במסמך זה נסקרות התמיכות והסובסידיות לחקלאות הניתנות בישראל, באיחוד האירופי, גרמניה, הולנד, דנמרק, אוסטריה, בריטניה, קנדה, שווייץ, ארה"ב ויפן. הסקירה מאפשרת בחינה של התמיכות שהמדינות נותנות ושל השינויים המעצבים כיום מחדש את ההשקעה והתמיכה הממשלתיות והציבוריות במשק החקלאי.
המדינות הנסקרות במסמך חברות בארגון הסחר העולמי. בכלל מדיניותו הארגון תומך בהורדת שיעור הסובסידיות המסורתיות (הישירות) לחקלאות במדינות המפותחות במטרה לעודד את המשק החקלאי במדינות המתפתחות ולשפר את כושר היצוא שלהן. אף על פי כן סך ההשקעה הממשלתית בחקלאות באמצעות תמיכות מתמיכות שונות הולכת וגדלה במדינות שנסקרו (חוץ מישראל). השינוי המרכזי שהתחולל בהן הוא באופיין של התמיכות. הממשלות של המדינות המפותחות (חוץ מממשלת ישראל) משקיעות יותר משאבים בתמיכות שנועדו לפתח את המשק החקלאי ואת הפריפריה במקום בסובסידיות ישירות לתוצרת חקלאית ולהובלה. הן מתכננות ומיישמות מדיניות רב-שנתית בנוגע למשק החקלאי ולפריפריה.
המדינות שנסקרו במסמך משקיעות 2% מתקציבן בממוצע בתמיכות ישירות לחקלאות. בישראל, לעומת זאת, ההשקעה בחקלאות היא כ-0.3% מהתקציב. משנת 1995 עד שנת 2007 ירד סך התמיכות בענף החקלאות בישראל כמעט ב-50%, ממיליארד ו-200 מיליון ש"ח ל-660 מיליון ש"ח. למדינת ישראל אין מדיניות ארוכת טווח לקידום התפתחותו והתייעלותו של המשק החקלאי. בישראל כמעט אין ההשקעה במחקר, בפיתוח ובמעבר לחקלאות ירוקה. הדבר עלול לפגוע בהתפתחות החקלאות והפריפריה וביכולת של החקלאות הישראלית להתחרות עם החקלאות במדינות אחרות.
התמיכות של האיחוד תופסות מקום מרכזי בתקציבי החקלאות והתמיכות של מדינות האיחוד. כמו כן, ההשקעה במחקר ופיתוח במדינות אלו גדלה. בשנת 2005 היתה עלייה של 11% בסך התמיכות של האיחוד האירופי לחקלאות במדינות האיחוד, והן הסתכמו ב-48.5 מיליארד אירו – כ-45.5% מתקציב ההוצאות של האיחוד. אומנם תקציב התמיכות לחקלאות של השוק האירופי והאיחוד האירופי גדל פי-16 מ-1970 עד 2006, אולם חלקו של הסבסוד לחקלאות בתקציב הכולל של האיחוד ירד באותן שנים מ-88% ל-45.7% עקב התרחבות מגוון הפעולות של השוק האירופי והקמת האיחוד האירופי.
תחום נוסף שבו התרחבה המעורבות הממשלתית במדינות המפותחות הוא ביטוח הסיכונים בחקלאות. ממשלות המדינות המפותחות מגדילות את התמיכה בתשלום הפרמיות לביטוח או באמצעות העמדת אשראי חקלאי ייחודי. התמיכה בביטוח הסיכונים ובאשראי החקלאי, וכן במחקר, בפיתוח המשק החקלאי, בפיתוח הפריפריה ובחקלאות ירוקה, אינה מנוגדת למדיניות ארגון הסחר העולמי ומשרתת אינטרסים סביבתיים, חברתיים, תרבותיים וכלכליים. מדינת ישראל אינה משקיעה בחקלאות כשאר המדינות שנסקרו במסמך.
הפיצוי לכאורה לחקלאים ניתן באמצעות עבודה זרה זולה, אולם פוגע ביכולת ההתפתחות של כוח העבודה הישראלי בחקלאות ובהתפתחות הפריפריה. התמיכות והסובסידיות לחקלאות בישראל הן הנמוכות בעולם המפותח, והדבר גורם למשק החקלאי בישראל קשיים בהתמודדות בשוק העולמי.
