חברת היכלי הספורט תל אביב נמצאת בבעלות עיריית ת"א ומנהלת את היכל נוקיה ואיצטדיון בלומפילד. בסוף שנת 2000 החלה החברה במהלכים לשיפוץ היכל נוקיה ולשדרוגו, בעלות של 217 מיליון שקל. העלות הראשונית, מגלה המבקר, הייתה 29 מיליון שקל, כך שהפרויקט עלה בסופו של דבר פי שמונה ממה שתוכנן.
קודם לקבלת ההחלטה בנוגע לפרויקט, לא התקיים דיון יסודי ומעמיק כנדרש בנושא הצורך בשיפוץ ההיכל, יעדיו והיקפו, ולא נבחנו חלופות כלשהן לפרויקט. פעולות מהותיות לקידום הפרויקט בוצעו לפני הדיונים בדירקטוריון החברה וללא אישורו, ויו"ר הדירקטוריון דיווח עליהן לדירקטוריון רק בדיעבד. הפרויקט בוצע לפני קבלת אישור מועצת העירייה.
באומדנים תקופתיים להערכת עלות הפרויקט שהציגה החברה לעירייה בשנים 2008-2001 חלו שינויים רבים המעידים, כי לא נעשתה עבודת מטה נאותה ויסודית לצורך קבלת ההחלטות בעניין הפרויקט, וכי מהות הפרויקט והיקפו לא הוגדרו כראוי. האומדנים של עלות הפרויקט השתנו בפרקי זמן קצרים ביותר, לעתים בתוך ימים אחדים.
במסגרת הפרויקט, שונה שמו של ההיכל ל"היכל נוקיה" על-פי הסכם עם חברת
יורוקום. הבחירה בחברה זו לא בוצעה על-פי דיני המכרזים, וספק אם עמדה בהליכי מינהל תקין, קובע המבקר. העירייה הודיעה שהיא מחפשת נותני חסות שנה וחצי אחרי שסיכמה עקרונית עם יורוקום - כך שאין פלא שלא היו מתמודדים נוספים. זה לא היה מכרז, קובע המבקר.
ההטבה למכבי ת"א מעולם לא חושבה
הסכום שהצליחה החברה לגייס מיורוקום - 6.6 מיליון דולר במשך 10 שנים - קטן בשיעור ניכר מהסכום שהתכוונה לגייס, 10 מיליון דולר. "בהתחשב במוניטין הרב של היכל הספורט, בהיותו מזוהה יותר מכל אחד מהמתקנים בארץ עם הצלחה ספורטיבית בינלאומית, ניתן להניח שלו הייתה החברה נוקטת הליך של מכרז פומבי, כנדרש וכמתחייב, היא הייתה מקבלת פניות נוספות והצעות גבוהות יותר". נאמר בדוח.
גורם נוסף שהשתתף במימון היה קבוצת הכדורסל מכבי ת"א, אשר קיבלה בתמורה שורה של זכויות - אלא שאיש לא טרח להעריך את שוויין לפני שהוענקו. בין היתר, קיבלה מכבי זכות בלעדית לשימוש בתאי אירוח לצפייה בכל האירועים שמתקיימים בהיכל (ולא רק במשחקיה שלה), אף שמדובר בנכס בבעלות עירונית האמור לעמוד לשימוש כלל הציבור.
מי שיצא הכי פראייר בכל הסיפור היה הטוטו, אשר שילם 25 מיליון שקל, אבל לא שותף בקביעת השם החדש, לא התבקש להסכים לשינויים בתוכנית הפרויקט ולסטיות ממנה ולא שותף בפיקוח השוטף. הטוטו מצידו לא התעניין יותר מדי ולא נעזר בליווי מקצועי כדי לעקוב אחרי הפרויקט.
לצורך מימון הפרויקט השתמשה החברה במקורות עצמיים בסך 8 מיליון שקל בלבד. בתחילה סברה החברה כי לא תזדקק לסיוע של העירייה, אך לאחר סיום הפרויקט נזקקה לקבלת הלוואות בעלים ב-13 מיליון שקל, וסבלה מגירעונות ומקשיים בתזרים המזומנים. והחברה נאלצה ליטול שלוש הלוואות משני בנקים בסכום כולל של 154 מיליון שקל. בשנת 2009 הפסידה החברה 17 מיליון שקל, והיא צופה חזרה לתזרים חיובי רק בשנת 2013 ולרווח רק בשנת 2016.
