"העיתונים הקטנים, מעריב והארץ, עלולים להעלם ממפת התקשורת החופשית באם יפתח שוק הפירסום בפני גורמים חדשים ובהם הערוץ הראשון, הכבלים והלויין. אחריהם עלול להיפגע אפילו קונצרן ידיעות אחרונות". אמר מנכ"ל טלעד, עוזי פלד, במהלך בכנס גלובס לתקשורת ומדיה (יום ה', 19.6.03).
"עוגת הפרסום בישראל הינה נתון מיספרי מוגדר, שהיקפו הכספי 0.87 מהתל"ג, אפילו שנתון זה ניצב לעומת 0.86 הנהוג בחו"ל", אמר פלד, אשר הביא תחזית אפוקליפטית בהזהירו מפני מה שהגדיר כאשליות ופנטזיה בקשר למקורות המימון האמורים להניע את גלגלי התקשורת החופשית.
פלד יצא בדברים חריפים כנגד הרגלוטור באשר הוא, החורג לדבריו מסמכותו החוקית. לדבריו, יצאה ועדת יצחקי במסקנות המפרות את החלטות הריבון במדינה, ובהן החלטות ממשלה וכנסת קודמות.
הממשלה החליטה לצאת בשנת 2005 בהנפקת רשיונות לזכייני ערוץ 2, ואילו ועדת יצחקי קבעה כי המועד יהיה רק ב-2007. הכנסת החליטה כי יש לסגור את ערוץ 10 לנוכח ביצועיו הפיננסיים, ואילו ועדת יצחקי העניקה לו אורך נשימה נוסף - אותו מבקש פלד לעצור.
לדיברי פלד, "יצחקי הופך לפתע לרגולטור הגדול, הפקיד הבכיר למד תוך שבועיים את כל המלאכה, ופתאום אין רשות שניה ואין מועצת כבלים. רגולציה המנותקת מהמציאות העיסקית במשק חורגת מסמכותה. איך קורה שפקידים מחליטים לעשות דברים כשממשלת ישראל החליטה לעשות אחרת? הרשות המחוקקת החליטה שאם ערוץ 10 לא יעמוד במחוייבויות שלו, הוא ייסגר תוך 30 יום. ועדת יצחקי החליטה שערוץ 10 לא ייסגר. אני שואל, האם הרגולציה לא פשטה את הרגל?".
מנכ"ל משרד התקשורת, אורי אולניק, אמר בתגובה, כי ועדת יצחקי לא משנה החלטות ממשלה ולא מחוקקת. "ישבו בוועדה אנשי משרדי האוצר, תקשורת, משפטים והרשות השניה, ראו שיש בעיה ברגולציה והביאו סט של המלצות. רק אם ירצו השרים הם יאמצו את המסקנות. הם יבואו לכנסת - ואם הכנסת תרצה, היא תחוקק".
הביקורת כנגד ערוץ 10 המתחדש עלתה בדברים אלה ובמהלך כל יום הדיונים, אך נותרה ברובה בלא מענה הולם. המשתתפים הגדירו את חברת החדשות החדשה של ערוץ 10 כקטר היחיד העשוי לחלץ את ערוץ 10 מקשייו.
בסבב שהוגדר "והרי החדשות: תכניות חדשות ואקטואליה כעוגן שידור", ראיין העיתונאי מתי גולן את שמואל שם-טוב, מנכ"ל חדשות היום, עמוס רגב, העורך הראשי של חדשות ישראל שבפוטנציה, דוד ויצטום, עורך מהדורת מבט של ערוץ 1, ואורי פז, סמנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2. אך מנהל חברת החדשות של ערוץ 10, רם לנדס, נעדר מהפנל אף ששמו הופיע בחלק מהתכניות.
המרואיינים תוארו על-ידי יו"ר איגוד המפרסמים, אורן מוסט, כ"קירקס נודד" המופיע תדיר בארועים דומים. בפעם הקודמת שערך גלובס כנס תקשורת דומה, התרעם מנכ"ל ערוץ 10, מודי פרידמן, על דברים ששם המנחה רועי רביב - המוגדר "מומחה לשוק הטלוויזיה בישראל", בפיו של רם לנדס. רביב קבע כי בדעת לנדס ליצור תשדירי חדשות מסוגה חדשה, ואילו פרידמן קבע שיש להזמין את לנדס לשאת דבריו ולא לצטטם באופן חסר אחריות.
מוטי שקלאר, מנכ"ל הרשות השניה, קבע כי זכות הקיום של ערוץ 10 מותניית בהתייחסותו לקהל מטרה ייחודי, המהווה לדבריו אחוז קטן וייחודי בתנאי ה"דיפרנסיאציה המאפיינת את החברה הישראלית." שקלאר הביע הסתייגות מה'ספין' במדיניות הממשלתית לעבר הצלת הערוץ, אך קבע כי ברגע שהתקבלה ההחלטה, לא נותר לו אלא לבצעה כהילכתה. "ערוץ 10 החדש מתנהל בנתיב שניסלל ככביש עוקף, בו השחקנים הראשיים שבויים בכללי משחק שלא איפיינו את ההגדרות הראשוניות," תאר שקלאר את המציאות דהיום.
