העליון: השב"ס יפקח על שיחות גואל רצון מתא המעצר

"מצויים אנו במשפט שבו הרגישות המיוחדת הקשורה במתלוננות ובעדים אחרים, מצאה ביטויה באיסור פרסום. על כן יש להידרש במאזניים עדינות ובפינצטה לבקשה להתיר פרסומים העלולים לפגוע במתלוננות או בעדים אחרים, ואף להרתיעם ממתן העדות". כך קבע (יום ד', 3.3.10) שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, בערעור שהגיש הנאשם גואל רצון, על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר את פרסום פרטי הפרשה, שלא לאפשר לו חלופת מעצר, ושלא לאפשר לו לקיים שיחות טלפון מתא מעצרו.

גואל רצון, אשר מואשם בעבירות רבות ובכללן החזקה בתנאי עבדות, עבירות מין במשפחה, אינוס בנסיבות מחמירות, מעשים מגונים ומעשי סדום, ערער לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת כוחן) מיום 14.2.10 במ"ת 23778-02-10, שלא לאפשר לו לקיים שיחות טלפון מתא מעצרו.

על-פי כתב האישום, "החל משנת 1991 ועד למעצרו... צירף הנאשם אליו, בדרכים שונות, נשים רבות... אותן קשר ורתם לחייו ולמרותו כדי שישרתו אותו ויספקו את כל צרכיו".

העורר, כך נטען בכתב האישום, התייחס אל הנשים וילדיו כקניינו, וניצל אותם לצרכיו ובכלל זה לצרכים מיניים. בין היתר, כך נטען, קבע העורר לנשים את ארחות חייהן, דרש מהן לסגוד לו ולקיים את רצונו, ואסר עליהן לבוא במגע עם גברים או בני משפחה. העורר איים כנטען על הנשים והטיל עליהן עונשים וקנסות כשעשו דבר בניגוד לרצונו. כתב האישום מגולל מעשים מיניים קשים שעשה העורר בנשים ובילדיו, אשר השופט רובינשטיין אינו מוצא מקום להאריך בהם במסגרת הדיון בערעור.

"לאסירים ביטחוניים לא מתייחסים כך"

בערר טוען גואל רצון כי ההחלטה למנוע ממנו לחלוטין לקיים שיחות טלפון אינה מידתית ואינה עולה בקנה אחד עם הנהלים בנושא (פקודה 04.36.00 לפקודות נציבות בתי הסוהר). לטענתו, כי לפי הפקודה, יש לאפשר לאסיר פלילי (להבדיל מאסיר ביטחוני) שימוש בטלפון, להוציא מקרים מיוחדים, המפורטים בפקודה, בהם קיים חשש קונקרטי וממשי לשלום הציבור, ומקרהו אינו נכנס לגדר מקרים אלו. בנוסף מבקש רצון להכין לו תסקיר בכדי לבחון חלופת מעצר, חרף חומרת המעשים המיוחסים לו, וכן הוא מבקש לפרסם את הליכי החקירה: "אין העורר מבקש לחשוף זהות ושמות של מתלוננים, אך רשויות האכיפה פירסמו מה שהתאים להן, ואילו מהעורר נמנע להתגונן ברבים".

רצון טען עוד, כי אין לו עבר פלילי, וכי בחלק מן העבירות קיימת התיישנות, ובחלקן אף אין ראייה למעשה אסור.

"הנשים מצויות במצב נפשי נפיץ"

עו"ד אברמוב מטעם המדינה גרסה כי קיים חשש שבאמצעות שיחות הטלפון ינסה רצון להשפיע על מתלוננים ועדים בפרשה. כן היא טענה כי אין מקום לבחון חלופות מעצר, נוכח העבירות החמורות המיוחסות לעותר: עבדות ושליטה ממשית בחיי נשים וילדים. "הנשים מצויות במצב נפשי נפיץ ומצויות בשיקום".

"יש להדרש לכך במאזנים עדינות ובפנצטה"

השופט רובינשטיין הורה כי למעט השיחות עם באת-כוחו, לשב"ס תהא זכות להאזין לשיחותיו עם גורמים אחרים, מצד המדבר. בהתייחס לבקשתו של רצון לקיים דיונים בפומבי, אזכר השופט רובינשטיין את סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט מאפשר דיון בדלתיים סגורות, בין היתר, "לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין... " (ס"ק 5), או מקום ש"הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או להעיד כלל". הוא מוסיף: "מצויים אנו במשפט שבו הרגישות המיוחדת הקשורה במתלוננות ובעדים אחרים, מצאה ביטויה באיסור פרסום. על כן יש להידרש במאזניים עדינות ובפינצטה לבקשה להתיר פרסומים העלולים לפגוע במתלוננות או בעדים אחרים, ואף להרתיעם ממתן העדות".

בהתייחס לבקשת באת-כוחו של רצון לקיומו של תסקיר חלופת מעצר, מציין השופט רובינשטיין את ההלכה הפסוקה ולפיה מקום בו אין מקום לחלופת מעצר, אין מקום לקיים תסקיר: "יתכן שיהיו מקרים נדירים - ואיני נוטע מסמרות - שבהם יתבקש התסקיר לשם תמונה מלאה של נסיבות העצור, גם אם הסיכוי לחלופה קלוש מאד". במקרה דנן השופט רובינשטיין אינו רואה לנכון להיעתר לבקשתו של רצון, אך מותיר לו את הפתח לבקש שוב חלופת מעצר במסגרת בקשה לעיון חוזר.