הנה אמירה שלא חשבתם שתשמעו מכל מוזיקאי: "ראיתי חברים שלי מ'רימון' שמופיעים וממחזרים את הקהל שלהם ואמרתי לעצמי שאני חייב להתקדם כי הנה, אני כבר עוסק בזה, אבל לא ממש מצליח לחיות מהמקצוע. אז הבנתי ש'
כוכב נולד' הוא המקום". את המילים האלה אומר אוהד שרגאי, אחד המתמודדים בעונה השמינית של "כוכב נולד" ומי שבניגוד לרוב המשתתפים, בחר להגיע לתוכנית כדי להניע קריירה קיימת ולא על-מנת להתחיל אחת חדשה.
שרגאי לא מפחד מההתמודדות בתוכנית ומהדימוי שעוטף כמעט את כל מי שיוצא ממכונת ייצור הכוכבים של ערוץ 2. "ודאי שזה הפחיד אותי", הוא מסביר, "ובגלל זה לקחו לי שבע שנים עד שהגעתי ל'כוכב', אבל מרגע שלקחתי את ההחלטה הייתי שלם איתה והחלטתי שאני מביא את העיבודים שלי ואת הסגנון שלי את כל כולי לדבר הזה. ואני מאמין, או לפחות מקווה, שאני לא הופך להיות אותו דימוי שיש ל'כוכב נולד'".
שרגאי, 26, התחיל את העונה בתור הבחור המוזר שמרים רגל בזמן שהוא שר, ואט-אט צלח את דרכו להיות מי שמסתמן כאחד הפייבוריטים הברורים. הבחור, שאת עיקר ההשראה במוזיקה שלו שואב מביורק, אביתר בנאי, מיקה, מיקי אגי והלחנים של עמיר בניון, גדל בכפר סבא כבן זקונים לצד שתי אחיות נוספות ואת השירות הצבאי העביר בלהקה צבאית. לאחר שהשתחרר החליט לקחת את עצמו ולצאת לטיול של שנה במזרח הרחוק וכשחזר החל ללמוד בבית הספר למוזיקה "רימון".
במהלך תקופת הלימודים ובשנה שחלפה מאז סיים אותם כבר הספיק להופיע בתפקידים קטנים לצד שמות כמו שלום חנוך, ניצה שאול והסימפונייטה הישראלית באר שבע. סיפורו משרטט במדויק את דמותו של המוזיקאי הצעיר הממוצע שמנסה לפרוץ לתודעת המיינסטרים הישראלי, עובר להתגורר בתל אביב כדי להגשים את החלום אך נאלץ להשלים הכנסה כספרן בספריית וידאו. עד שהוא מחליט לגשת לאודישנים של "כוכב נולד" ולנסות דרך חדשה.
הוא אומנם מעיד על עצמו שלא ממש ידע למה הוא נכנס, אבל שבהחלט מדובר באחת ההנאות הגדולות של חייו. "רק עכשיו אני מבין כמה בר מזל אני", הוא מחייך. "החיים שלי השתנו לגמרי ואין לי חיים חוץ מהתוכנית. אני עובד שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. אני לא רואה אנשים, לא רואה חברים, כמעט ולא יוצא מהבית ומשקיע את כל כולי בתוך הדבר הזה".
היה לך קשה להתחיל שם? "אחרי האודישנים נראיתי קצת חשוד לעולם, והתחושה שקיבלתי מהתגובות סביבי הייתה שאני סוג של עוף מוזר. אנשים אמרו שאני בכלל לא זמר אלא שחקן, והתעסקו המון בדברים כמו למשל הרגל שלי. עשיתי עוד דברים באודישנים חוץ מהביצוע של 'שרה יודעת לשחק אותה', ודווקא את אלה שהיו יותר רגישים לא הראו, ככה שנוצרה לי תדמית של מוזר. אני יודע גם לעשות דברים אחרת ולרגש, ומתי שארגיש שאני יכול גם להגיש שיר שהוא שלי ושהוא יתקבל - אעשה את זה".