שקלאר גם קבע כי אין מנוס ממעבר למישטר של רשיונות ממשטר זכיונות למפעילי הערוצים המסחריים, אף שמשמעות הדבר לדבריו הינה ירידה למכנה משותף הנמוך ביותר מבחינת אכות השידורים. הוא הזכיר כי בישראל מתקיימים תנאי תשתית מיוחדים, בה כ-90% מבתי האב מקושרים לשידור דיגיטאלי בלווין או בכבלים. ובמצב כזה, ציין, יש לשקול היטיב את מדיניות חסימת הפירסום בפני ערוצים מסויימים.
"האם הרשות השניה לא שגתה בכל נושא המכרז ערוץ 10 ?" נישאל שקלאר, ולדבריו "לקחנו אחריות על כשלים מסויימים שהיו במכרז. אסור לשכוח שהמכרז יצא בתקופה של אופוריה בה דובר על מזרח תיכון חדש, דובר אז על שוק של מיליארד שקל. כולם היינו שבויים במקסם של בוננזה כללית. היום קל לבוא בטענות אבל אף אחד לא שיער את התדרדרות המצב. יש להחליט איזה ערך לאומי חשוב יותר, האם התחרות העיסקית היא הערך הבלעדי, או שאיכות המסך חשובה לא פחות." פרמטרים של אכות השידור, והשוואה לשווקים זרים, כמעט ולא עלו הפעם לדיון.
בתשובה לשאלה האם זכייני הערוצים המסחריים אינם עוקפים את הרשות השניה ופונים ישירות אל הפוליטיקאים, ענה שקלאר, כי אכן משמעות הלובי של ערוץ 10 תגיע גם לערוץ 2. שקלאר: "זכייני ערוץ 2 יבואו ויגידו אתם לא מצליחים לאכוף על ערוץ 10 - מה אתם רוצים מאיתנו? וזה יעבור גם לכבלים ולוויין".
"משרד האוצר הוא למעשה הרגולטור האמיתי," נאמר בדיון, "ומעליו ראשם של כל הראשים, שר העל לתקשורת - אריאל שרון."
בנושא הפירסומות בכבלים ובלוויין שממליצה ועדת יצחקי, אמר מנכ"ל חברת הלוויין YES, שלמה לירן, אמר כי מדובר במודל נכון שיש לממשו בצורה מבוקרת, דקה או שתיים בשעה בערוצי נישה שמשדרים הפקות מקור". אולניק אמר בנושא כי זו היתה ברירת מחדל בוועדת יצחקי, והיא תאומץ רק במקרה שערוץ 10 יקרוס.
יו"ר רשות השידור, אברהם נתן, גילה כי יש כוונה לאפשר פרסומת גם בערוץ 1. לדבריו, הוא מתנגד לכך: "רשות ציבורית צריכה להיות מנותקת מפרסום, אבל מנכ"ל הרשות מוכן לקבל זאת". נתן ציין, כי הנושא יגיע בקרוב להחלטת ממשלה.
בתארו את חוסר ההגינות במאבק בין ערוצי השידור סיפר עוזי פלד, כי הנחה את אנשיו שלא "לגנוב" כתבים ועורכים מערוץ 1, ולדבריו "לא משום שאינם טובים..." אלא משום שלא רצה לפגוע באיכות השידורים הלאומיים. מדיניות מרוסנת זו הסתיימה ברגע שאנשי ערוץ 1 החלו לדבריו לנסות ולפתות את אנשיו, ואז הסיר את הכפפות בתגובה. גם דברים אלה נותרו בלא מענה, שכן שמו של יוסף (ג'ו) בראל הועלה בהעדרו.
אילנה דיין סיכמה את סוגיית מדיניות השמיים הפתוחים, בשאלה "האם התחזית האפוקליפטית בדבר התמוטטות התקשורת החופשית בישראל, מותניית בגובה הכנסותיו האישיות של עוזי פלד?".
בתגובה החלה שרשרת "הסתחבקות" של פלד ודיין על גובה התגמולים הניתנים לטלנטים המהווים מושא הערצה תקשורתית כמו גם פיננסית.
יום הדיונים התאפיין בהצלבה - לא בין הבעלויות, כי אם בין המדיה התקשורתית, לתקשורת במובן התשתית והטלפוניה: ההקבלה מתחייבת בעידן של העברת חדשות בטלפון הסלולרי, ובסיום הדברים סיפרה דיין כי כאשר יצאה באחרונה לקיים ראיון עיתונאי בשכם, פנה אליה השב"כ בשאלות כה רבות לגבי יעדי ביקורה, עד ששאלה את החוקר באם ברצונו להעביר למרואיין מכשיר פלאפון, שעבר הסבה נוסח Q במעבדות השב"כ.
שמות קשורים
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
