בית המשפט הגבוה לצדק (להלן - בג"צ), הוא בית המשפט המינהלי של ישראל. נדונים בו סכסוכים בין הפרט לבין השלטון. הוא נהנה מיוקרה רבה והחלטותיו זוכות להד ציבורי גדול.
בג"צ הוא מוסד שנולד בתקופת המנדט הבריטי. לשלטון המנדטורי היה ענין שהבקורת השיפוטית על המינהל הציבורי תהיה בידיהם של שופטים בריטים. בג"צ בתקופת המנדט מנה שופט יהודי, שופט ערבי ויתר השופטים היו בריטים. זהו מוסד מיושן, שהתאים למשטר סמי צבאי, כמו שהיה המנדט הבריטי ואין לו מקום במדינה דמוקרטית.
לבג"צ יש שתי מגרעות עיקריות:
- העדר זכות ערעור על החלטותיו
זכות הערעור היא זכות חוקתית. בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, נאמר - "פסק דין של בית משפט בערכאה ראשונה ניתן לערעור בזכות, להוציא פסק דין של בית המשפט העליון". העובדה שזכות הערעור נקבעה בחוק יסוד הופכת אותה לזכות חוקתית, או במלים אחרות - זכות שלא ניתן לבטלה בחוק. יתר על כן, גם אלה הסבורים שהיא לא זכות חוקתית מסכימים שמדובר בזכות חשובה ביותר.
אין שום הצדקה עניינית לכך שפסקי דין בעניינים שבין הרשות לאזרח, והם בנפשו של העותר, לא יהיו נתונים לערעור. למיטב ידיעתי זהו מצב אנומלי והולם משטר צבאי שבו בית הדין "המהפכני" הוא הפוסק הראשון והאחרון.
לכך יש להוסיף שבג"צ לא שומע עדים וגם לא מקיים חקירה נגדית של מצהירים. מצב זה מעודד הודעות כזב מצד הרשות הציבורית. דברים לא נבדקים לעומק וההחלטות הן בהתאם.
לא תמיד זה היה המצב. בבג"צ קול העם הידוע נחקר עובד ציבור על תצהירו. בעקבות החקירה ניתן פסק דין שהוא אבן דרך בנושא חופש הביטוי בישראל. מעניין לדעת אם פסק דין כזה היה ניתן היום בבג"צ.
המצב הנוכחי טוב למינהל הציבורי ולבג"צ כאחד
נראה, לכאורה, שהמצב הנוכחי טוב למינהל הציבורי ולבג"צ כאחד. המינהל הציבורי לא צריך להוכיח את גירסתו, ובג"צ נהנה מיוקרה ציבורית עצומה בהיותו הפוסק הראשון והאחרון בעניינים הרי גורל.
התוצאות נראות היטב בשטח. מחקרים סטטיסטיים מראים שמספר העתירות המתקבלות בבג"צ הוא אפסי. ושלא יספרו לנו שזה בגלל שרשויות המדינה צודקות. אם המינהל הציבורי בישראל היה תקין, לא היתה מרירות כזאת קשה בציבור.
אני מציע לבטל את בג"צ ולכונן תחתיו מערכת של בתי משפט מינהליים, בדומה לבתי הדין לעבודה. בית המשפט המינהלי בדרגה הראשונה ישמע עדים ויברר את האמת בדרך המקובלת והראויה. פסק דינו יהיה ניתן לערעור בערכאה בכירה יותר, ואולי ניתן להוסיף ערעור נוסף בזכות או ברשות לביהמ"ש העליון.
המצב הנוכחי חייב להסתיים.
