הקמת מרכז רבין תקועה <br>בגלל גרעונות ומגלומניה

מרכז רבין הוקם על-פי חוק מיוחד "חוק המרכז להנצחת זכרו של רבין תשנ"ז-1997" שהתקבל בזמן כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלה ומטרתו: "להקים מרכז שינציח לדורות את פועלו ומורשתו של יצחק רבין".

בחוק נקבע כי המרכז יהיה תאגיד שפעולותיו ימומנו במלואן מתקציב המדינה "כפי שדרוש להוצאות קיומו, פיתוחו וניהול מכלול פעולותיו" וכמו כן נקבע כי המדינה תעמיד לרשות המרכז את המקרקעין הדרושים להקמתו. עם זאת החוק קבע כי הקמתו של המרכז תמומן מכספי תרומות. הגוף שקיבל על עצמו לעסוק בנושא התרומות וניהול הבנייה הוא העמותה "למען הקמת מרכז יצחק רבין לחקר ישראל", שהוקמה עוד בשנת 1996.

עמותה זו הייתה היוזמת של חוק מרכז רבין כאשר הרוח החיה מאחוריה היה שלמה להט, מי שהיה אלוף בצה"ל וראש העיריה השמיני של תל אביב. כיום עומד בראש הוועד המנהל של העמותה אלוף [מיל] עמוס ירון, מי שהיה מנכ"ל משרד הביטחון.

בהשתדלותו של להט העמידו מנהל מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב לרשות מרכז רבין שטח בגודל של כ-40 דונם בשדרות רוקח, סמוך למוזיאון הארץ ברמת אביב. מבנה מרכז רבין הוקם על "בונקר" ענקי, בגודל כ-12 אלף מ"ר, ששימש לצורך הקמת תחנת כוח אלטרנטיבית להפקת חשמל לשעת חירום, באמצע שנות החמישים של המאה שעברה, בהוראת ראש ממשלת ישראל דאז דוד בן-גוריון.

למרות ערכו הנדל"ני וההיסטורי העצום של השטח, עד לתאריך 25.6.07 גם מנהל מקרקעי ישראל וגם עיריית תל אביב, לא הסדירו בחוזה את זכויות מרכז רבין במקרקעין שהועמדו לרשותו. מרכז רבין, למרות שאין בידיו חוזה חכירה על המקרקעין שהוקצו לו, ולמרות שעל-פי "חוק מרכז רבין" הוא אינו "רשאי למכור או להעביר בדרך אחרת נכס שבבעלותו", נהג בשטח כבעלים והחליט לתרום את הבונקר שמתחתיו. באתר האינטרנט של מרכז רבין נכתב כי "חלל תחנת הכוח [כ-12 אלף מ"ר] נתרם ע"י מרכז רבין למשרד הביטחון שיקים בו את מוזיאון צה"ל". על-פי "חוק מרכז רבין" מותר למרכז "למשכן נכס שברשותו, או להשכירו" לתקופה שאינה עולה על עשר שנים, גם ללא אישור השר הממונה על המרכז - היעדר חוזה המסדיר את הזכויות בקרקע, מעמיד בסימן שאלה את הבסיס לכל פעולת השכרה או משכון.

בעוד שבניית מרכז רבין מומנה מכספי תרומות, פעולותיו והוצאות ניהולו של המרכז נעשות מכספי המדינה. החל משנת 2003 שימשה בתו של רבין, דליה רבין-פילוסוף, כיו"ר הוועד המנהל של המרכז ובשנת 2006 היא מונתה לראש המרכז, תפקיד שבו תכהן שלוש שנים. לאחר מכן, אם הדבר יאושר על-ידי ראש הממשלה, היא תוכל לכהן בתפקיד זה עוד שתי קדנציות של שלוש שנים כל אחת, ואז יהיה עליה לפרוש לשלוש שנים, אולם לאחר מכן יהיה אפשר למנותה שוב לתפקיד זה.

למרות שמרכז רבין חרת על דגלו את ערכי הדמוקרטיה - הוא סירב למסור מה הם תנאי השכר של הראש, דליה רבין פילוסוף. כך גם עשו משרד ראש הממשלה והאוצר, שאישר את תנאי שכרה של רבין. עם זאת, ניתן להעריך שמדובר בשכר מכובד היות שבחוק מרכז רבין נקבע כי תנאי השכר של עובדי המרכז יושוו לתנאי השכר של עובדי מדינה במעמדם.

מדוח רשם העמותות עולה כי בנוסף לאישור שכרה של דליה רבין אישר האוצר תשלום שכר למנכ"ל המרכז אל"מ [מיל] יוסי לחמני, מי שהיה מזכיר צבאי של סגן שר הביטחון ועבד לצדה של דליה רבין בזמן כהונתה כסגנית שר הביטחון. לחמני מונה למנכ"ל מרכז רבין במרס 2004 ובמקביל, מחודש אוגוסט 2004 החל לשמש גם כמנכ"ל העמותה "למען הקמת מרכז רבין".

