|
|
מדוע אין בעיר ערבית שגודלה כנתניה, חדר לידה משלה? [צילום: AP]
|
|
|
|
|
מר גדעון לוי
'הארץ'
"אחמד בא לעולם" עמוד שלם שלך, 'הארץ' 25 ינואר
האם שאלת את עצמך, כיצד זה קורה שהפלשתינים לצדנו 60 שנה, ועדיין אין להם דבר חוץ ממערכת ענפה של טרור, חימוש, לוחמים, נשק והרג???
מדוע אין לאשה שכרעה בתל רומיידה בעיר ערבית, שגודלה כנתניה, חדר לידה משלה? רק חדר עזרה ראשונה וחדר יולדות.
הלילה לא נרדמתי מהמילים:- הנרגשות, האנושיות, המתחשבות, החמות ואינטלקטואליות כל כך שלך, כדרכך והרגלך. כל כך אנושי ומרגש: " אשה כורעת ללדת בשכונת תל רומיידה בחברון. היא הולכת ברגל למחסום".
מכאן נשברתי:
"(אסור לאמבולנס פלשתיני להכנס)" ..... מדוע האמבולנס לא לוקח אותה לחדר הלידה על שם יאסר ערפאת הגדול והזכור לטוב שבנה מדינה, והשיג אותה במלאכת ידיו?
איזו פואטיקת פרנסיס בייקון, קמתי במיטה רטובה מדמעות:
" כפאח סידר לא הגיעה ...... משתרעת על הכביש , בעלה לצידה, השכנים מביאים מזרן" איזה נשמות טובות, חס וחלילה לא יכניסו אותה לביתם.
"בקור מקפיא, נולד בנם, אחמד" כשיגדל, לא ישאל מדוע אמו היתה צריכה לקפוא. גם אביו ואמו לא ישאלו מדוע מליוני דולרים מוזרמים לנשק וחומרי נפץ, וחדר לידה אחד! אין בחברון הערבית.
היהודים אינם רגישים ואינטלקטואלים כמוך מר לוי, הם פשוט דואגים קודם כל לבניהם, לבני משפחתם, ורק כשהם מוכרחים כי הורגים אותם, הם משיגים גם נשק, באותה סביבה ובאותם ימים שמרצחים פרצו להרוג את בני הישיבה. באותו כביש שכיפאח כמעט קיפחה את ישבנה מקור.
אינני מתפלא עליך, אני קורא אותך כדוח מודיעין, כחומר זמין על מה האויב חושב.
כמוך לא חסרים לנו בעם המופלא והמורכב בגווניו הרבים. כמוך, היו לנו לאורך כל ההיסטוריה של עמנו, תמיד קמו כאלה שדאגו לאויבינו, ולא השמיעו מילה, אפילו אחת ! לטובת בני עמם ........ הקלגסים, הכובשים והמנוולים. שבנו ארץ מופלאה שאפילו 21 המדינות, בעלות כל אוצרות הטבע שבעולם, עם כל אוכלוסיית המאות מיליונים שלהם ואמונת העל שלהם, מתאמצים כל כך להשמידה ואינם מצליחים, גם לא יצליחו בכך לעולם.
בעיתון שנותן לך במה כל כך מתרחבת והולכת, הפכת לבינתחומי, אפילו פרשן טלוויזיה; חוץ מלרקוד אתה עושה הכל. אבל, לא קראתי מילה אחת שלך למשל על השוטר שנרצח השבוע, או על החקלאי הזר בעוטף עזה. או אולי על תושבי שדרות שעירם נחרדת זה שבע שנים, וודאי שלא תכתוב מילה על 18,000 יהודים שנעקרו מבתיהם וראו את הרס ביתם, שבנו במפעל חייהם על חולות מדבר שהפריחו, בשכנות לעזה המקוללת לעד שתישאר כזו, כל עוד מנהיגיה יעסקו במה שהם עוסקים יום יום, ולא ידאגו לשנייה לבני עמם.
הפעם הקדשתי כמה דקות לתגובה זו פשוט, בגלל רמת הפואטיקה המדהימה של סיפור נרגש כל כך כזה.
אינני מתפלא עליך. בכלל לא, האינטלקט נשפך לך מהאוזניים כמו לבאשרה המשכיל והנאור.
אך מה קרה לבוס שלך מר שוקן, אותו הנני מעריך באמת, שנותן לזבל שלך להשתלט על העיתון.
מודה באשמה, כקלגס בודד למענך, שנלחם עשרים וארבע שנים בשרות סדיר ועוד עשרים במילואים. בעל עיטור מופת יחד עם אחיו רב-העיטורים, שנהרג בקרב.
כמו כל בני משפחתו וכל האחרים שנתנו ונותנים הכל למען העם והארץ.
כדי שאתה תחיה ותשגשג בארץ הזו, ומעל לכל שיהיה לך חופש לכתוב.
אליעזר כהן צ'יטה
