פרקליטות המדינה ערערה (13.6.10) לבית המשפט המחוזי בתל אביב על ההחלטה שקבעה כי לא היה קלון במעשיו של סגן ראשי עיריית תל אביב יפו לשעבר, נתן וולוך, בפרשת החניונים.
וולוך הורשע במסגרת הסכם טיעון בשלוש עבירות של הפרת אמונים של עובד ציבור ובשלוש עבירות של מתן ידיעה כוזבת. נגזרו עליו חמישה חודשי מאסר על תנאי ו-200 שעות שירות לתועלת הציבור.
בכך שכתב בשלוש הזדמנויות שונות מכתבי הזמנה מטעם עיריית תל אביב על-פי בקשתו של איש העסקים
ראובן גרוס ז"ל, שמוענו לאנסטסיה בבקינה - צעירה מולדבית שגרוס פגש במולדובה וחפץ בכניסתה לישראל.
את המכתבים כתב וולוך על בסיס נוסחים שהעביר לו גרוס ובהם ציין כי עיריית תל אביב מזמינה את הצעירה המולדבית להשתלמויות שונות בתחום החינוך בישראל, לתקופות שנעו בין חודשיים לחצי שנה. כל שלושת המכתבים היו מכתבי כזב שהציגו מצג שווא לגורמים המעניקים אשרת ביקור, שכן אותה צעירה מעולם לא הוזמנה להשתלמות כלשהי על-ידי עיריית תל אביב ומלכתחילה לא הייתה אמורה להשתלב באיזו השתלמות בארץ שעניינה חינוך. וולוך הורשע כי ידע שתוכן המכתבים כוזב והוא כתב אותם כדי להשיג לצעירה המולדבית אשרת כניסה או רשיון לישיבה בישראל.
הפרקליטות טוענת בערעור כי בית המשפט לא נתן את המשקל הנכון לחומרה הרבה הנובעת ממעשיו של וולוך ועל כן לא קבע כי דבק בו קלון.
"לעובדה כי במעשיו כיזב המשיב רשות אחרת של המדינה וכי ביצע את העבירות כדי לרצות איש עסקים פרטי ולהשיג אשרות לצעירה המולדבית; לרום מעמדו של המשיב בהיררכיה המוניציפאלית בתל אביב בעת ביצוע העבירות ולקשר בין רום המעמד לבין ביצוע העבירות; למידה הרבה של הסטייה מן השורה הטמונה במעשי המשיב ולכך כי ממעשי המשיב נגרם נזק ממשי, שמהותו הוא הפגיעה הרבה באמון הציבור. לשיטת המערערת אף נפלה שגגה, בכל הכבוד, מלפני בית המשפט קמא בנימוקיו מדוע אין מקום לקביעת קלון", נכתב בערעור.
לטענת הפרקליטות, עניינו של הקלון אינו ענישה או הרתעה של העבריין אלא אמירה מוסרית-ערכית של בית המשפט.
"הקלון המבוקש עניינו באמירה מוסרית - ערכית של בית המשפט כי המשיב, שכשל בסדרה של מעשים פליליים חמורים ועשה זאת מרום מעמדו ותוך שימוש במעמד לצורך קידום העבירה, אינו כשיר מוסרית להמשיך ולהנהיג את הציבור. בראות הציבור את המשיב חוזר לתפקידיו ולמעמדו אין אמון הציבור במשיב כבימים ימימה - אך חמור מכך, אמון הציבור במערכת אותה מייצג עבורו המשיב, ושהוא נמנה על בכיריה, כבר אינו כשהיה", לשון הערעור.
