המדינה תפצה ב-3,700 שקל את האסיר מחמוד מגאדבה, בשל שורה של פגיעה בזכויותיו. כך קבעה (21.8.2011) שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה,
יעל קלוגמן, שקיבלה חלקית את תביעותיו של מגאדבה.
מגאדבה מרצה עונש מאסר בן 21 שנים בגין עבירות של שוד, אונס, חבלה בכוונה מחמירה ושהייה בלתי חוקית בישראל, ומוגדר כאסיר "טעון הגנה". הוא הגיש חמש תביעות קטנות נגד המדינה, אשר הדיון בהן אוחד. קלוגמן דחתה את בקשת המדינה למחוק אותן על הסף, ובפסק דינה היא גם מותחת ביקורת על האופן בו ניהלה המדינה את הגנתה בתיק.
את רוב הפיצוי, בסך 2,000 שקל, יקבל מגאדבה בשל אי קבלת מענה או מתן מענה באיחור לבקשותיו לאשר ביקורים אצלו, מצב אותו מגדירה קלוגמן כהתרשלות של השב"ס אשר גרמה למגאדבה עוגמת נפש והשפלה. המדינה טענה, כי חלק מהביקורים לא אושרו, משיקולים ביטחוניים שנוגעים לזהות המבקרים. "טענה זו", אומרת קלוגמן, "תלושה מהמציאות, כיוון שכאמור רמ"ח ביטחון דווקא אישר את ביקורם של שני המבקרים".
קלוגמן מוסיפה: "מצופה היה מהמדינה, בעת עריכת כתב ההגנה כנגד תביעה זו, לבדוק את דרכי התיעוד לגבי פניות אסירים והטיפול בהן, לאתר את יומן הפניות לתקופה הרלוונטית ולהפיק מתוכו את התשובה, או את העדר התשובה, לגבי בקשת הביקור שהגיש התובע ביום 28.1.09. על-פי החומר שלפני, המדינה לא נקפה אצבע לשם כך".
נושא שני היה עיכוב במשלוח דואר של מגאדבה לנשיאת בית המשפט העליון ולנשיא בית משפט השלום בירושלים. בהקשר זה, מציינת קלוגמן, העלתה המדינה בכתב ההגנה הטענות ש"אינן 'מחוברות' כלל לכתב התביעה, ולא ברור מדוע הועלו. נציג המדינה השיב, כי כנראה נפלה טעות בעניין זה בכתיבת כתב ההגנה. תמיהות דומות, לגבי הכתוב בכתב ההגנה, עולות גם ביחס לנושאים נוספים בתביעה זו. ביהמ"ש מצפה כי המדינה תקפיד יותר בעריכת כתבי ההגנה מטעמה ותימנע מלהעמיס על ביהמ"ש יגיעה ואובדן זמן, בחיפוש אחר הקשר הענייני בין כתב ההגנה לבין כתב התביעה". לגופם של דברים קובעת קלוגמן: "לא ניתן כל הסבר להתנהלות עגומה ו'חלמאית' זו של שלטונות הכלא, שהסבה לתובע טרחה מיותרת, מריטת עצבים, כעס והשפלה, ואף הוצאות". מגאדבה יקבל פיצוי של 1,000 שקל בשל כך.
פיצוי נוסף, בסך 500 שקל, יינתן בשל איחור בהחתמת עתירות אסיר שהגיש מגאדבה. המדינה טענה תחילה שכלל אינה יודעת במה מדובר, אך לאחר מכן טענה שסגנית מנהלת הכלא העמידה לדין משמעתי בשל כך את מנהל האגף. קלוגמן אומרת: "שלטונות שב"ס - כרשות שמתפקידה, בין היתר, לעשות את הדרוש על-פי הדין גם לגבי מימוש זכויותיהם של האסירים - צריכים להקפיד בעניין זה ולא לנהוג בו זלזול, כפי שעולה מרוח הדברים של התנערות והתכחשות מוחלטת - כפי שנעשה בכתב ההגנה - ואשר בדיעבד הסתבר שאינה אמת. התנהלות כזאת, לרבות לגבי עריכת כתב ההגנה, אינה לכבודה של המדינה".
קלוגמן קבעה, שהצדק עם מגאדבה גם בטענתו נגד העובדה שמכתבים שנשלחו אליו מבתי משפט, נפתחו בידי שלטונות הכלא לפני שנמסרו לידיו. עם זאת, היא לא זיכתה אותו בפיצוי על כך, שכן קיימת אי בהירות בנושא בפקודות השב"ס.
כמו-כן נדחו תביעותיו של מגאדבה בשורה של נושאים אחרים. בין היתר, הוא דרש פיצוי על כך שחלק מפקודות הכלא אינן תלויות על קירותיו, אך נקבע שאין חובה כזאת. מגאדבה תבע פיצוי על כך שלא נכלא עם אסירים שאינם מעשנים; קלוגמן קבעה שאופן הכליאה הוא בסמכות השב"ס. עוד נדחתה תביעתו על כך שאינו מורשה להתפלל עם חבריו; התקבלה עמדת המדינה, לפיה הדבר נובע מהיותו אסיר טעון הגנה.