זה משהו שאפשר לעשות בתוכנית כמו "כוכב נולד"? "בגלל שזו תוכנית קאברים, שזו כבר בעיה בפני עצמה, קשה מאוד להביא לידי ביטוי אמירה אישית. כשאתה מקשיב לרדיו היום אתה לא שומע מבצעים אלא אנשים שכותבים לעצמם ויוצרים בעצמם. לכן אני חושב שהרבה אנשים שיוצאים מ'כוכב נולד' לא מוצאים את עצמם אחר-כך בתעשיית המוזיקה, כי פשוט אין להם את הדבר הזה. הם לא יוצרים. ועד שהם מתחילים לחפש חומרים, כל המומנטום אובד. יש לתוכנית ערך תרבותי ואת זה אי-אפשר לקחת ממנה, היא בכל זאת מחזירה אל האור דברים שנשכחו מאיתנו. זו תוכנית הריאליטי היחידה שיש לה ערך אומנותי, והיא עוזרת להחיות את התרבות המוזיקלית הישראלית".
אבל גם קצת לסרס אותה. כמו למשל בהערות השנויות במחלוקת של השופטים. "אני לא מרגיש מסורס, למרות שחשבתי בהתחלה שיסרסו אותי, ובהתחלה גם מאוד התנגדתי להערות של השופטים ואמרתי לעצמי שזה אני וזה מה שאני מביא איתי. אבל פתאום ראיתי איך זה נראה בטלוויזיה, ושיש גם דברים נכונים בהערות שלהם שכן לקחתי אותם לתשומת לבי. יש גם דברים חסרי-טעם והערות שאין ממש מה לעשות איתן. לפעמים אני יורד מביצוע על הבמה ולא באמת יודע מה לעשות ומה הביקורת עליו, אבל בשביל זה יש את הפעילות שלנו מאחורי הקלעים. באתי לבית הספר הכי טוב במדינה לטלוויזיה ומוזיקה, ואנחנו עדיין עושים כאן טלוויזיה וזה לגיטימי שהם יעירו ככה".
אתה דווקא נחשב לחביב השופטים ולא סופג יותר מדי ביקורת. "שזה גם לא תמיד דבר טוב, כמו למשל אצל אדר גולד שזכתה למחמאות מהשופטים ונוצרה איזושהי שאננות אצל הקהל. יש בעיה עם השופטים, כי הם יוצרים את דעת הקהל והם גם יכולים ליצור אדישות אצלו. וגם להיפך, כמו במקרה של
רוני דלומי שנכנסו בה ובסוף היא ניצחה. אני תמיד אומר לעצמי שזו בסך-הכל דעתם של חמישה אנשים פרטניים ויש יותר מ-5 מיליון נוספים במדינה שצריכים לחשוב עלי לטובה".
את הביקורת האמיתית שלו על התנהלות השופטים הוא דווקא מנתב למקום מקצועי, ומתייחס גם לתקרית האחרונה שעוררה הדים בעקבות הביצוע של המתמודדת בת נטף בשבוע שעבר. "הכי מכעיס אותי ב'כוכב נולד' זה שהשופטים לא נותנים מספיק לגיטימציה למתחרים שמביאים אינטרפרטציה אישית, כי נוצרת דעת קהל לגבי איך בכלל ראוי לעשות קאבר. למשל, הביצוע של בת ל'גרה בשנקין' שקיבל תגובות קשות מהשופטים - בין אם אהבת ובין אם לא, אני חושב שקודם כל צריך להגיד כל הכבוד על האומץ. כי אפשר לבוא ולשיר שיר כמו בקריוקי, אבל אפשר גם להביא את עצמך אל תוך הדבר הזה ולספק ערך מוסף שקשה להתעלם ממנו".