לא ברור כיצד נבחר הקבלן הראשי
בהתקשרות עם הקבלן הראשי נפלו פגמים רבים, וספק רב אם היא עלתה בקנה אחד עם עקרונות דיני המכרזים, עם סדרי מינהל תקין ועם האינטרסים של החברה. החברה יצאה במכרז סגור לבחירתו של הקבלן ולא במכרז פומבי. הליך הכנת רשימת הקבלנים אליהם פנתה לא היה מסודר, מנומק ומתועד כנדרש, ולא ברור מי החליט שהחברה תפנה דווקא ל-15 הקבלנים אליהם פנתה. בעלי תפקידים בחברה המליצו על כמה קבלנים, ובהם הקבלן שזכה במכרז, אף שספק אם היה להם הידע הנדרש לכך. הזוכה במכרז נקבע חצי שנה לפני שהעירייה אישרה את הפרויקט.
בתיקי החברה לא נמצא כל מסמך המעיד שנעשתה בדיקה כלשהי בעניין איכות עבודתם של הקבלנים על סמך פרויקטים שהם ביצעו בעבר. החברה והקבלן לא קבעו לוח זמנים מפורט, מה שהביא כמובן לחילוקי דעות במיוחד לנוכח השינויים הרבים שהכניסה החברה בפרויקט במהלך העבודה. אין פלא, איפוא, שהפרויקט הסתיים רק במאי 2008 - שנתיים לאחר המתוכנן.
עקב תכנון חלקי של החברה נוצר פער ניכר בינו לבין הביצוע, וועדת החריגים של החברה שהוקמה במיוחד לצורך הפרויקט אישרה בקשות רבות מאוד, הן של הקבלן הראשי והן של קבלנים אחרים, לתשלומים בסכום מצטבר של 26 מיליון שקל בגין עבודות חריגות שביצעו. ואולם, מהפרוטוקולים של ועדת החריגים אי-אפשר לדעת מה היו הנימוקים להחלטותיה ומה המשמעות הכספית שלהן.
החריגות בהתנהלותו של המנכ"ל פרצלינה
חריגות נמצאו בהתנהלותו של ניר פרצלינה, שהיה במשך שנים רבות מנכ"ל היכלי הספורט. ביולי 2007, במהלך עבודתו של קבלן מסוים בהיכל, התקיימו מגעים בינו לבין פרצלינה בעניין קיום פעילות עסקית משותפת במדינות שונות באפריקה ואירופה, ולכל הפחות מעיד המסמך כי היו ביניהם קשרים אישיים כבר אז. פרצלינה הסתיר עובדה זו מן החברה.
זמן קצר לאחר סיום ההתקשרות הפרטית של פרצלינה עם קבלן אחר, הגיש אותו הקבלן לחברה הצעה במסגרת מכרז לבניית משרדיה. באותה שנה הוא השתתף בשלושה של החברה לעבודות בבלומפילד, בישיבות בהן נכח פרצלינה, ואף זכה באחד מהם. גם כאן לא טרח פרצלינה לדווח על קשריו עם הקבלן.
ממצא נוסף: היכלי הספורט - כאמור, חברה בבעלות עיריית ת"א - ביקשה חלק מהיתרי הבנייה רק בדיעבד, ואף ביצעה חריגות בנייה בפרויקט. בין היתר, מוקמו חלק מהחנויות ומשרדי החברה מוקמו במקום שהיה מיועד על-פי ההיתר לשמש "מעבר לכלל הציבור". ומה עשתה העירייה? לא גילתה את החריגות בזמן אמת והכשירה בדיעבד את הבנייה הבלתי חוקית. "בפועל הושתתה העבודה בפרויקט על הליכי תכנון וקבלת החלטות לא תקינים שאין להם מקום במערכות ניהול ציבוריות", קובע המבקר.
ועוד הערה: מינואר 2002 פעלו בהיכל תשעה מזנונים ללא רישיון עסק. כמו-כן פועלת בו מזה שלוש שנים מסעדה שאף לה אין רישיון עסק, בין היתר בשל בעיות תברואה. למי ששכח, רשיונות עסק ניתנים בידי הרשות המקומית.