למרות שכיהן בו-זמנית בשני גופים שונים מבחינת מעמדם המשפטי ותקצובם, שכרו שולם מקופת המדינה עד לחודש פברואר 2006. מחודש מרס 2006 משלמת העמותה למען הקמת מרכז רבין את שכרו של לחמני מקופתה. ממרס 2006 עד סוף שנת 2006 עמד שכרו של לחמני על 435,570 שקל - כמחצית מהוצאות השכר של העמותה שהגיעו בשנת 2006 לסכום של 855.309 שקל. מקבלי השכר האחרים היו לוי ניל: 277,770 שקל, בת שבע גמט אילוז: 67,358 שקל ואלימה דוד 74,510.

כאמור לפי חוק מרכז רבין, הקמת המרכז צריכה להיעשות מכספי תרומות, אבל לנוכח הקשיים במימון הבנייה אישר אגף התקציבים באוצר הלוואה לצורכי בנייה של כ-4.5 מיליון שקל, אותה על המרכז להחזיר לקופת המדינה. משרד ראש הממשלה הממונה על מרכז רבין, מסר כי בשנת 2006 תקציב הפעולות שהועבר למרכז היה 4,256,000 ובשנת 2007 הוא עמד על 6,326,000 שקל. באשר לשכר של דליה רבין הפנה משרד ראש הממשלה את Nfc לממונה על השכר במשרד האוצר. הממונה על השכר סירב להגיב. מרכז רבין כאמור, דחה גם הוא את פניית Nfc למסור את נתוני השכר של דליה רבין פילוסוף.

עיריית תל אביב מסרה: "מבדיקה שנערכה, עולה כי לא קיימות חריגות בנייה במרכז רבין. על-פי הנתונים הנמצאים בידינו ניתנו התרי בנייה בשטח של 4747.00 מ"ר המיועדים לשטחי שימוש עיקריים, ו-5652.50 מ"ר לשטחי שירות. זאת כאשר בתב"ע (תוכנית בניין עיר) ניתן לבנות עד 10,000 מ"ר כשטח עיקרי ועד 6,000 מ"ר כשטחי שירות. בנוסף, על-מנת לוודא שהבנייה במרכז רבין אכן עומדת בהתרים, נשלחו למקום פקחי המחלקה לפיקוח על הבנייה שאישרו כי לא קיימות חריגות בנייה במתחם

מרכז רבין שתוכנן על-ידי האדריכל משה ספדיה, עורר ביקורת חריפה, בעיקר בגלל הפער העצום בין הצניעות שאפיינה את רבין האיש לבין הראוותנות מנקרת העיניים של המבנה בעל כנפי היונה הענקיות היצוקות בטון, שהוקם לזכרו. מדוח "העמותה למען הקמת מרכז רבין" שהוגש בחודש יוני השנה עולה כי מחיר הראוותנות הזאת הגיע לסכומים כה גבוהים עד שיוזמי המרכז התקשו לעמוד בו.

עבודות הבנייה של המרכז החלו בספטמבר 2002. הקבלן שנבחר לבצע את הבנייה "סולל בונה" דיווח אז על חתימת הסכם לבניית 8.800 מ"ר, כולל עבודות פיתוח, במחיר של כ-33 מיליון שקל. כעבור יותר משנה, בסוף 2004, הוכפלו עלויות הבנייה בהשוואה לעלויות ההתחלתיות עליהן דיווח הקבלן, והגיעו לסכום של 73,725,329 שקל.

בנובמבר 2005, המועד בו נחנך מרכז רבין באופן רשמי, דווח כי שטח המבנה גדל בהשוואה לשטח הבנייה שעליו דווח בהתחלה ובמקביל, כך מתברר מדוח "העמותה למען הקמת מרכז רבין", טיפסו הוצאות הבנייה והגיעו בסוף 2005 לסכום של 99,361,743 שקל.

בתחילת שנת 2006 נוכחה העמותה כי עליה לגייס את כל המזומנים וההתחייבויות שברשותה, כולל התחייבויות של עמותת הידידים שלה בארה"ב, כדי לשלם את חובה לקבלנים. במקביל, נאלצה העמותה להקפיא את הבנייה בחלקים מרכזיים של המבנה. עם זאת, בסוף 2006 שוב היה גידול בהוצאות הבנייה והן הגיעו לסכום של 108,138,422 שקל. בנובמבר 2006 נוכח קשיי המימון שלה, נאלצה העמותה לקחת הלוואה לטווח ארוך מבנק הפועלים בסך 4.2 מיליון שקל, זאת בנוסף להלוואה קודמת בסך של כ-4.5 מיליון שקל, שנלקחה מהאוצר לצורך השלמת הבנייה. לפני מספר חודשים, ביוני 2007, מסרה הנהלת העמותה הערכה, שכדי להשלים את הפרויקט יהיה עליה לגייס "תרומות חדשות" בסכום של כ-8 מיליון דולר [כ-32 מיליון שקל].