מאיפה ההתנהלות הזו מגיעה? "אני לא יודע ממה זה נובע, אבל פסילה של דבר כזה על הסף גם משפיעה על דעת הקהל ואחר-כך אני, כאומן שעושה אינטרפטציות לשירים, חושב פעמיים אם לעשות דברים. אני אומנם סופג את הביקורת גם מהקהל עם הערות כמו 'משחית שירים', אבל זו המוזיקה בשבילי - להביא את עצמי לתוך שיר קיים".
את תחושת המוזרות עליה הוא מספר קשה לזהות כששרגאי מתהלך ברחוב. הוא אומנם מגיע לפגישה שלנו חמוש במשקפיים עם מסגרת עבה, שלייקעס וטי שירט עם הדפס של מיקרופון עליה, אבל כבר בדרכו לכאן הוא זוכה לכמה קריאות עידוד. מקריאת הטוקבקים הוא מודה שנגמל די מהר, אבל עדיין מקפיד להתעדכן במתרחש בעמוד הפייסבוק שנפתח לו לרגל התוכנית. "גם את מה שאני עדיין קורא אני עושה במינון", הוא מספר, כי זה פשוט מפריע. אנשים ממליצים לך מה לעשות ומעירים אפילו על דברים כמו לבוש". התגובות ברחוב, מצד שני, עושות את ההיפך המוחלט עבורו: "פונים אליי אנשים שמספרים שנגעתי בהם וזה מדהים ומעודד מאוד להמשיך הלאה".
ומה זה עושה לך? מצד אחד אתה מאוד תיאטרלי אבל אתה גם נראה נורא מבויש לפעמים. "התיאטרליות גורמת לי להראות כאילו אני מאוד בטוח בעצמי ואולי אפילו קצת שחצן, אבל זה ממש לא מגיע מהמקום הזה. למדתי משחק ואני לא מתבייש בזה. הטוקבקים שעוד הייתי קורא בהתחלה התעסקו בזה שכבר למדתי ב'רימון' ובשאלה למה נותנים לי במה אם כבר יש לי ניסיון. עבדתי מאוד קשה כדי להגיע למקום בו אני נמצא - מימנתי לעצמי את הלימודים, למדתי פיתוח קול ונגינה והחלטתי לבוא עכשיו לכוכב נולד כי הרגשתי שאני בשל. נכון שאפשר גם להגיע לתוכנית בגיל 18, כשאתה עוד מחפש את עצמך ושם להיוולד, אבל אני לא נולדתי עכשיו. אני גם לא חושב שאני מוצר מוגמר ושיש לי לאן להתפתח, אבל אני כן חושב שיצרתי לעצמי איזשהו אופי מוזיקלי שאותו אני מביא לתוכנית. זה אולי ההבדל ביני לבין כמה מתמודדים אחרים, ואולי גם בגלל זה אני קצת נחשב לעוף מוזר".
כשהוא נשאל מה למד על עצמו בתקופה האחרונה, הוא שם את האצבע על הטוטליות בה הוא נכנס למהלך: "זו תחושת סיפוק אדירה. אני מביא את עצמי אל התוכנית הזו, ובלי 'כוכב נולד' לא הייתי יכול להגיע לכל הבתים שנכנסתי אליהם, ועכשיו יש לי את היכולת להתחבר ליותר אנשים מאשר בכל דרך אחרת. 'כוכב נולד' הכניסה אותי לתודעה".
יש כבר מחשבות על היום שאחרי? על הדחה אפשרית? "אני לא עוסק במחשבה הזו, אבל אם אודח אז אני מאמין שמותר להיות קצת בדכדוך ולהתרגל לשגרה חדשה, לנצל את המומנטום. מיד אחרי זה אכנס להקליט. יש לי חומרים מוכנים ונגנים שאני עובד איתם, ואני מניח שאנשים יהיו יותר צמאים לזה מאשר מקודם".