רק 4% מכרטיסי החינם חולקו משיקולים הומניים
בפרק נוסף בדק
מבקר המדינה את חלוקת הכרטיסים לאירועים בהיכל נוקיה. הוא מזכיר, כי כבר ב-2003 המליץ קודמו,
אליעזר גולדברג, לחדול מהנוהג הפסול שלפיו רשות מקומית מקבלת ממארגני אירועים כרטיסים ללא תמורה ומחלקת אותם לעובדיה, לנבחריה ולגורמים נוספים. בינואר 2009 פרסם משרד הפנים חוזר לצמצום נוהג זה, ובו התייחס גם לתאגידים עירוניים.
את עיריית ת"א כל זה לא עניין. היא ממשיכה לחלק לעובדיה הבכירים ולחברי מועצה כרטיסים למופעי ספורט מרכזיים ולמופעים שונים שאינם מאורגנים על ידה. כרטיסים אחרים מחולקים לעובדי העירייה, ליועצים, לספקים, לקבלנים, למנכ"לים של חברות מסחריות, לאמרגנים ולאנשי תקשורת, לנושאי תפקידים בגופים ציבוריים, לספורטאים ולעסקני ספורט - רובם ככולם אנשים שידם משגת לקנות כרטיסים בעצמם. רק 4% מהכרטיסים שהחברה קיבלה למשחקי כדורסל שהתקיימו בהיכל במהלך שנתיים שנבדקו, חולקו משיקולים הומניים.
במקרים לא מעטים חילקה החברה לעובדים ולדירקטורים מספר כרטיסים גבוה מהמספר שנקבע בנוהל שלה (שני כרטיסים לאירוע): ברוב המקרים מדובר היה בארבעה עד שישה כרטיסים לעובד או דירקטור, אך היו גם מקרים שבהם חולקו שבעה, שמונה ואף 12 כרטיסים לאדם לאירוע. החברה העבירה כמה פעמים כרטיסים לבעלי תפקידים בגופים ציבוריים (הטוטו, ההתאחדות לכדורגל ואיגוד הכדורסל) ישירות ולא באמצעות הנהלות הגופים, כפי שראוי היה.
חלוקת הכרטיסים מבוצעת על-ידי מנכ"ל החברה באופן בלעדי, ויש בכך טעם רב לפגם. לא התקיימו אמצעי בקרה נאותים על פעולותיו בעניין זה, בחלק מהמקרים לא היה אפשר לדעת מי האנשים שקיבלו כרטיסים, לפי אילו אמות מידה הם נבחרו, מה המספר הכולל של הכרטיסים שקיבל כל אחד מהם ולאלו סוגי אירועים הם ניתנו.
בשנת 2008 העבירה החברה לרשות המיסים את רשימת הדירקטורים שקיבלו ממנה כרטיסים בשנים 2006-2004 בלי רשימות של יתר הגורמים שקיבלו כרטיסים בשנים אלה. כפועל יוצא מכך, נדרשה החברה לשלם סכום נמוך בהרבה מהסכום שהייתה אמורה לשלם בגין טובת ההנאה שקיבלו מקבלי הכרטיסים. תעריפי הכרטיסים שלפיהם החברה זוקפת לשכר העובדים את ההטבה הנובעת ממתן הכרטיסים, אינם משקפים את שווי השוק שלהם.
"להפסיק לאלתר את הנוהג הפסול"
המבקר קובע: "על החברה להפסיק לאלתר את הנוהג הפסול של מתן כרטיסים ללא הגבלה לאנשים הנמצאים עימה בקשרים עסקיים או חברתיים; על החברה לוודא כי חלוקה זו תיעשה על-פי אמות מידה שייקבעו ובאופן מצומצם ככל האפשר; ככל שמדובר בקשרים עסקיים - התמורות והתשלומים הכרוכים בהם צריכים לבוא לידי ביטוי בהסדרי התקשרות מקובלים ושקופים.
"על החברה גם לצמצם את חלוקת הכרטיסים לעובדיה ולחברי הדירקטוריון שלה, ולאפשר מתן כרטיסים רק לאלה שנוכחותם בהיכל דרושה לצורך מילוי תפקידי החברה. פעולות אלה עשויות להביא בין היתר להגדלת שיעור הכרטיסים שיחולקו משיקולים הומניים. את חלוקת הכרטיסים בכלל יש להטיל לא על אדם אחד אלא על ועדה מיוחדת שימנה הדירקטוריון ותוך תיעוד מלא וקיום אמצעי בקרה נאותים".
