הנמיכה את הביפים במוניטור, התעלמה מהמסך ומהנעשה בניתוח, והכינה את עצמה לשינה, תוך שהיא אדישה לגורל המנותחת".

השופט ציין כי אינו מייחס לרופאה "כוונה תחילה לביצוע המעשה", אולם "כל מעשיה הובילו למוות המיותר". הוא ציין כי עמד להטיל על הרופאה עונש של 10 שנות מאסר, אך חשש כי הדבר יתפרש כ"עונש שמטרתו נקמה בלבד, בהתייחס לפסיקה הקיימת", לפיכך העמיד את עונש על 8 שנות מאסר בפועל.

בהחלטה הפנה השופט דברי ניחומים כלפי הוריה של הילדה. "הוריה של נטע-לי, לא ביקשו נקמה, אלא ביקשו צדק מבית המשפט על-מנת שיבורר ההליך עד תומו. תקוותי כי הצדק נעשה, ומי יתן וההורים יתנחמו עם שתי הבנות שהם מגדלים היום, ומי יתן שמותה של נטע-לי שאבריה נתרמו והעניקו חיים, יביא למניעת תקלות בעתיד, ע"י יישום הנחיות ביהמ"ש על-ידי עולם הרפואה".

המנתח נשלח לעבודות שירות

בגזר הדין נקבע עוד כי המנתח בפרשה ד"ר חיים סטולוביץ, אשר יוצג על-ידי עוה"ד ויינשטיין וברוכי, ירצה עונש של 4 חודשים בעבודות שירות. השופט מתח ביקורת בגין סירובו לקחת אחריות ודחה את בקשתו שלא להרשיע אותו. "הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו וסבר כי פעל כדין אף שברור כי התרשל בהתעלמו מכל סימני חיים של המנותחת, הרי לא ניתן להמליץ על אי הרשעה בהעדר לקיחת אחריות".

עוד כתב השופט כי "המעקב אחר סימני חיים הינו נושא ערכי ונורמטיבי, ולכן אין המנתח יכול להטיל את האחריות הבלעדית על כתפי המרדים ולהתעלם מחובתו שלו, לעקוב אחר סימני החיים.לפיכך, נקבע כי אם יש הוראות אחרות של ההסתדרות הרפואית או איגוד הכירורגים או איגוד המרדימים בדבר הפרדה מוחלטת בין אחריות המנתח לבין אחריות המרדים, אין לנהוג על-פי הוראות אלה, שכן אין זו הנורמה הנכונה והמחייבת.
כדי לבסס את הנורמה הערכית שנקבעה בהכרעת הדין יש צורך בהרשעת הנאשם, על-מנת להמחיש את האחריות המוטלת על מנתח במסגרת תפקידו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח...ההרשעה משלימה את תכלית ההליך הפלילי, מעבירה מסר של הרתעה ומדגישה את הפסול שבמעשה".