סכנת ההידבקות של מטופלים מעובדי מקצועות הבריאות (רופאים, אחיות, רופאי שיניים וכדומה) הלוקים במחלה מידבקת היא סוגיה מורכבת מאוד, המגלמת בתוכה שאלות מהותיות רבות, ובהן: האם יש לאפשר לעובד מערכת הבריאות שהוא נשא נגיף מחלה מידבקת להמשיך בעבודתו? אם אין מאפשרים לו להמשיך בעבודתו – האם אין מדובר בפגיעה בזכויותיו כאדם פרטי וכמטופל? ואם מאפשרים לו להמשיך בעבודתו – האם אין בכך סכנה לבריאות המטופלים? האם יש להגביל את עבודתו ולקבוע מהן הפרוצדורות הרפואיות שאסור לו לבצע? האם יש להודיע למטופלים כי העובד המטפל בהם נושא נגיף של מחלה מידבקת?
בניסיונות להתמודד עם סוגיה זו יש לשמור ככל האפשר על איזון בין הגנה על בריאות הציבור מפני הידבקות מעובד מערכת הבריאות הנושא נגיף מחלה מידבקת ובין שמירה על זכויות העובד כאדם פרטי, ולא רק כנותן שירות רפואי לציבור.
מדינות העולם עסקו בשאלה כיצד נכון לאזן בין שני ערכים אלה. הדיון בסוגיה התמקד בשתי אפשרויות מרכזיות: האחת, קביעת חובת דיווח של עובדי מקצועות הבריאות הנושאים נגיף מחלה מידבקת ואף קביעת סנקציות מחמירות נגד מי שלא דיווחו; האחרת, מיסוד מנגנון דיווח וולונטרי שבמסגרתו עובד שגילה כי הוא נשא נגיף של מחלה מידבקת פונה לקבלת ייעוץ דיסקרטי על המשך עבודתו ועל אמצעי הזהירות שעליו לנקוט. כפי שנציג בהמשך המסמך, מקרי הידבקות בודדים שפורסמו ברבים יצרו בהלה ציבורית והובילו כמה מחברי הפרלמנט בארה"ב להציע הצעות חוק מחמירות ביותר, אולם בסופו של דבר הן אנגליה והן ארה"ב בחרו בפרסום הנחיות כלליות בנושא עובדים שהם נשאי HIV או נגיפי דלקת כבד ובמיסוד מנגנון דיווח וולונטרי, ולא בחקיקה גורפת ומחמירה. על מרכיבי מנגנונים אלה נרחיב בהמשך המסמך.
בישראל, פקודת בריאות העם, 1940, ותקנות בריאות העם (הודעות על מחלות מידבקות), תשכ"א-1961, קובעות כי חלה חובת דיווח ללשכת הבריאות המחוזית על כל אדם שלקה במחלה מידבקת הכלולה בפקודה ובתקנות, ובהן איידס ודלקת כבד נגיפית. בפקודת הרופאים קבועים כללים ברורים, שלפיהם על מנכ"ל משרד הבריאות לפעול במקרה שרופא מורשה דיווח כי לקה במחלה מסכנת או שדבר המחלה הגיע למשרד הבריאות בדרך אחרת.
כל מקרה המובא לידיעת משרד הבריאות נבחן לגופו במסגרת ועדה רפואית שמנכ"ל משרד הבריאות ממנה על-פי פקודת הרופאים. הפרוצדורה, שנכללים בה דיון הוועדה הרפואית והחלטת המנכ"ל בעניינו של העובד, דומה במהותה לפרוצדורה המתקיימת באנגליה ובארה"ב. נוסף על כך, ההסתדרות הרפואית בישראל גיבשה כללי אתיקה הקובעים הנחיות מפורשות להתמודדות במקרה של חשש כי רופא מסוים אינו כשיר למילוי תפקידו. עם זאת, בישראל לא פורסמו הנחיות כלליות לכלל עובדי מקצועות הבריאות הנושאים נגיף מחלה מידבקת, ובעיקר HIV או נגיפי דלקת כבד, כפי שפרסמו משרד הבריאות באנגליה והמרכז לבקרת מחלות בארה"ב.
נציין כי אשר לשאלה אם יש להודיע למטופל כי הטיפול בו נעשה בידי עובד הנושא נגיף מחלה מידבקת – בארה"ב יש להודיע למטופל לפני ביצוע פרוצדורות פולשניות המועדות לחשיפה (מצבים שיש בהם אפשרות של חשיפת פצעים פתוחים של המטופל לדמו של העובד), ואילו באנגליה יש להודיע למטופל לאחר ביצוע פרוצדורות כאלה, וגם זה אך ורק אם במהלך הטיפול התעורר חשד ברור של סכנת הדבקה. במשרד הבריאות בישראל סבורים כי אם מנכ"ל משרד הבריאות קבע, לאחר בדיקת ועדה רפואית, שעובד מערכת הבריאות יכול להמשיך בעבודתו, עובד זה אינו מסכן את הציבור ולכן אין להודיע למטופל.
